השטן שלי

~פרק 15~

נקודת מבט קים:

הם אכלו והיתישבתי אתם, אדריאן שלח לי מבטים בזמן שאור היה בטלפון, לאחר כמה דקות התחלתי להשתעמם אז הלכתי לראות טלווזיה.

החלטתי לראות סדרה יפנית , בזמן האחרון זה בעצם כל מה שאני רואה. אני מתה על הסדרות האלה , במיוחד על החתיכים.

״את שוב רואה את הסדרות האלה?״ שאל אור מהשולחן אוכל ומיד הנהנתי בהתלהבות , ״כן! אתה לא מבין איזה חתיך יש בסדרה!״ קראתי בהתלהבות

״מה אמרת?״ הסתובב אדריאן במהירות להסתכל עליי ובהה בי בכעס. ״שיש שם חתיך-״

״חתיך?!״ שאל וכיווץ את גבותיו , אור גיחך לידו. ״מה קרה אחי? בחיים לא שמעת את המילה?״ שאל בגיחוך ואדריאן התעלם ממנו.

לאחר כמה דקות הם סיימו לאכול והם באו לשבת איתי, אדריאן ישב לידי ואור ישב בספה השניה ״על מי אמרת שהוא חתיך?״ אדריאן שאל אותי בכעס ״הוא למה אתה מקנא?״ שאלתי אותו והצבעתי על זה שאני חושבת שהוא חתיך ״הוא לא חתיך הוא דומה לתחת אני יותר חתיך״ אמר בכעס

ציחקקתי.״אתה מקנא?״ שאלתי בחיוך והוא גיחך בשעשוע וגילגל את עיניו , ״הצחקת אותי..״ מלמל ולא הסתכל עליי. ״אתה מקנא!״ לחשתי בצעקה , עדיין לא רוצה שאור ישמע.

״שתקי , חמורה , למה שאני אקנא? אין לי סיבה לקנא! בטח שלא בו או לקנא לך! בסדר?!״ צעק וקם בדרמטיות ומיד צחקתי בחוזקה.

״נראה כמה פעמיים תגיד את זה אולי אז תאמין לזה!״ צעקתי והוא רטן בכעס ועלה במדרגות במהירות , אני מנחשת שזה היה לחדר של אור וכשהסטתי את מבטי ראיתי את אור מסתכל עליי בבלבול.

״מה קרה כאן עכשיו?״ שאל אותי ומיד הרמתי את כתפיי כאילו אני לא יודעת.״ הוא אדיוט. המצבי רוח שלו תמיד משתנים , אל תתייחס אליו..״ מלמלתי בחוסר עיניין וחזרתי להסתכל על הסדרה

״התקרבתם לאחרונה״ אמר באיטיות ומיד הסתכלתי עליו וניסיתי להראות כמה שיותר מופתעת. ״מאיפה הבאת את זה?! אנחנו ממש לא התקרבנו אני לא יודעת מה אתה רוצה..״ אמרתי בהכחשה.

אולי באמת קצת התקרבנו.

אבל אני עדיין שונאת אותו! וזה לא אומר כלום! הנשיקה הייתה טעות. זה לא יכול לקרות , ואולי כדי שאבין את זה ואגיד את זה לאדריאן לפני שיהיה מאוחר מידי.

לפני שהרגשות שלי יגיעו רחוק מידי.

אחרי כמה דקות עליתי לאדריאן לדבר איתו ״לאן את הולכת?״ שאל אור ״לשירותים שניה אני חוזרת״ אמרתי ״טוב״ ענה המשכתי לעלות למעלה.

הלכתי לכיוון החדר של אור, פתחתי את הדלת בזהירות ובדקתי אם אדריאן שם, ראיתי את אדריאן ונכנסתי לחדר ״אדריאן״ קראתי לו ״מה?״ שאל בעצבנות ״אתה עדיין עצבני?״ שאלתי אותו ״כן!״ צעק ״שקט אור לא יודע שאני כאן״ אמרתי לו בכעס.