לפעמים התחרטתי על כך שקמתי ועזבתי. השתדלתי, ובאמת שהשתדלתי, לא להסתכל על תמונות מהעבר. בימים הראשונים למעבר הייתי נכנס לרשתות החברתיות ועובר באובססיה, על תמונות מהדירה שלי, על תמונות עם החברים שלי, על דברים שהייתי עושה כשגרתי שם. אבל עם הזמן הפסקתי, ויותר מזה, מנעתי מעצמי להסתכל ולבחון לעומק כל תמונה, כי התחלתי כבר להכיר אותן בעל פה, התחלתי לפתח תחושת נוסטלגיה נוראית למרות שידעתי שהייתי חייב לעזוב, הייתי חייב! אז אמרתי לעצמי שוב ושוב, שזה לטובה. שהייתי חייב. הייתי חייב. למען העתיד שלי.
אבל עם הזמן, במרוצת השבועות, איבדתי את הסיבה. התחלתי לשכוח למה עברתי וכל כמה ימים הייתי מתחרט. לפעמים הייתי מסתכל שוב על תמונות מהעבר, מדמיין את הבית הישן. והייתי נעצב. והחלק הנורא ביותר, הוא שלא יכולתי לדבר על כך עם איש. ליז לא הייתה מבינה, ועם אחרים לא יכולתי לדבר, לא היינו בקשר. וחוץ מזה, לא רציתי לשתף אף אחד במה שעובר עלי, הרי זו חלק מהסיבה למעברי.
אז מה כבר יכולתי לעשות?
הייתי חופר באינטרנט באובססיה, מחפש אנשים נוספים שנמצאו במצב שלי. קראתי ספרים על חיים אחרים, מנסה להבין, שוב. מה אני רוצה מהחיים שלי. אני רוצה להיות זמר? אומן? מתכנת? סופר? או שאני בכלל רוצה לחזור בתשובה ולתת לאלוהים להחליט על חיי?
האם אני הייתי מה שהייתי, בשביל הכסף? אם אני מוציא את הכסף מהמשוואה, מה אני באמת רוצה?
מה אני באמת רוצה, אם אני מוציא אחרים מהמשוואה?
אם הייתה לי אפשרות הייתי עכשיו קם וחוזר, אבל איך אני יכול לחזור אחרי ארבעה חודשים של העלמות מוחלטת? 'היי חברה, אני יודע שברחתי חח אבל אני כאן עכשיו'? אני מרגיש שדפקתי הכל כשעזבתי.
"ששש זה אחד מהרגעים האלה שהוא נכנס למחשבות שלו" קנדל לחש, וג'סטין החזיר לו באותו טון, "תסתכל על המבט שלו, הייתי משלם כדי לדעת על מה הוא חושב"
הסתכלתי לעבריהם כדי להפסיק את שיחתם הצינית, שרק הלכה והתדרדרה.
"מעניין אם כיביתי את הדוד, לא, בעצם.. אני בטוח שכן. אני תמיד מכבה בשניה שאני נכנס להתקלח, אבל הפעם נכנסתי להתקלח כשהייתי בשיחת טלפון אז היא הסיחה את דעתי, אז אולי בעצם לא כיביתי.. אבל לא, לעזאזל, אני צריך לסמוך על עצמי, כן כיביתי! אלא אם כן..." קנדל התחיל להדקלם מונולוג עם חיקוי מגוחך שלי, ואילו ג'סטין קטע אותו, "לא, לא ככה" הוא השתעל בהגזמה, "מכין" את קולו לחיקוי שלי, ואילו אני הסתכלתי משועשע.
"מה עם הבחור שרצחתי אתמול? אממ אני חושב.. אולי הייתי צריך לחכות, הוא רק רצה לשאול אותי מה השעה, קצת הגזמתי... לעזאזל, אבל הוא שאל אותי, הוא יודע שאני לא אוהב שאלות! או שהוא לא יודע? הרי הוא איש אקראי ברחוב.. בכל אופן, מה לעשות עם הגופה שלו? לזרוק בנהר? אוף.. אין לי כח להוציא את הרכב... מצאתי חניה כזו טוב.. לא חבל?..למה אף אחד לא אמר לי לא לקנות רכב בניו יורק?..."
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה הכל, את כל הכסף, מעריצים, מכוניות, גברים והחברים שהוא רק יכל לבקש. אבל שום דבר לא שינה את הצורה בה המוח שלו בנוי, והעובדה שזה כבר השבוע השלישי שהוא במיטה עם אותם בגדים, מדמיין את עצמו רץ לכביש הסואן, אם רק היה לו כח לקום... בהחלטה של רגע...
