תודה רבה על כל התמיכה, אין לי מילים לתאר את ההרגשה שגרמתם לי להרגיש. לא חשבתי שהסיפור יגיע לרמה כזאת אבל הנה זה קרה!
אני מקווה להשתפר יותר, אם אהבתם אם הסיפור עד עכשיו אשמח שתשאירו תגובות וכוכבים!
לכתוב תגובות בודדות מאותו המשתמש כגון- המשך המשך וכו' לא יחשב, אז תשתדלו בבקשה. אני מאוד אשמח לקרוא את התגובות שבין היתר דעות או תגובות על הפרק.
ובכן, כאן נגמרת החפירה שלפני הפרק המיוחד- שהפעם מנקודת המבט של לוקאס לכבוד פאקינג חמש אלף צפיות!!!!
קריאה מהנה אנשיםםםם מת עליכם❤️
הערת עריכה- תזכורת: הסיפור מכיל טריגרים, לא יהיו אזהרות לפני.
________________________________
השארתי את איתן המעולף קרוב אליי בזמן שהשאר ניקו את השטח מגופות ודם. תוך דקות ספורות לא נשאר זכר למה שקרה. די חבל שלא השארתי אחד מהם בין גוסס למת. לא נורא. אנטוניו ניגש אליי תוך כדי שניגב את הדם מכפות ידיו בעזרת מטלית משי- לא ברור למה הוא תמיד משתמש בבד יקר רק בשביל לנקות דם ועוד נחות כמו שלהם. "כלום מחכים לך" אמר ללא תמצית רגש.
הורדתי את מבטי אל איתן, לא רציתי לעזוב אותו אבל בכל זאת עשיתי את זה. "תכניסו אותו ללימוזינה" פקדתי וניגשתי אל עבר הגופות. אחד מהאנשים שלי הושיט לי סכין בעלת תפקיד אחד; הנפתי אותה גבוה ודקרתי הישר אל תוך הגורגורת של הגופה, הדם הוקז לכל עבר. עשיתי את אותו הדבר לגופה השניה. האנשים שלי הפרידו בין הראש לשאר חלקי הגוף של הגופות והכניסו אותם לתוך ארון קבורה. "זזנו" אמרתי ונכנסתי לתוך הלימוזינה.
• • •
הנער שנתן לי את כינוי "מלאך המוות", הביט הישר אל תוך עיניי דרך עיני האיילה שלו. מבטו מבולבל, מפוחד. הוא לא בטוח אם זו מציאות או הזייה.
אם לומר את האמת, לא חשבתי שאראה או אפגוש אותו שוב. לא... לא חשבתי שהוא יראה או יפגוש אותי שוב. זה ממש לא מה שתכננתי. אני לא רגיל ללא צפוי, תפנית שמשבשת את התוכניות שלי. אני רגיל שהכל הולך לפי מה שתכננתי, אני מתחיל לשנוא את התערבות הגורל.
חה, מתחיל... מאז ומעולם שנאתי את הגורל. דבר שמכתיב מה שעומד לקרות לי, ואין דבר שאפשר לעשות בכדי לשנות את הגורל. או ש...
"לא-" איתן מתנשף בעיניים פעורות. "ז-זה לא יכול-- להיות---"
הנחתי שהנוכחות שלי הדליקה בו טריגר, או אולי אפילו כמה. לקח לו כמה שניות להבין שרגליו וידיו קשורות למיטה בידי שלשלאות. כשההבנה הכתה בו הוא התחיל להשתולל למרות חוסר הכוח שלו. השתוללות בעיקר נבעה מהסמים שהברברים הזריקו לגופו, די מצחיק לקרוא לדבר הזה "סמים", אבל זה די קרוב.
"איתן." אמרתי כשהתקרבתי אליו, קולי היה רגוע מכוונה תחילה. הנחתי את ידיי על שרירי זרועותיו, זה גרם לאיתן לקפוא למשך דקות ארוכות. הוא לא הזיז עפעף ואפילו הנשימה שלו בקושי נשמעה. לאט לאט נשימתו של איתן נשמעה בקול ובקצב נורמאלי, עיניו המתות הצטלבו בשלי.
הבטנו זה בזה בשתיקה. איתן השתנה המון ולא נראה במצב טוב לצערי. זה היה ברור- משהו בו מת.
ידו שלא הפסיקה לרעוד לפתע עלתה למעלה. אני הבטתי בכל תנועה שלו מבלי לומר דבר. הרעד נעצר כאשר אצבעו לחצה ונשענה על שפתי התחתונה. לחייו התעטפו בגוון ורדרד, מבטו שולב בזעזוע ובושה. או אולי ביישנות? אני חייב להפסיק לנחש הבעות.
".... למה אני אזוק?"
זאת השאלה היחידה ששאל.
"-זה לא משנה מה נאמר לך, ממילא הדבר היחיד שאתה רואה זה כבשות רדיואקטיביות, או כל דבר שהסם הזה עושה" אנטוניו אמר כשעמד מאחוריי. איתן משך מיד את ידו למקומה בבהלה. נעצתי מבט באנטוניו מבלי לסובב את ראשי אליו או להביט בו, "לא הורשת להיכנס לכאן, אני טועה?"
"אני מצטער אדוני" אנטוניו כיחכך בגרונו, "רק רציתי לעדכן שהם הצליחו להגיע אל הדרום."
שקט הסתרר בחדר. הסתובבתי אל עבר אנטוניו. "מצויין, תמשיכו להוביל אותם לשם. הם לא ימלטו, אפילו לא אחד בודד מהם. אני ברור?"
"כן אדוני" אנטוניו הצדיע קלות.
"אתה משוחרר" אמרתי והחזרתי את מבטי אל איתן. דלת החדר נסגרה ושוב נשארנו לבד רק אני והוא.
"...זה באמת אתה?"
מבלי כוונה שפתיי התעקלו למשהו שנראה כמו חיוך קטן. "למה אתה מתכוון ב-'זה באמת אתה'?"
איתן בלע את רוקו, "אני הולך.. למות?"
"לא במשמרת שלי" קבעתי ופניי הרצינו בקשיחות.
"אבל... אתה מלאך המוות, לא? אני בטוח שכן. אתה תרדוף אותי במשך כל חיי כשאתה חובש את פניו של לוקאס על שלך."
גיכחתי ורכנתי אליו "אם באמת הייתי מלאך המוות, לא היית נשאר בחיים עד עכשיו."
"הא כן? ואיך אתה יודע את זה? מהמחברת המזורגגת שלך?"
הרמתי גבה "אז אני מניח שלא יהיה לך אכפת להישאר כבול למיטה לעוד כמה ימים, אני מניח" פסעתי אל עבר החלון הבינוני, לא היה נוף רב דרכו אבל הרוח היתה טובה.
"תשחרר אותי!"
סובבתי את ראשי אליו "אתה לא במצב של לחלק לי פקודות, איתן. לא עכשיו ולא אף פעם." לפני שפסעתי אל עבר הדלת, התקרבתי אל איתן ואחזתי את לסתו בחוזקה. "קשרתי אותך כי החומר שהזריקו לך יגרום לך להשתגע, אני לא רוצה שתגרום להרס יותר ממה שתגרום לחדר הזה. אני אחזור בעוד כמה שעות, אל תנסה אפילו להשתחרר מכאן, האנשים שלי לא יהססו לנטרל אותך. אני ברור, איתן?"
הוא הנהן במהירות. עזבתי את לסתו ואנקה השתחררה מפיו.
נאנחתי ולקחתי נשימה עמוקה, "אחרי שהסם יתפוגג אתה תחזור הביתה-"
איתן לפתע לפת את פרק כף היד שלי, "לא- לא לא לא! אל תחזיר אותי לשם אני מתחנן!" דמעות התכנסו בעיניו. "רק כמה ימים, תן לי כמה ימים ואז אני אחזור. בבקשה..."
הבטתי בידו שאחזה בי. התיישבתי בקצה המיטה לצידו וניגבתי את דמעותיו. "שבוע, לא יותר."
איתן הנהן והדמעות התייבשו. הוא לקח נשימה רועדת רגע לפני ששקע בשינה עמוקה.
נתתי לעצמי כמה דקות של שקט כדי לחשוב תוך כדי שבחנתי אותו. לאט לאט שמתי לב שעבר יותר מכמה דקות, שמתי לב שאני לא יכול להפסיק מלהסתכל עליו...
ESTÁS LEYENDO
HTPY (B×B)
Romance"דיי! הוא קיבל מספיק! בבקשה תפסיק עם זה!" התחננתי כמעט בבכי. לא יכולתי להמשיך לראות את האלימות חסרת הרחמים שבוקעת ממנו. השתנקתי כשמגע כף ידו החמימה ליטף את הלחי שלי. לא חשבתי אי פעם שאגיע לסיטואציה כזאת, שאהיה מכור כמו נרקומן לקול העמוק והסקסי שלו...
