ירח אכזר

פרק 3

מותר היה להשתנות בשטחי הקמפוס באזורים מיועדים בלבד, אם סתם מישהו רצה לרבוץ על הדשא בדמות הזאב שלו הוא יכל, אך יותר מאחד זה כבר עלול היה להיות מסוכן, מה אם יחליטו לתקוף זה את זה עד מוות?
וויל שנא שעל אף דורות כה ארוכים של זאבים, ישנם בני אנוש שחשיבתם עדיין צרה על הנושא.
האם מסוכן ששני אנשים היושבים זה לצד זה פתאום יחליטו להרוג אחד את השני? מגוחך נכון? עם כך מדוע שזאבים יחליטו לעשות זאת כך סתם?
לכן וויל העדיף להשתנות מחוץ לקמפוס, שם יכול היה  למצוא מקום לברוח אליו מבלי שיטרידו אותו, להשתנות ולרוץ עד שמוחו יתרוקן לחלוטין.
הוא הלך לארוחת צהריים בקפיטריה וחיפש בעיניו את מייקל, הוא ישב לצד שולחן פינתי, ראשו מושפל, כובע מצחייה מתוח על ראשו, והוא משחק במזלגו בסלט ובהמבוגר שעל צלחתו.
וויל ניגש אליו וחטף לו חתיכה של צ'יפס מהצלחת, מתיישב מולו.
"נו? אישרו לך את העבודה?" שאל
"אמממ כן, כן אישרו." מייקל השאיר את ראשו מושפל, וויל כיווץ את גבותיו.
"מייק? תסתכל עליי" אמר
"זה שום דבר- באמת- נפלתי במדרגות ו-" מלמל מייקל, וויל תפס בשולי הכובע שלו ומשך אותו מראשו, כתפיו של מייקל נשמטו כשהוא הרים אליו מבט.
וויל הרגיש את הכעס מתפרץ לגופו כמשקה אלכוהולי ביום קר.
"מי עשה לך את זה?" שאל בקול שקט, את עינו הבהירה של מייקל עיטר פנס כחול וחתך חצה את לחיו.
"וויל בבקשה אל תעשה כלום-" התחנן מייקל, וויל חשף את ניביו בכעס
"מי עשה לך את זה מייקל?" נהם, מייקל היה הגבול שלו, הנקודה היחידה בחייו שהוא לא הסכים לאיש לפגוע בה. מייקל היה כמו אח עבורו מאז שוויל זוכר את עצמו, בתיכון ובשכונה, כולם ידעו שלהתעסק עם מייקל משמע, להתעסק עם וויל, והם לא היו טיפשים מספיק כדי לעשות את זה.
"תראה זה לא עניין גדול-אתה יודע שהם לא אוהבים להפסיד ואז אמרתי לו להפסיד בכבוד והוא פשוט הוציא עלי את התסכול שלו-זה באמת לא-" אמר מייקל במהירות
"נייק?" אגרף וויל את ידיו "האלפא הארור הזה?"
"בבקשה אל תסתבך איתו, הם להקה גדולה- הוא זאב שושלת-"
"גם אני" וויל נעמד, הוא הניח אצבע מתחת לסנטרו של מייקל והרים את פניו אליו "הוא צריך לדעת שאתה מחוץ לתחום" והלך.
לא לקח לו הרבה זמן למצוא את הלהקה, הם סיפחו להם איזה מקום נידח באחורי הקמפוס, שם היו שתי ספות מרופתות ופחי זבל.
הלהקה, שכללה עשרים חברים היו נפגשים שם בזמנים קבועים, אך בגלל שלכול אחד היה מערכת שונה, היו שם רק עשרה חברים עכשיו.
נייק ישב על הספה ועישן, מסביבו ישבו חסרי הלהקה, דיברו ביניהם החליפו סיגריות ושתו בירה.
נייק הרים את מבטו כשוויל התקרב אליהם. כולם השתתקו.
פיל התרומם מהספה והתקרב אל וויל, מרים יד וחוסם את דרכו.
"עוף לי מהדרך" נהם עליו וויל, כשמול עיניו מרצדות תמונות של מייקל עם הפנס בעין. הוא שנא שזאבים משתמשים בכוחם כדי להתבריין על אנושיים, ברור שאתם יותר חזקים מהם, עד כמה שפלים אתם צריכים להיות בכדי לשלוף עליהם טפרים?
"זה בסדר פיל" אמר נייק בנינוחות ממקומו על הספה.
פיל הביט בוויל בכעס וזז מהדרך.
וויל העביר את לשונו על ניביו והתקדם, מודע לכך שהלהקה אט אט מקיפה אותו.
"איבדת את הדרך גור?" שאל נייק ונשען לאחור
וויל היה מודע לכל תנועה של הבחורים מאחוריו, לכל כיווץ של יד, לכל טופר שנשלף, לכל חשיפת ניבים. אך הוא השאיר את עיניו ממוקדות בנייק, בעיניים הכחולות שנראות כמו שני קרחונים, בשיער הקצוץ בתספורת צבאית בישיבה הבטוחה.
"פחדת להתמודד מולי אז הלכת להציק לבן אנוש נייק?" שאל וויל בבוז "בפעם הבאה אדאג שיביאו לך ילדה שתוכל למשוך לה בצמות". נייק שרברב את שפתיו במורת רוח, מאחורי וויל, נערת זאב החניקה צחקוק.
"בסך הכול הזכרתי לבן האנוש איך מדברים" משך נייק בכתפיו וינק עמוקות מהסיגריה שלו.
"ובכן זאת הייתה טעות שלך" וויל שלף את טפריו "אף אחד לא נוגע במייקל- מבלי להתעסק איתי" ומבלי לחכות לתגובה, הוא זינק. באמצע הזינוק הוא השתנה, וכשנחת על הקרקע הוא היה זאב שחור ענק. נייק הספיק להשתנות בשנייה האחרונה לפני שוויל התנפל עליו, הלהקה לא הספיקה למצמץ וכבר שני זאבים בוגרים, שחור ואפור נלחמו ביניהם בשיניים חשופות וטפרים שלופים.
וויל נשך את צווארו של נייק, הזאב האפור התהפך על הקרקע ובעט אותו מעליו, משיג לעצמו שניה אחת להתעשט לפני שוויל התנפל עליו עוד פעם.
הלהקה עשתה צעד, נכונה לעזור אלפא שלהם, אך ברגע שוויל הצליח להילחם בו, אסור היה להם להתערב, קרב של אלפא בזאב אחר יכול להיגמר במינויו של אלפא חדש ללהקה. הם נאלצו לעמוד חסרי אונים ולצפות.
ברחבי הקמפוס היו מספר אזורים נידחים כמו זה שהיו שייכים ללהקות, ובמקומות אלא הזאבים יכולו להשתנות ולהיאבק ביניהם מבלי ששוטרי הקמפוס יתערבו. אחרי הכול, קרבות שכאלה היו חלק מהטבע הזאבי, ולמנוע אותם היה לא נכון, כל העניין היה להימנע מפציעות ופגיעות בבני אנוש בתוך הקמפוס, מתוך החשש שהזאב עלול לאבד שליטה ולפגוע בכול עובר אורח, אסרו על התכחשויות במרחבים משותפים, אך הסכנה שכאן יבואו שוטרי הקמפוס ויתערבו, הייתה קטנה, אלא אם כן מישהו היה מזהיר אותם שהקרב יוצא משליטה, ועלול להתרחש רצח.
בעולם שבחוץ, השוטרים מרבים להתעלם ממוות שקורה עקב ריב בין להקות, ישנם ערים מסוימות שהדבר קורה אחת לעשור, וערים אחרות שזה עניין שבשגרה למצוא גופה מרוטשת בטריטוריה של להקה אחרת.
אך וויל לא רצה לרצוח את נייק. הוא רק רצה להכאיב לו מאוד, ולהזכיר לו, שלהתעסק עם זאב שושלת דור עשירי, זה רעיון גרוע מאוד.
הם התהפכו על הרצפה המלוכלכת, גופו של נייק נתקל בפחי האשפה כשניסה לנשוך בפניו של וויל, אך הזאב השחור הצמיד אותו לקרקע, וחשף שיניים בנהמת אזהרה.
הזאב האפור חדל להתפתל תחתיו.
אם עוד פעם אחת תביט אליו בזווית שלא אוהב- אתה תתחנן לרחמים אל מול הלהקה שלך.
אמר לו וויל בראשו, נייק מצמץ, הוא הבין. וויל הרפה ממנו והתרחק, מפנה אליהם את גבו ומתרחק משם בצעדים איטיים, הלהקה השפילה מבט מולו כשעבר לידם, והם מיהרו לרוץ לאלפא שלהם.
כשוויל יצא מהסמטה הוא השתנה ותחב את ידיו לכיסים, מביט לצדדים לפני שחזר לקפיטריה והזמין המבורגר, הוא התיישב לצד מייק והם אכלו בדממה. היה ברור לשניהם שהם לא ידברו על מה שקרה לעולם.