פרק 25

7.2K 373 138
                                    

מתיאו

מהבוקר יש לי תחושת בטן לא טובה. לא ידעתי להסביר ממה היא נובעת, למה. הבטן שלי כואבת ומתהפכת, אני לא מצליח לתפקד כמו שצריך.
אני לא מרגיש טוב וזה הורג אותי. הייתי אמור לעבוד היום עם היילי בבר, בניתי על כך כדי שאוכל לדבר איתה סוף סוף. היא התחמקה ממני במשך יומיים ורציתי לוודא איתה שאנחנו בסדר.
אבל כאב הבטן הלא מוסבר הזה, השבית אותי לחלוטין. לכן הודעתי שלא אוכל לעבוד היום. נשארתי בבית כל היום, שכבתי על מיטתי וראשי היה טרוד בכל כך הרבה מחשבות.
ביניהם היילי הייתה הכוכבת במחשבותיי. הצמדת השפתיים שחלקנו בטעות, גרמה לי לרצות לטעום את הטעם שלה עוד יותר. הרגשתי שאני משתגע.
במשך היום הכאב בבטן גבר. זה כבר נהיה בלתי נסבל. לקראת הלילה כשניסיתי להירדם, המוח שלי החליט לרקוד. הכל כאב פי כמה.
לא הייתי שקט, לא הייתי רגוע. משהו עמוד בתוך ליבי צעק לי שזה לא כאב בטן רגיל, לא ידעתי להסביר את זה. הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות.
ג'יימס וקים יחד עם הילדים, הגיעו אלינו לארוחת ערב ונשארו לישון אצלנו. לכן ידעתי שכולם פה בבית, חוץ מאחת. היילי. היא יצאה הרי למשמרת שלה בעבודה.
לא הייתי רגוע בכלל, עמדתי לאבד את זה. לכן החלטתי להתקשר אליה. גם ככה הייתי ער וידעתי שעכשיו היא אמורה לסיים משמרת.
אבל לא ציפיתי לקולה המבוהל, ולעובדה שפאקינג מישהו עוקב אחריה. לעזאזל. הייתה לי תחושה שמשהו רע עומד לקרות, הייתי צריך לסמוך על תחושת הבטן שלי. פאק.
פגשתי את ג'יימס בדרכי למטה כיוון שגם הוא היה ער משום מה, והסברתי לו שאני הולך להביא את היילי, מבלי לפרט יותר.
דבר ראשון, לא היה לי זמן לבזבז. דבר שני, לא רציתי שהוא ישתגע מדאגה, אבל כמובן שהוא היה צריך לחשוד, לכן אמרתי בזריזות שאתקשר אליו כשאמצא אותה.

טסתי כל הדרך על הכביש, כדי להספיק להגיע אליה לפני שמשהו יקרה לה. לא אסלח לעצמי אם משהו יקרה לה בזמן שיכולתי למנוע את זה, אם רק הייתי מקשיב לתחושת הבטן שלי.
לא הייתי רגוע. השיחה שלנו התנתקה באמצע וזה הפחיד אותי עד עמקי נשמתי. ניסיתי להתקשר אליה שוב, אך היא לא ענתה לשיחה ממני.
לעזאזל. הגעתי אל הבר ועצרתי את הרכב מולו. יצאתי החוצה בעודי ממשיך להתקשר אל היילי, מנסה למצוא אותה.
התחלתי להתקדם במורד הרחוב, מאיץ את צעדיי בכל רגע. תוך כדי הטלפון שלי צלצל אליה, למקרה שהיא תענה. אך היא לא ענתה. במקום זאת, שמעתי את הנייד שלה מצלצל מרחוק.
עקבתי אחר הצליל עד שמצאתי את הנייד שלה זרוק באמצע הרחוב. נחרדתי מהמחשבה שמשהו קרה לה. אלוהים, ליבי דפק בחוזקה והעברתי את ידי בשיערי בלחץ.
"היילי!" צעקתי והרמתי את הנייד שלה, מתחיל לחפש אותה בעיניי. אני חייב למצוא אותה, אני חייב. לעזאזל, ידעתי שמשהו לא טוב הולך לקרות.
רעשים מוזרים בקעו מהסמטה החשוכה שהייתה כמה צעדים מלפניי. בבקשה שאני טועה והיא לא שם.
רצתי אל הסמטה, ונכנסתי לתוכה, לא נותן להלם של מה שראיתי לעצור אותי.
חרקתי את שיניי והתנפלתי בסערה על הגבר שהעז לכפות את עצמו עליה. תלשתי אותו ממנה לפני שהספיק להוריד ממנה את התחתונים, והטחתי בפניו אגרוף.
עוד אגרוף, ועוד אגרוף. ככה אחד אחרי השני, הטחתי בפניו עד שכבר לא ניתן היה לזהות אותו. חבטתי בו בכל מקום, מוציא עליו את הכעס שלי. הבן זונה פגע בה ולא אשב בשקט.
"מתיאו," היילי התנשפה בבכי וניסתה להתרומם. קולה השבור עצר אותי מלחסל אותו סופית. רצתי אליה, משאיר אותו לירוק דם בכמויות ובפרצוף שבור לחלוטין.
ירדתי על עקביי ועזרתי לה להתיישר. פשטתי מגופי את הסווטשירט שלבשתי, בשביל לתת לה אותו. הבן זונה קרע לה את הכפתורים בחולצה.
היא משכה באפה וניסתה להשתלט על הבכי שלה, בעודי מלביש אותה בסווטשירט. "אני פה, הכל בסדר." לחשתי ומשכתי אותה לחיבוק בתוך זרועותיי.
התקשרתי תוך כדי במהירות למשטרה, כדי שתבוא לעצור את הבן זונה ששוכב על הקרקע ובקושי נושם. עזרתי להיילי להתלבש ולעמוד על רגליה. ניגבתי את דמעותיה. "אני פה." אמרתי, כאשר היילי המשיכה להיצמד אליי כל הזמן. גם אחרי שניידת משטרה הגיעה לאזור, היא המשיכה להיצמד אליי.
הם אזקו את הבן זונה והכניסו אותו לתוך הניידת, וביקשו מאיתנו לבוא למסור עדות. הידקתי את לסתי עקב בקשתם. היילי בהחלט לא הייתה במצב לתת שום עדות.
"זה בסדר, בוא נלך לתחנה." היא לחשה לאוזני בעודה מחבקת את צד גופי. ליטפתי את פניה והנהנתי. "בואי." לקחתי את שנינו אל הרכב שלי ועזרתי לה להיכנס. פחדתי שהיא עלולה להישבר כל רגע.
הודעתי לשוטר האחראי שאנחנו ניסע אחריהם לתחנת המשטרה. ככה מצאתי את עצמי בתחנת המשטרה, יחד עם היילי בשעות הקטנות של הלילה.

רגשות לא בוחריםWhere stories live. Discover now