"ס-סנפאי... זה מביך אותי..." הסטתי את מבטי הצידה. הוא תפס את סנטרי ועיניו ננעצו בשלי. הבטתי בשפתיו שלחשו את שמי וצמרמורת עברה בגופי. התחושה היתה כל כך נעימה. והיא לא פסקה. זו תחושה חמימה... של אהבה. תחושה שלא הרגשתי לעולם, תחושה שלא היתה לי ותפסה מקום בלב וברגשות שלי.
תפסתי את חולצתו בשתי ידיי "אני..." אמרתי בשקט. ראיתי שהוא חייך תוך כדי גיחוך. הוא רוצה שאמשיך. "אני... אני אוהב אותך, סנפאי" אמרתי משפט שלא חשבתי שיצא לי מהפה לעולם. משפט שאומר המון. לפחות עבורי.
ידו ליטפה את הלחי שלי ואני נאנחתי למגעו. שפתיו התקרבו לשלי ונחו עליהן בשלמות. פחדתי שאעשה משהו לא נכון, שאנשק לא טוב. אבל שפתיי זזו כנגד שלו, זה היה מדהים.
הייתי הראשון שהתנתק, זה היה כל כך מביך להביט בו. הרגשתי את זרועותיו נכרכות סביבי. הוא חיבק אותי. "סנפאי?" שאלתי במבט מבולבל. ידיו נכנסנו מתחת לחולצתי והתחילו למשש את גבי. המגע שלו גרם לי להשתגע. ידיי תפסו את כתפיו בחוזקה. אזרתי אומץ, הורדתי את חולצתי במהירות וגם את שלו ברשלנות. הוא לא היה נראה מופתע מכך וזה עיצבן אותי. עשיתי פרצוף כועס וחמוץ, אבל ככל הנראה שבעיניו זה היה נראה חמוד, לפי איך שהוא הביט בי בשעשוע.
לפתע הוא התרחק ממני, לרגע נבהלתי עד שסגר את דלת החדר וזרק אותי על המיטה. ידעתי מה הולך לקרות, אני ידעתי. הוא עלה עליי ומנע ממני לזוז, הצמרמורת שוב הכתה בי, הלב שלי פעם בחוזקה כמו משוגע. שפתיו נישקו את צווארי ופלטתי אנחה חלושה, לא יכולתי לשלוט בזה. אני-
"איתן רוזן!" דפיקת יד על השולחן הקפיצה אותי בבהלה. הבטתי מסביב וקלטתי שאני בכיתה. נרדמתי באמצע הפאקינג שיעור. "לא מספיק שיש לך את החוצפה להירדם לי בשיעור אתה עוד ממלמל?!" הסמקתי במבוכה והורדתי את כובע הסוודר שלי מטה כדי לכסות את פניי.
---לא הייתי צריך לראות אנימת יאוי אתמול בלילה. פאק.
שמעתי את צעדיה של המורה מתרחקים אז הסקתי שהיא חזרה למקומה.
"מחר תיערך לכם בחינה על כל חומר ההיסטוריה שלמדתם השנה עד עכשיו. אני לא רוצה לשמוע תירוצים כי ידעתם על התאריך לפני כחודש וחצי. ציונים נמוכים לא יתקבלו!!"
הצעקות של כולם על המורה לא איחרו מלבוא. אני, כמו תמיד שתקתי ולא אמרתי דבר.
האמא החורגת שלי איימה עליי שאם לא אשפר את הציונים היא תשכנע את אבא להעיף אותי לקיבינימט.
לפעמים אני מוצא את עצמי מדמיין מה היה קורה לחיי אם היה לי ביטחון עצמי. אם המראה שלי היה שונה. אם לא הייתי פחדן ושקט כל כך. מה אם הייתי מתחיל לעשות מה שבאלי ולהתנהג איך שבאלי מבלי לשים זין על כולם?
--למה שבאמת לא אתחיל ליישם את זה? הרי אין לי באמת דמות חינוכית שיכולה לגרום לי לא לעשות את זה. נכון?
החלטתי שבתור התחלה לא אמשיך להקשיב לדברים של המורה ופשוט אחזור... לחלום...
משום מה רציתי להמשיך לחלום את החלום שפסק בגלל המורה, להמשיך מאותו רגע שבו כמעט שכבנ-
ואז שמתי לב לזה. או יותר נכון הרגשתי את זה. הורדתי את מבטי כלפי מטה, מגלה מה לכל השדים התחולל לי.
- ו ו ט א פ ק -
פעימות הלב שלי התחזקו והפכו מהירות יותר. זה הלחץ, זה בטוח הלחץ-
מיהרתי לקשור את הסוודר סביב מותניי כדי שיכסה את האיזור. למזלי המורה נתנה לי לצאת מהכיתה כדי ללכת לשירותים.
למה שחלום ישפיע עליי ככה? ובמיוחד העובדה שמי שהיה שם היה האדם שהצלחתי כמעט לשכוח אילולא החלום הדפוק הזה. אדם שבכלל לא הכרתי אבל רציתי לדעת עליו יותר. אדם שפיתחתי עליו שנאה. אדם שעזב מבלי להיפרד או לומר להתראות.
נכנסתי לתוך תא השירותים ולא ידעתי מה לעשות. או לחשוב. אלא שלאחר כמה שניות הבנתי מה לעשות ומה לחשוב, או יותר נכון מה לא לחשוב.
קדימה איתן, זה לא כל כך קשה נכון? כאילו, זה שאף פעם לא ראית פורנו או עשית כל דבר שעורר אותך מינית לא אומר שזה לא יכול לקרות עכשיו... נכון? זה פרט שוליייייי. כן זה בהחלט פרט שולי.
"אפילו המחשבות שלי מייאשות כמוני" רטנתי לעצמי והתפללתי שהסיוט הזה יגמר.
VOUS LISEZ
HTPY (B×B)
Romance"דיי! הוא קיבל מספיק! בבקשה תפסיק עם זה!" התחננתי כמעט בבכי. לא יכולתי להמשיך לראות את האלימות חסרת הרחמים שבוקעת ממנו. השתנקתי כשמגע כף ידו החמימה ליטף את הלחי שלי. לא חשבתי אי פעם שאגיע לסיטואציה כזאת, שאהיה מכור כמו נרקומן לקול העמוק והסקסי שלו...
