השטן שלי

~פרק 31~

נקודת מבט קים-

פקחתי את עייני והרגשתי שאני שוכבת על משהו קשיח, קמתי או יותר נכון ניסיתי לקום אבל הוא חיזק את את החיבוק והבנתי שנרדמתי על אדריאן. ״אדריאן תן לי לקום..״ מלמלתי לו אבל הוא התעלם ״אם תתן לי לקום אני אכין לך ארוחת בוקר״ הצעתי

והוא ישר פקח עין אחת, ״נו אז למה את מחכה?״ שאל ועצם אותן שוב. וציחקקתי.

לאחר ששטפתי פנים ירדתי להכין לו לאכול, ״מה אתה רוצה לאכול?״ שאלתי אותו ״לא יודע חביתה..עם סלט. משהו בריא״השיב בקול צרוד ועייף.

נשכתי את שפתיי כשהתחלתי לקחת את כל המצרכים , ובזמן שאני מבשלת וחותכת את הכל אני חושבת על כל מה שקרה אתמול.

על ביאנקה הזונה , שחשבתי שהיא חברה שלי. נכון לא הכרתי אותה הרבה , אבל באמת ציפיתי ממנה ליותר. נאנחתי ביאוש.

אני מכירה את אור , והוא ממש לא מתכוון לדבר איתי בשבוע הקרוב. אבל אני לא מתכוונת לנתק את הקשר עם אדריאן ואני מקווה שאדריאן גם לא חושב על זה.

בכנות נמאס לי , אור צריך להבין שאנשים הם לא חפצים והוא לא יכול לשמור אותם רק לעצמו כי הם ׳שלו׳. כי אדריאן לא שלו!

הרגשתי ידיים סביב מותניי ונשיקות קטנות על כל הכתף שלי. חייכתי כי ידעתי מי זה. ״תפסיק! אתה מפריע לי להכין את האוכל..״ מלמלתי וציחקקתי כי הנשיקות שלו דיגדגו אותי.

״את מריחה כלכך טוב..״ מלמל לתוך צווארי והסתובבתי בין ידיו , מנשקת לשפתיו נשיקה אחת קטנה. אבל נראה שאדריאן רצה יותר כי הוא התנפל על שפתיי שוב.

הוא הרים אותי והניח אותי על השייש לפני שנישק אותי שוב , מחזיק במותני ומצמיד אותי אליו. נאנחתי לשפתיו , ״אדירגן-״ ניסיתי לדבר אך המילים יצאו מבולגנות ולא מובנות.

הוא ירד לנשק את צווארי , ונשך אותי חזק. גורם לי לגנוח בחוזקה ולהיות אסירת תודה שהבית ריק. ״אין לי בעיה לאכול אותך במקום לאכול את החביתה..״ מלמל בהתגרות לצווארי והדליק את כל חושיי.

״את תהיי הארוחת בוקר שלי.״ קבע ולפניי שיכלתי למחות או להסכים הרחתי ריח של שרוף. ״האוכל!״ קראתי ודחפתי אותו ממני , קופצת מהשייש לרצפה וממהרת לגז.

״אתה אידיוט! בגללך שחכתי מהחביתה..״ מלמלתי והסתכלתי על גוש הפחם השרוף בעצב.

זרקתי את החביתה לפח ״להכין לך אחת חדשה?״ שאלתי ״כן״ ענה הסתובבתי למקרר, לקחתי שני ביצים וחזרתי לגז. שברתי את הביצים לתוך קערה, הוספתי מלח ועירבבתי, שמתי את הביצים במחבת.

והרגשתי שוב את ידיו של אדריאן סביב מותני והרגשתי את נשמותיו על צווארי, הלכתי להביא צלחת והמשכתי להרגיש את אדריאן מחבק אותי. ״מה אדריאן?״ שאלתי ״מה?״ שאל בחזרה בתמימות ״משעמם לך?״ שאלתי ״כן״ השיב באנחה.