פרק 6

6.5K 267 96
                                    

מתיאו

הרגשתי שמישהו מנער את גופי, שוב ושוב. "מתיאו, קום כבר." הקול שידבר אליי היה קול של ילדה.. אלה? פקחתי באיטיות את עיניי והבחנתי באלה מנערת את גופי.
"מה קרה?" שאלתי את אחותי הקטנה. היא קפצה אל מיטתי ונשכבה לצידי. "אמא קוראת לך למטה. סופיה תכף מגיעה, וגם ג'יימס וקים צריכים לבוא." היא ענתה והתמקמה על מיטתי, כשהלחי שלה צמודה לכרית, ופניה מופנות אליי.
אלה לא סתם נשכבה על המיטה שלי. "בואי," ביקשתי והרמתי את ידי כדי לפנות מקום בשבילה. אלה בזריזות כמו פנתר, התרוממה והניחה את ראשה על חזהי.
"התגעגעת אליי, אלה?" שאלתי למרות שידעתי מה התשובה. גם אני התגעגעתי אליה בטירוף. היא הנהנה בזמן שחייכה חיוך ביישני.
"מה את רוצה לעשות? תבחרי יום ונצא ליום כיף, רק אני ואת." הצעתי ומיד ראיתי את ההתלהבות שעל פניה. "כן!" היא אמרה בשמחה והתרוממה לישיבה.
אלה שיכלה את רגליה והביטה בי מאושרת. "אני רוצה ללכת לסרט." היא ביקשה והנהנתי.
"מתי את רוצה? היום בערב?" שאלתי ואלה הנהנה בחיוב. ליטפתי את פניה והיא קפצה מהמיטה באושר, מיד לאחר מכן.
היא יצאה מחדרי בריצה, והייתה לי תחושה שהיא הלכה לספר לאמא. אם נצא היום, אוכל על הדרך ללכת לקנות טלפון חדש. קמתי מהמיטה ויצאתי מחדרי, כדי ללכת לצחצח את שיניי.
בדרך עברתי מול חדרה של קיארה. היילי בדיוק יצאה החוצה וכלאתי את מבטה. היא גלגלה את עיניה והוציאה לי לשון, בעודה הולכת אל גרם המדרגות, שהוביל אל הקומה הראשונה.
פלטתי גיחוך לא יאומן. היא באמת משוגעת.

כשסיימתי לצחצח שיניים, ירדתי במדרגות אל הקומה הראשונה. הקומה הייתה רועשת והומת אדם, ולפי הקולות הבנתי שסופיה והארוס שלה כבר כאן.
ירדתי במהירות והלכתי אל הסלון הגדול, רואה את משפחתי הגדולה יושבת על הספה ומדברת בקולי קולות. סופיה תפסה אותי בעיניה ורצה אליי בהתלהבות.
חיבקתי אותה ברגע שנכנסה בין זרועותיי. "סופי," אמרתי בעודי מחבק אותה. "מטומטם אחד, חמש שנים. מטומטם." היא מלמלה ומחצתי אותה בתגובה.
התנתקנו אחד מהשנייה והיא קראה לארוסה להגיע, והציגה אותו בפניי. "מתיאו, תכיר זה ברנדון." ארוסה הושיט אליי את ידו, ולחצתי את ידו בחוזקה.
"אם תפגע באחותי, אתה תכיר את הצד המשוגע של המשפחה ובעיקר שלי." לחשתי כך שרק הוא וסופיה יכולים לשמוע, מפעיל לחץ עם ידי.
אומר עכשיו את מה שלא יכולתי להגיד כאשר הם הודיעו על החתונה.
שחררתי את ידו וברנדון ארוסה, חייך חיוך קטן. "אשמור עליה בחיי." הוא השיב ושפתיי התעקלו לחיוך מסופק. "מתיאו," סופיה רטנה ומשכתי אותה אליי לחיבוק בתגובה. "שקט, אני רק מוודא שהוא יודע לאיזה משפחה מתוסבכת הוא הגיע." אמרתי.
נישקתי את קודקוד ראשה וגררתי את גלגול עיניה. שחררתי אותה אל ארוסה שכמעט הרג אותי במבטו. הבנתי רק על פי המבט שדפק לי, שהוא יודע שסופיה מאומצת. הוא יכול להיות רגוע, סופיה אחותי לכל דבר ועניין.
דלת הבית נפתחה בפראות, והזוג המשוגע הראשי נכנס בפתח בדלת. ג'יימס וקים. התאומים שלהם רצו אליהם ברגע שראו אותם, והיילי הלכה אחריהם.
התיישבתי על הספה לצד אלה, שמיהרה לספר לי שהיא סיפרה לאמא בהתלהבות על היציאה שלנו. "אתה לא יכול להבריז לי." היא דרשה בפנים רציניות. "לא מבריז, קבענו דייט." השבתי וגררתי את חיוכה המסופק של אחותי.
חיוכי מיד ירד מפניי, לאחר שחטפתי כאב עצום באוזן. יד משכה את אוזני, בעוד שהיד השנייה עטפה את גרוני. "בוא איתי," קולו הזועם של ג'יימס נשמע מאחורי.
טפחתי על ידו בשביל שיעזוב אותי. ג'יימס הקים אותי מהספה בעודו מושך באוזני, גורר את מבטם ההמום של משפחתי. "פאק, ג'יימס שחרר." ביקשתי בזמן שהוא המשיך למשוך אל הגינה.
יצאנו החוצה ורק אז הוא שחרר אותי. מיששתי את האוזן שפעמה מכאב. "מה עשית לבת שלי?" הוא התקרב אליי בשאלה.
נאנחתי. "מה לגבי מה שלומך, מתיאו? איך אתה מתיאו? איך עברו לך חמש שנים ביפן?" התעלמתי משאלתו ופניתי אליו בשאלה אחרת. ג'יימס גלגל את עיניו ועטף אותי לחיבוק.
"אני שמח שחזרת," הוא השיב ועזב אותי. "עכשיו מה עשית לבת שלי?" הוא חזר לפנים הכועסות שלו וחבט בחזהי. "שום דבר." היתממתי כדי לא לחטוף ממנו עוד מכות. הבן אדם תכף בן חמישים, אבל עדיין יודע איך ללכת מכות.
הוא למד יפה מאבי.
ג'יימס כיווץ את גבותיו. "תחסוך ממני, מתיאו. אני יודע שהיילי הייתה בקטע שלך. היא לא באה להיפרד ממך, מה שהדליק לי נורה אדומה. עכשיו שפוך הכל." הוא אמר בזעם.
פערתי את עיניי. לא היה לי מושג שג'יימס ידע שהיילי אהבה אותי. כחכחתי בגרוני ורק אז עניתי לשאלתו. "היא התוודתה בפניי כמה ימים לפני שעזבתי, ודחיתי אותה."
ג'יימס מהר מאוד השחיל בין רגליי רגל וריתק אותי על הדשא. יכולתי לעצור אותו, אך מתוך כבוד אליו אפשרתי לו לפרוק את זעמו. "אתה מה?" הוא שאל בשיניים חשוקות, וכלא אותי תחת גופו.
ידו הונחה על גרוני ועיניו בערו מכעס. "פאק, אמרתי לה שתפגע בה בסופו של דבר." הוא הוסיף במהרה. ג'יימס ירד ממני והתיישב לצידי על הדשא. התיישבתי גם אני ונשענתי על כפות ידיי.
"אני מקווה שהיא ירדה ממך לגמרי," הוא מלמל והנהנתי בהסכמה. "אל תדאג, הבחורה שונאת אותי." השבתי, אך זה לא מנע מגיימס לנעוץ בי מבט כועס.

"אפשר לדעת מה אתם עושים?" אבי הופיע בפתח הדלת שהובילה אל הגינה. "כנסו מהר פנימה." הוא דרש ובזריזות נעמדתי על רגליי.
עזרתי לגיימס להתרומם והוא עטף את כתפי בידו. "אתה יודע שאני אוהב אותך," הוא החל לומר בעודנו מתקדמים לתוך הבית. "אבל אל תפגע בהיילי." האיום נשמע בבירור מטון קולו.
הנהנתי לחיוב. כל עוד היילי תישאר שפויה ולא תשגע אותי, לא אחזיר לה בחזרה. "אני רציני מתיאו. אל תגרום לסכסוך מיותר." הוא שוב אמר רגע לפני שנכנסנו אל תוך הבית.
מאוד הסתבכתי. מאוד.
"חשבתי שהוא יהרוג אותך," קיארה הופיע לצידי בפתאומיות שלא ציפיתי לה. גלגלתי את עיניי. "כנראה שאני עדיין האחיין האהוב עליו." עקצתי בחזרה.
כשהיינו קטנים תמיד רבנו על מי הילד הכי אהוב על ג'יימס. עד עכשיו זה נושא מאוד בולט. "תכף הוא ישנא אותך." היא ירתה בחזרה בחיוך מתנשא.
הנדתי בראשי בחוסר אמונה. חציתי את הסלון הומה האדם, בעודי הולך אל המטבח. כולם התחילו להתיישב סביב שולחן האוכל.
שלפתי מהארון כוס זכוכית, הוצאתי המקרר בקבוק מים ומזגתי לעצמי. "מה אבא שלי רצה ממך?" קולה של היילי נשמע מאחוריי. הסתובבתי לכיוונה בעודי לוגם מהכוס, נשען על קצה השיש.
"כלום. רק התגעגע." שיקרתי כי לא תמיד צריך לדעת הכל. זה יעלה את האגו שלה ואין לי כוח להתמודד איתו. היילי כיווצה את גבותיה ובחנה אותי עם עיניה. "זה באמת לא צריך לעניין אותך, מה אבא שלך רצה ממני." הוספתי כדי שהיא תרד ממני. היילי התקרבה אליי, עדיין בוחנת אותי.
גלגלתי את עיניי בגיחוך. "לא הכל סובב סביבך, היילי." אמרתי והנחתי את הכוס על השיש. היא גיחכה בזמן שהתקדמתי החוצה מהמטבח. "מדבר השחצן הראשי." היא סיננה בין שפתיה וגלגלתי את עיניי.
"תשתקי."

דלת הבית נפתחה שוב וכריס נכנס דרכה. זרקתי לעברו מבט מבולבל. "מה אתה עושה פה?" שאלתי בסקרנות, בזמן שהוא התקדם לעברי.
שולחן האוכל היה ערוך למספר הגדול של האנשים בבית. לא ידעתי שכריס גם חלק. "אני הזמנתי אותו." אמי התערבה בחיוכה הרגיל.
נעצתי את עיניי בחשד בכריס, שהתקדם אליה בחיוך. מה לעזאזל פספסתי בחמשת השנים שעברו?







סליחה על הפרק הקצר🤍

רגשות לא בוחריםWhere stories live. Discover now