זה לא הסוף!
❤ התנצלות, מה נתן לי השראה לספר, מה מחכה לנו, ציורים ותמונות, הכל כאן:) ❤
בספר השני שלי, 'הוא לא חלק מהשגרה שלי' - הבחור כותב סיפור, והוא דיבר שם על איך הוא לא רוצה ליצור סיפור עצוב, ( "- להיות טראומתי בצורה גרפית ויצירתית- הספר שהכי זכור לי על כך היה ״חיים קטנים״, החודש שקראתי אותו בצבא היה החודש הכי מדכא בחיי, לא הפסקתי לבכות ואף אחד לא הבין מה עובר עלי- ועד היום, שנתיים אחרי, כל כמה ימים אני נזכר באקראיות באחד הקטעים שקראתי בו, ונכנס לעצבות וחלחלה. אני בספק אם כמות הפגיעה וההתעללות, הדיכאון, המחלות והאונס שקראתי שם, אי פעם תעזוב אותי....... בעבר ניסיתי להכניס דיכאון לספר שלי ובשל כך נכנסתי בעצמי לדיכאון.") ואני עכשיו כמו עברי- אני גם לא רוצה לכתוב סיפור עצוב. ואני זוכרת שכשקראתי את הספר "חיים קטנים" - ברגע שאחת הדמויות מתה זרקתי אותו לקצה החדר וצרחתי מעצבים ובכיתי ולא רציתי יותר. ואז גם הבנתי שזה מה שאני עושה (כתבתי את הספר על הנרי לפני).
הרעיון לספר הזה חי בראש שלי כבר הרבה זמן, אבל יום אחד (אני חושבת עוד בקורונה) כשיצא השיר של ג'סטין ביבר, anyone, הראש שלי התחיל ללכת למקום הזה, והמשפט "if its not you its not anyone" פתאום קיבל אצלי משמעות אחרת- מה אם באמת לא יהיה אף אחד אחר- אבל גם לא אותו? ולא בגלל פרידה- בגלל מוות. עניין אותי הכאב הזה, ועל זה גם הספר הבא, החיים שאחרי, הטראומה הכאב והאבל, הניסיון להתגבר- אבל מצד שני לא להמשיך הלאה. אני מסתכלת על הספר הזה כ'הקדמה' לספר הבא- שבעיניי הרבה יותר עמוק ומשמעותי.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה הכל, את כל הכסף, מעריצים, מכוניות, גברים והחברים שהוא רק יכל לבקש. אבל שום דבר לא שינה את הצורה בה המוח שלו בנוי, והעובדה שזה כבר השבוע השלישי שהוא במיטה עם אותם בגדים, מדמיין את עצמו רץ לכביש הסואן, אם רק היה לו כח לקום... בהחלטה של רגע...
