ירח אכזר

פרק 4

השבוע עבר בלי שום התרחשויות מיוחדות, וויל ניהל שיחה יומית עם דודתו דאב, הוא בילה את ימיו בעיקר עם מייקל ובסוף כל יום לימודים יצא לריצה בצורתו הזאבית מחוץ לקמפוס, הוא הלך לחורשה, ילל אל הירח ואפילו צד לעצמו ארנב פעם אחת בשביל האימון.
לוקאס המשיך להציק לו, וויל החליט לפעול בטקטיקה שונה איתו, הוא שיקר.
הוא אמר ללוקאס שהוא שוקל ברצינות את ההצטרפות ללהקה, אך כל אלפא שממשיך להציק לו בעניין, וויל מוחק את הלהקה שלו ישירות מהרשימה.
עבר שבוע ולוקאס לא פנה אליו שוב.
וויל בהחלט היה מרוצה מהמצב.
"-זה היה כל העניין בציירי הרומנטיקה" אמר מייקל בפה מלא ודחף עוד נודלס לפיו, זואי ישבה לידו והנידה בראשה
"אני רק אומרת שאם וויל טרנר ראה את שרפת בתי הפרלמנט הוא צריך היה לעשות משהו מאשר לצייר אותם" אמרה וכרסמה את המלפפון בחוסר חשק
"זה לא שהוא היה יכול להגיע לשם בזמן- את שוכחת שנקודת המבט שלו הייתה מהעבר השני של הנהר, השרפה כבר הייתה בעיצומה ולבטח כבר טיפלו בה כשהוא צייר" אמר מייקל
"אני לא בטוח שהוא צייר את זה באותו הרגע" אמר וויל שהיה באמצע לעשות את שיעורי הבית שלו על תרבות הספורט במלחמת העולם השנייה, הוא שמע כל העת את שיחתם מהצד, ועל אף שניסה להתרכז זה היה כמעט בלתי אפשרי.
"למה כוונתך?" שאלה זואי, היא הייתה בחורה קטנה עם שיער קצר ועיניים גדולות, היא הייתה בלהקה של לוקאס ומאז התיכון לה ולמייקל היה- עניין אחד בשנייה.
הם לא ממש עשו עם זה כלום משום שמייקל חשש שזה ירחיק ממנו את וויל מאחר והיא מלהקה שמנסה לגייס אותו, אך וויל התעקש שהם מוכרחים להתחיל לצאת או שינעל את שניהם בחדר ההלבשה של הבנים במשך לילה שלם עד שיתבגרו כבר.
זה עבד, הם יצאו רשמית כבר חודשיים, וויל הודה לאלוהי הקמפוס על כך שלא למדו את כל השיעורים יחד, משום שאם היה נאלץ לראות אותם דוחפים את הלשון אחד לפה של השנייה כל היום, הוא באמת היה מתחרפן.
"סקיצה והמשך עבודה בסטודיו" משך וויל בכתפיו "אלא אם כן העבודה הרבה יותר קטנה ממה שחושבים ואז הוא לא ממש פתח כן ציור ופלטה"
"המממ אני לא בטוח" מייקל נשען לאחור "יש עוד זמן עד שנלמד על הרומנטיקה-"
"למה התחלתם לדבר על זה בכלל?" נאנח וויל
"משהו שלמדתי באתיקה- על התערבות לצד הימנעות, זה הזכיר לי את כל האנשים שעוצרים לצלם אירוע ולא מתערבים בפועל" אמרה זואי
"ואז התחלנו לתהות מה הייתה הגרסה של העוצרים לצלם לפני שהומצאו המצלמות-" מייקל החווה בידו כ 'אתה מבין כבר לאן זה התגלגל משם'
"מרתק" וויל סגר את הקלסר שלו "אני הולך להמשיך לעבוד בספרייה."
הוא חצה את הקפיטריה ההומה ויצא אל המדשאה הרחבה, פונה דרך שביל הגישה אל הספרייה הענקית.
"בזמן הפסקת הצהריים וויליאם?" שאלה הספרנית המקומטת ברגע שנכנס דרך הדלתות הגדולות, היא נראתה בת מאה ושמונים בערך, אישה דקיקה שבגלגול קודם בוודאות הייתה זיקית.
"חייב להתרכז קצת" אמר וויל והרים את הקלסר כמבהיר במה עליו להתרכז.
"הספר שביקשת על תרבות מצרים חזר- תרצה לקחת אותו?" שאלה והתיישבה במקומה
"כשאצא מכאן אעבור דרכך- תודה גברת רוקספורט" הוא חיפש לעצמו פינה שקטה ועלה לקומה השלישית, שם בין עמודות הספרים על הספורט הוא מצא פינה שקטה.
הוא עבר שוב על החומר שהדפיס, סימן במרקר צהוב את הפסקאות החשובות וכתב לעצמו בצד הערות בכתב ידו המסולסל.
הוא היה כל כך שקוע בעבודה שכשהפלאפון שלו זמזם הוא תכנן להתעלם אך כשראה שההודעה ממייקל ששואל היכן הוא לעזאזל משום שהשיעור כבר החל, הוא זינק ממקומו ומיהר החוצה, בדרכו שכח לחלוטין לקחת את הספר מגברת רוקספורט.
הוא הגיע לחדר ההלבשה כשכולם כבר היו על מתקני הכושר, הוא מיהר להחליף בגדים, שלף את בקבוק המים שלו מהלוקר ומיהר החוצה.
"ג'ונס!" רעם קולו של המאמן ביל כשוויל הגיע אליו בריצה קלה "שלוש הקפות על האיחור הזה. קדימה"
"כן המאמן" וויל לא התווכח, הוא ידע שפישל, הוא כבר לא בתיכון, הוא עלול לאבד את המלגה שלו אם לא יחשבו שהוא לוקח את הלימודים ברצינות.
עוזר המאמן תאי הדריך על מתקני הכושר, וויל צמצם את עיניו אל מול השמש הקופחת והמשיך לרוץ בקצב אחיד, בריצה לתווך ארוך יהיה טיפשי מצדו להגביר מהירות, הוא סתם יתעייף מהר מדי.
כשסיים את ההקפות ניגש לתאי וביקש הנחייה.
"עובדים היום על שרירי הגב התחתון- קח את המשקולות-" הוא הסביר מה עליו לעשות, וויל ביצע את דבריו, בזווית העין הרגיש במבטו של נייק נח עליו, אך כשהרים את ראשו ראה שהוא מדבר עם יד ימינו, פיל שהנהן לדבריו ושלח מבט אל וויל, על פניו עלה חיוך שלא מצא חן בעיניו, אך הוא הפנה לו את גבו והסתלק.
"תישאר מרוכז וויל" הורה, בסוף השיעור וויל נותר בכדי לסיים את כל סדרת התרגילים שכולם עשו. הייתה לו שעה חופשית לאחר מכן ולכן יכל להישאר.
הוא קבע עם מייקל שיבוא לספרייה אחרי שיתקלח בכדי להמשיך לעשות את המטלה שלו.
המאמן ביל לעס את הקיסם האומלל שלו והביט בוויל עולה על המתח, מרים את גופו בעזרת ידיו בלבד ונותר למעלה.
"תרגיש את הכיווץ בגב התחתון" תאי הניח את כף ידו על שריריו של וויל.
הזיעה ניגרה על גופו נוטפת משערו אל שכמותיו ומטה.
"עבודה טובה וויליאם" נבח המאמן "אל תאחר בשיעור הבא"
"כן המאמן" וויל התנשף, הניח את ידיו על ברכיו וניסה לייצב את נשימתו.
"תאי- נשב במשרד שלי על תוכנית הסמסטר הבא" אמר המאמן.
"אני מגיע" תאי טפח על שכמו של וויל "אתה בסדר שם?" שאל
"אני בסדר" וויל הזדקף וניגש לבקבוק המים שלו שנישאא בדד על הספסל.
תאי משך בכתפיו והלך בעקבות המאמן.
וויל גמע את המים בשקיקה ורוקן את הבקבוק.
הוא השליך אותו לפח האשפה ונכנס למלתחות, כולם כבר הסתלקו לשיעור הבא והוא התענג על השקט. מתרחץ במהירות בכדי לא לגרום למייקל לחכות לו יותר מדי.
הוא התלבש בחולצת הכפתורים של האוניברסיטה ומבכנס הכחול הארוך.
הוא התכופף לנעול את נעליו כשסחרחורת תקפה אותו.
הוא התיישב על הספסל ושפשף את עיניו, מייחס אותה לעובדה שדילג על ארוחת הצהריים והתאמן עכשיו בשמש במשך שעה. הוא קשר את שרוכיו ונעמד. ממהר לאחוז בלוקר שלו כשהחדר הסתחרר סביבו.
וויל הניד בראשו בניסיון עלוב לסלק את הערפל. הוא דידה לעבר חדר השירותים ופתח את הדלת, מועד פנימה.
ידיו לפתו את השיש הקר. היה לו כל כך חם פתאום- על אף שיצא רק לפני רגע ממקלחת קרה.
מה קורה לו?
הוא שלח את ידו ברעד לעבר הכיס שלו בכדי לשלוף את הפלאפון ונזכר באיחור שהוא עדיין בלוקר.
רגליו רעדו, הוא בקושי הבחין בדלת הנסגרת מאחוריו וננעלת.
ידו נשלחה לברז המים- הוא פתח אותו ורכן, שוטף את פניו.
הסחרחורת תקפה אותו בעוצמה, ברכיו התקפלו כשיד שרירית תפסה במעלה זרועו כמו צבת והשאירה אותו לעמוד.
"אייש אלים אדירים- אתה לא נראה טוב כל כך ווילי" לחש קול מאחוריו, וויל הרים מבט במאמץ למראה, זה היה נייק.
"מה אתה רוצה-" מלמל וויל וניסה להדוף את ידו מעליו ללא הצלחה, הוא הרגיש שהוא מדבר בתוך מים, קולו מעומעם ולא מובן, חולצת הכפתורים חנקה אותו וידו ניסתה למשוך בכוח את הכפתורים, להעיף אותה מעליו.
נייק צקצק בלשונו ורכן קרוב אליו-
"תן לי לעזור לך עם זה" לחש, ידו עברה באיטיות על חזהו של וויל והוא הגיע לכפתורי החולצה, מתחיל לפתוח אותן באיטיות. אחד אחד.
"נייק- מה אתה עושה-" גנח וויל אך לא היה מסוגל לזוז. גופו של נייק איגף אותו מאחור, צמוד אליו.
"ובכן-" קולו של נייק היה צרוד ואיטי "לא חשבת שאניח לך אחרי שהשפלת אותי מול הלהקה שלי נכון?" אצבעותיו לפטו את צווארון חולצתו של וויל שכעת הייתה פתוחה לרווחה ומשכו מטה, חושפים את גבו, וויל חשב בקהות חושים על בקבוק המים שרוקן- מה שמו לו בשתייה?
"תכננתי לצלם אותך- מסומם...אבל כשאני רואה אותך ככה-" לחש נייק באוזנו ונשך אותה קלות "-הרצון שלי משתנה-"
וויל גנח בשקט כשידו של נייק ירדה באיטיות במורד חזהו אל חגורת מכנסיו.
"תפסיק-" הצליח וויל למלמל בקושי כשידו של נייק נגעה בו מבעד למכנס
"ששש... תירגע- אני מבטיח שזה יעשה לך טוב." נשך נייק את שפתיו ולחץ מעט, וויל הידק את ידיו על השיש ורגליו התקפלו, אך נייק נצמד אליו בחוזקה ומנע ממנו ליפול.
ראשו של וויל נשמט מטה, ידו הפנויה של נייק נשלחה אל צווארו והרימה את פניו, מכריחה אותו להביט במראה.
"תראה כמה האישונים שלך מורחבים ווילי" לחש נייק "העין שלך נראית זהובה-" הוא העביר את שפתיו על צווארו, וויל נאנק כשירד לגבו והעביר לשון לרוחב כתפיו
וויל עצם את עיניו בחוזקה, גופו היה כבד, הוא הרגיש כל כך מטושטש שכל שרצה זה להתקפל ולישון- היד לחצה שוב. וויל גנח-
"אתה מתחיל להתקשות-" המהם נייק מרוצה "-ואני מתחיל לאבד סבלנות-" הוא נצמד אל וויל מאחור והחל להניע את אגנו, מתחכך בו. ידו עברה אל חגורת מכנסיו ופתחה אותה, וויל הרגיש את האצבעות משתחלות פנימה אל תוך המכנס.
היד השניה לחצה על צווארו והתתה את ראשו אחורה בחוזקה, גורמת לו לפגוע בכתף השרירית שמאחוריו.
השפתיים חזרו לנשק את צווארו ועלו אל קו הלסת, אגודלו רפרף על שפתיו ברכושניות וחדר פנימה- וויל נשנק-
"תירגע- תירגע-" נהם נייק באוזנו בעוד ידו השנייה נעה בתוך מכנסיו- לפתע היד יצאה, וויל שמע את מעמד הסבון חורק ובאותה מהירות היד חזרה פנימה- רטובה-.
עיניו התגלגלו כשעוד אצבע חדרה אל פיו וחקרה את לשונו-
"כל כך קשה-" נשף נייק בקול צרוד, ממשיך להניע את אגנו, וויל הרגיש את איברו צמוד אליו.
"אלים וויל אתה כזה סקסי" נייק תחב את אצבעותיו עמוק אל פיו של וויל ואת ידו השנייה הידק סביבו, גופו של וויל נרעד, השיש הקר נצמד אל בטנו החשופה, ידו של גיי'ק נעה במיומנות בתוך מכנסיו, פותחת אותן וחופנת את יריכו בחוזקה.
וויל גנח בחוסר שליטה, הוא הרגיש ערפל סמיך המונע ממחשבותיו להתבהר.
נייק נהם בסיפוק, ידו יצאה לרגע ממכנסיו וויל שמע אותו מתעסק בשלו.
"אני אכין אותך נסיכה" עוד חריקה של מתקן הסבון, ולפתע אצבע חדרה אליו, וויל ניסה לסגת, נייק הידק את אחיזתו ונע בתוכו, וויל ילל.
"ששש... ילד טוב- עוד מעט- עוד מעט-" קולו של נייק רעד מרוב תשוקה.
"בא לי לזיין אותך כל כך חזק" לחש והכניס עוד אצבע לתוכו, דמעות עמדו בעיניו של וויל, האצבעות שבפיו יצאו באיטיות ועברו על שפתיו, מפשקות אותן.
"תסתכל על עצמך" נייק חפן את פניו והכריח אותו להביט במראה, וויל בקושי ראה משהו, ראייתו הטשטשה כל כך-
אצבעותיו של נייק יצאו ממנו באותה המהירות שבה נכנסו, ולרגע וויל הרגיש שהנורא מכול מאחוריו. ידו של נייק נכרכה סביב מותניו והוא חדר אליו במלוא העוצמה
זעקה נמלטה מפיו של וויל, נייק מיהר לחסום את פיו, יצא ונכנס שוב בעוצמה, וויל יבב, בעוד נייק גונח בסיפוק
"אלים וויל- אתה כל כך טוב-" הוא טרק את עצמו שוב, דמעות ירדו מעיניו של וויל כשנייק זיין אותו בכוח.
"תפסק קצת את הרגליים למעני ילד טוב- ילד טוב-" נהם והגביר את המהירות, רגליו של וויל רעדו בחוזקה והוא ייבב אל היד שחסמה את פיו.
נייק חפן את יריכו בכוח נועץ בו את טפריו, וויל עצם את עיניו בחוזקה, הוא הרגיש את הדם זולג מטה אל רגלו- נייק נשך את אוזנו, נוהם בסיפוק, כל חדירה הייתה חזקה יותר מקודמתה.
"אני עומד לגמור בתוכך-" נהם נייק "אלים כןןן" והתפוצץ בתוכו, וויל ילל, דמעות זלגו מעיניו.
נייק אחז בו בלפיטת ברזל והתנשף, מסדיר את נשימתו. כשיצא ממנו באיטיות והרפה, וויל קרס על הרצפה.
הוא שכב מצונף על צדו, רועד ומיוזע.
ראשו פעם, הוא הרגיש כל כך רע.
וויל עצם את עיניו, הוא שמע את נייק זז, את מתקן הסבון החורק ואת ברז המים.
הוא הרגיש את ידיו של נייק מנקות אותו ומסדרות את בגדיו, הוא ניסה לסגת אך לא הצליח לזוז.
וויל פקח את עיניו מעט, וראה את נייק מביט בו מלמעלה.
"אל תרגיז אותי שוב וויליאם" קולו נמתח, דמותו הייתה לא יותר מכתם צבע מטושטש, וויל עצם שוב את עיניו, הוא שמע את הדלת נסגרת וסביבו נותרה דממה, בשלב מסוים הוא הקיא, ובקושי הספיק להתהפך בזמן, מאחר ולא אכל דבר הוא הקיא בעיקר מים.
הוא לא יודע כמה זמן שכב ככה, או כמה פעמים עוד הקיא, רק שנשימותיו היו כבדות והוא ייחל שהתחושה הנוראית תיגמר.
"-הוא איחר רק בכמה דקות- למה השארתם אותו כל כך הרבה זמן?!" קולו של מייקל נשמע ממרחקים ארוכים
"מייקל אין לי מושג על מה אתה מדבר, וויל הלך כבר לפני חצי שעה-" תגובתו של תאי מיהרה להגיע.
"אם כך למה התיק שלו עוד פה? והפלאפון-" קולו של מייק גווע, וויל ניסה לזוז, לנוע לעבר הדלת, להגיד להם שהוא כאן, אך כל שהצליח הוא להביט בקושי בדלת הסגורה, בעוד עיניו מאיימות להיעצם.
"וויל? וויליאם?"
"וויליאם?" קולותיהם התמזגו יחד, הדלת נפתחה בדחיפה.
"וויל!" קולו של מייקל היה מלא באימה, הוא רץ אליו, נפל על ברכיו לצדו
"מה לעזאזל-" תאי הגיע מיד אחריו
"וויל מה קרה? דבר אליי!" ידיים נגעו בו, וויל הרגיש יד משתחלת מתחת ברכיו ואת השניה נכרכת סביב כתפיו כשהרימו אותו מהרצפה הקרה.
ראשו נשמט על החזה המוצק של הדמות, הריח לא היה מוכר ... זה לא היה מייקל...
"מוכרחים לקחת אותו למרפאה" אמר תאי
וויל רצה למחות, הוא רצה להגיד להם שהוא רק רוצה להתכרבל במיטה שלו, להקיא שוב ולישון, אך שום קול לא בקע מבין שפתיו, הוא הרגיש רעד עובר בגופו, הידיים התהדקו עליו, הקולות קראו שוב בשמו כשהוא איבד את ההכרה.