התפקחות-סדרת הצטלבויות #2

פרק שלוש~

אליף
״את בטוחה שאת בסדר אליף?״ מאבי שאלה שוב. ״אולי תלכי לבית שלך לנוח?״ יאז אמרה. המקום האחרון שאני רוצה ללכת אליו הוא לבית שלי. ״לא, לא. הכול בסדר.״ אמרתי ולגמתי מהבקבוק מים שלי. ״תקשיבו בנות, זה בסך הכול היה משהו חד פעמי ללילה אחד. אני לא איזו כוס חרסינה שצריך לקרקר סביבה כל רגע ולבדוק שלא תישבר.״ הן הסתכלו עליי שתיהן במבט מודאג. מהרגע שהגענו אל בית הספר הן לא עזבו אותי, ואני מודה על זה, כי אם לא הן אף אחד לא היה דואג לי או שואל אותי לשלומי. ״אם את אומרת..״ מאבי נאנחה. ״תקשיבי, אולי כדי שתלכי לעשות בדיקה כדי שלא נדבקת באיזה משהו? כאילו מצטערת להגיד אבל סלואן..הוא מאגר מחלות.״ יאז אמרה ומאבי השתנקה, מאחורינו שמענו צחקוקים. ״בערך, כל אחד מהגברים שנמצאים כאן הוא מאגר מחלות. לי פעם אחת היה חשד ל-״
רואן כחכח בגרונו והניח את ידו על אגנה של מאבי וקירב אותה אליו. ״יותר מידי מידע, דקס. וכולנו יודעים למה הלכת לבדוק את זה.״ תפסה בכתפי, ופשוט התחילה ללכת. ״חבר׳ה, תקשיבו, תדברו על זה כמה שאתם רוצים, באמת שלא אכפת לי. אבל בבקשה, לא לידנו אם אתם רוצים שנסתכל עליכם אחר כך בכלל.״
אמרתי והם גיחכו קצת. ״אני מסכימה. גם אנחנו די באמצע המסדרון של הבית ספר ככה שאם אתה רוצה לשמור על השם שלך, דקס, אני מציעה לך לדבר קצת יותר נמוך.״ מאבי הציעה. ״את מפילה את זה רק עליי כאילו רואן לא היה גם ככה..אני אשתוק.״ הוא אמר כשרואן שיגר אליו מבט עצבני. ״לא משנה מה היה, זה היה. יש סיבה למה קוראים לעבר עבר.״ הוא אמר ודקס מלמל ״חנון,״ וצחקתי. ״רואן, אני יכולה לשוחח איתך כמה
דקות?״ אחת המורות עברה ורואן הנהן. ״שתי דקות מגיע.״ אמר לה ואז עשה פרצוף זועף. ״אוקיינוס, יש לך מזל שאני אוהב אותך ואני מוכן לספוג את כל זה. אבל ברצינות עכשיו, לעזאזל עם הבית ספר הזה כמה מבקרים ופרויקטים יש כאן.״ הוא אמר, נישק את מאבי קלות והלך לעבר המורה. ״למישהו עלה המרוקו.״ דקס מלמל ואני ומאבי התפקענו מצחוק, אבל הוא דעך כשהרגשתי זרם חד בגבי. סלואן כאן. ״מה כל-כך מצחיק?״ הוא שאל והורדתי את ראשי לרצפה. ״בואי אליף,״ מאבי משכה את ידי משם והלכנו. הוקל לי, כי אני לא רוצה לדעת מה הדבר הראשון שיגיד לי על הלילה שלנו ביחד.
סלואן
״מה בדיוק קרה כאן?״ שאלתי את דקס אחרי שמאבי ואליף הלכו והחזקתי בראשי הכואב. ״היית אצל מארק אני רואה. תקשיב, לך לגמילה.״ גיחכתי. ״ויקום הגנן ויכה את המלפפון?״ אמרתי והמשכתי לצחוק ודקס גילגל את עיניו. ״היית מת להיות המלפפון שלי. אני עוד לוקח את זה בכמויות סבירות, אתה? אין שנייה אחת שאתה לא תחת השפעה של החומרים האלה. בחייאת, בן-אדם.״ איכס. ״לא..לא הייתי מת להיות המלפפון שלך. על פי הפעם האחרונה שבדקתי, אני סטרייט לגמרי.״ עניתי לו וניערתי את ראשי. ״כן, כולנו שמענו שהייתה לך בחורה אתמול.״ אז כן הייתה בחורה.. ״אתה יודע מי היא? כי פעם ראשונה שבחורה לא חיכתה עד שאתעורר, חשבתי להביא לה פרס.״ אמרתי בצחוק, אבל הוא נראה רציני. ״כולנו מכירים אותה, סלואן! אפילו את זה אתה לא זוכר? שאתה מכיר אותה? דפוק.״ הוא מלמל. ״זאת לא הייתה יאז במקרה, נכון?״ שאלתי, ידעתי שזאת לא היא הייתה אבל עם איך שהוא התנהג לא ידעתי כבר איך להגיב. ״בן-זונה, היית מת.״ הוא אמר ופשוט התקדם. בחיים שלי הוא לא התערב בעניינים האלה אצלי, אבל אם הוא ככה, כנראה שפישלתי. כשהגעתי אל הכיתה, זרקתי את התיק שלי על הכיסא וצחקתי למראה של רואן מדבר עם אחת המורות. ״אוקיי, בסדר.״ הוא מלמל והמורה יצאה מהכיתה ואז הוא התקרב אליי. ״נו, גם אתה הולך לצאת עליי כמו דקס?״ אמרתי והוא פשוט הסתכל עליי. ״אה..לא. זה לא התפקיד שלי, אבל אני רק מזהיר, מאבי קצת כועסת עלייך.״ גלגלתי את עיניי. ״אפשר להבין מתי היא לא כועסת עליי? מה עשיתי הפעם? זה שוב קשור לבחורה ההיא מאתמול?״ הוא נעץ בי מבט. ״האמת, שזה די מוצדק הכעס שלה. וכן, זה קשור לאותה בחורה.״ הוא התקדם לצאת מהכיתה. ״מי זאת?״ שאלתי והוא עצר. ״ממתי אתה שואל? בדרך כלל זה לא מעניין אותך.״ הוא גיחך. ״כן אבל כולכם אומרים שאני מכיר אותה, מין הסתם שאני רוצה ללכת להבהיר לאותה בחורה דברים.״
״הו, אל תדאג. היא מספיק מודעת לזה שלא יהיה ביניכם כלום.״ וככה הוא יצא מהכיתה. בהחלט הייתי צריך להישאר אצל מארק.
אליף
״מעולה שהתבטלה שעה, אחרת הייתי נרדמת למורה מול הפנים.״ יאז אמרה בזמן שהיינו בדרכנו לביתה של מאבי. היינו בהפסקה, ופתאום הודיעו לנו שהתבטלו שאר השיעורים, שזאת הייתה בשורה די משמחת. ״סלואן ניסה לדבר איתכן היום?״ יאז המשיכה ושאלה. ״למה הוא ניסה לדבר גם איתך?״ מאבי שאלה אותה בחזרה. ״כן, אבל כמובן שלא אמרתי כלום.״ היא הסתכלה עליי והורדתי את ראשי. דווקא אני רוצה שהוא ידע שזאת הייתי אני. אני רוצה לראות איך הוא יגיב. ״תקשיבו בנות, בכנות- לא אכפת לי. אתן לא צריכות לדאוג לי ואתן לא צריכות לכעוס עליו, באמת.
אני יכולה להבין למה אתן דואגות וגם קצת כועסות אבל באמת שהכול בסדר.״ שתיהן הסתכלו עליי. ״אם את אומרת, בסדר. נפסיק עם זה.״ מאבי ענתה ונאנחה. ״אבל תודו שזה היה ממש כיף לראות אותו עובר בין כולנו ושואל.״ יאז צחקה, ולא יכלתי שלא להסכים איתה. ״חבורת מבריזנים״ מאבי מלמלה וגיחכה קצת. הסתכלנו לעבר החצר בבית שלה וראינו את דקס יושב עם סלואן.
יאז נאנחה ונכנסה פשוט אל הבית. ״רואן לא כאן?״ מאבי שאלה והבנים גיחכו. ״לא, הוא נשאר שעה עם המנהלת לעבוד על איזה פרויקט.״ הם התחילו לצחוק. ״אז עכשיו אנחנו לא ברוגז,
חנונית?״ סלואן צחק והורדתי את ראשי. ״בואי אליף,״ היא גילגלה לו עיניים ושתינו התקדמנו לחדר שלה, ששם יאז כבר חיכתה. היא ומאבי דיברו, אבל אני הסתכלתי לעבר סלואן. שפתאום קם בעצבים והעיף את הכיסא שישב עליו. ״אליף, אליף הכול טוב?״ יאז שאלה והנהנתי. ״כן, הכול בסדר.״ מלמלתי וישבתי על הערסל שהיה למאבי ליד הספריה הענקית שלה.
״אז, את זורמת ללכת היום לסרט אליף?״ יאז המשיכה לשאול. ״אה.. לא נראה לי שאני יכולה. רוב הסיכויים שכן.״
״אז מעולה, אל תשכחי לעדכן אותנו.״ היא אמרה והתחילה להסתכל על הספרים. ״אז מה הערך של כל הספריה בערך?״
״עדיף לך לא לשאול.״ הן שתיהן צחקו. ״כדי שאני אלך, אני אה..אעדכן אתכן טוב?״ לקחתי את התיק שלי והנחתי אותו על כתפי. אבל לפני שיצאתי, מאבי חיבקה אותי. ״אם את צריכה משהו רק תגידי לי טוב?״ היא לחשה לי באוזן והנהנתי והתקדמתי ללכת. באתי לצאת מהבית אבל קול צרוד גרם לי לעצור. ״אז זאת היית את,״