קפה עם לב

פרק 6

אריו-

אחרי בדיקה מעמיקה בשוכרים של כאל אני מבין שההשערה שלי נכונה. אכן יש פה שוכר אחד ששמו קורץ בעיניי בצורה מוזרה. שמו הוא פאלי, אני מניח שהשם הטיפשי הזה הוא שם בדוי מפני שלעולם לא שמעתי על שם כזה.

עברתי על כל רשימת שמות השוכרים של כאל, כל השמות שלהם היו רגילים. פאלי הוא שם שמעורר חשד מפני שהוא נשמע שם בדוי. חוק ראשון, לאנשים בדויים יש תמיד מה להסתיר. הוא נמצא בקומה 5, דלת 132. כבר יש לי קצה חוט, גבר שכנראה משתמש בשם בדוי. אני צריך עוד מידע עליו.

אני מגבש רעיון בראשי ועיניי נתפסות על השם של סאם. אני מצמצם את עיניי למראה האיקס על השם סנדרה. לשתיהן יש את אותו שם משפחה, פיט. סאם פיט וסנדרה פיט. השם של הבית היה רשום על סנדרה פיט וכאל שם עליו איקס ועכשיו הוא רשום על סאם. זה משהו ששווה בדיקה מהירה.

אני מקליד לכאל הודעה. 'מי זאת סנדרה פיט ולמה יש על השם הזה איקס? למה מתחת לשם סנדרה רשום את השם של סאם?' אני שולח לו הודעה וכעבור רגע הוא מתקשר. אני עונה לשיחה. "למה אתה מתעניין בסאם?" הוא שואל במעט חוצפה, "תתחיל לדבר כאל אחרת אתה תעניין אותי יותר." אני מזהיר. שקט משתרר בשיחה למשך כמה שניות עד שהוא מדבר.

"זה הקול שלך? עכשיו אני מבין למה אתה לא מדבר. עברה לי צמרמורת בכל הגוף." אני מחכה שימשיך לדבר, הוא לוקח נשימה עמוקה. כנראה מבין שאני מאבד סבלנות שאין לי. "אמא של סאם זו סנדרה, היא מתה לפני שנתיים ממחלת סרטן. סאם ירשה את הבית וההון שהיה לאמא שלה." הוא מסביר. "איפה האבא בתמונה?" אני שואל אותו והוא שותק.

"כאל, עוד עשר דקות אתה מחוץ לדלת שלי." אני מצווה עליו ומנתק את השיחה, אי אפשר לנהל שיחה כזאת בטלפון, במיוחד כשאני לא יכול לראות את הבעות פניו ולראות מה שהוא מסתיר. לפעמים לא צריך מילים כדי לדעת אם הן אמת או שקר, רק פרצופים.

~

כאל הגיע אחרי רבע שעה מהרגע שפקדתי עליו להיות כאן, אני פותח לו את הדלת ורואה אגלי זיעה על מצחו, הוא מיהר לכאן. "אני מעדיף אותך לא מדבר." הוא אומר כשמבטו מושפל לרצפה. "חבל, יש דברים ששווה לפתוח את הפה בשבילם." אני משיב לו והוא מסתכל עליי במבט מוטרד, אני מסמן לו להיכנס לדירה שלי והוא נכנס. אני מסתכל על הדלת מולי, הדלת של סאם. אני סוגר את הדלת אחרי שכאל נכנס.

"מה אתה רוצה לדעת בדיוק? הבאתי לך את הרשימה של כל האנשים ששוכרים את הדירות אצלי." אני לא הולך לשתף אותו בחשד שלי בנוגע לפאלי. "אני רוצה לדעת על עברה של סאם." נראה שדבריי השפיעו עליו בגלל שהוא מתחמק ממבטי. "תסתכל עליי." אני אומר לו וסורק את מבטו, דאגה ממלאת את עיניו.

"אני מבקש שתעזוב אותה, היא חיה חיים טובים עכשיו. היא לא צריכה שרוצח יתעניין בה." אני זוקר גבה, מתעלם מהחלק שרוצח יתעניין בה. אני לא מעוניין בה, אלא בעבר שלה. "חיה חיים טובים עכשיו? איך החיים שלה היו?" לכל מילה יש משמעות, כך שכאל אמר שהיא חיה חיים טובים עכשיו, זה אומר שהחיים שלה לא היו קלים.

"אבא שלה התעלל באמא שלה והשאיר אותן לבדן כשסאם הייתה בת ארבע." אני מלקק את שפתיי היבשות, לא חושף דבר. חוויתי את זה על גופי בעבר. "תמשיך." אני דורש ממנו והוא בולע את הרוק שלו. "הוא לקח כל דולר שהיה להן, הן לא נשארו עם גרוש. אני השכרתי להן את הדירה אז לא לקחתי מהן כל חודש שכירות, להפך. עזרתי להן עם הוצאות של אוכל ועוד כמה דברים." אני מעריך אותו על זה אבל אני מרגיש שהסיפור לא נגמר פה.

"במה סנדרה עבדה?" הוא נאנח, בול פגיעה. אני מסיק שבנקודה הזאת הכל מתחיל להסתבך. "היה קשה לה למצוא עבודה שמרוויחים בה הרבה כסף במעט זמן." אני כבר מריח את השתלשלות האירועים מגיעה. "אז היא בחרה בזנות?" אני שואל, הוא פוקח את עיניו לרווחה. "איך ידעת?" הוא מוכה הלם, לא ציפיתי לעבודה אחרת.

"הרבה כסף במעט זמן, אני מכיר את המשפט הזה יותר מדי טוב." אני אומר בקדרות, לא נותן לעבר שלי לצוף. "היא בסוף מכרה את גופה כדי לקנות אוכל לבת הקטנה שלה אבל כשסאם גדלה וגילתה מה אמא שלה עושה למענה היא דרשה ממנה להפסיק." אני לא יכול לתאר לעצמי את קרן השמש המהלכת בבית קפה מגלה שאמא שלה מוכרת את גופה כדי שיהיה לה דרך לחיות.

"סנדרה פגעה בה?" אני שואל וכאל מניד את ראשו בפראות. "לעולם לא. היא הייתה אמא לביאה." אני לא הולך לשפוט את בחירתה בגלל שלא הייתי בעמדה שלה, אני לא בחרתי אם למכור את הגוף שלי או לא, ההורים שלי בחרו בשבילי.

"המערכת יחסים בין סנדרה לסאם התערערה וסאם ברחה מהבית כי סנדרה לא הפסיקה למכור את הגוף שלה, היא הייתה רגילה לזה ותמיד רצתה כסף כדי שיהיה לסאם." אני מאגרף את היד שלי, כסף, זה תמיד פאקינג כסף.

"סאם הרגישה רע בגלל שאמא שלה מכרה את הגוף שלה כדי שהיא תוכל לחיות. אז הן חזרו לקשר ואמא שלה מצאה עבודה במקלט לחיות." עיניו של כאל מאפילות והוא מחוויר. "אבל אחרי שנתיים סנדרה חלתה בסרטן, כל יום ויום היא נהייתה חלשה יותר. סאם כל הזמן בכתה, החיים שלה חזרו להיות טובים למשך שנתיים עד שהסרטן הארור הזה הגיע." אני מחכה שהוא ימשיך.

"חודשיים לפני שהיא נכנסה למיטת בית החולים היא הביאה גור כלבים קטן ונטוש לסאם, סנדרה הפסיקה לעבוד במקלט לחיות וזכתה להציל את הכלב הקטן מפני שרצו להמית אותו. אחרי חודשיים סנדרה מתה וסאם נשארה לבד עם הכלב." אני מצמצם את העיניים שלי כשאני נזכר בגברים מהבית קפה.

"רג'י ורוס, מי אלה?" כאל סוטר לעצמו, "אלה החברים של סאם, הם מכירים מאז שהם תינוקות, לא נתתי להם יחס אבל הם עזרו לה במלא דברים, כולל למצוא עבודה בבית קפה למטה או למלא את החלל הריק שאמא שלהם השאירה." עם כמה שזה טוב לסאם, אני לא אוהב לשמוע את זה. הם עזרו לה?

"אני מבין, אתה יכול ללכת עכשיו." אני אומר לכאל והגבה שלו מזדקרת בשאלה. "זה מה שרצית ממני?" אני פותח את הדלת והוא פוסע לעברי, אני מהנהן. "עכשיו סאם חיה חיים טובים, אני מבקש שתתרחק ממנה." הוא עובר לידי ואני עוצר אותו כשאני מניח יד על כתפו. "אתה לא תגיד לי מה לעשות כאל, בשביל סאם אני אילם, אז אני גם אילם בשבילך אתה מבין אותי?" אני שואל והוא מהנהן ברעד, הוא יוצא ואני טורק את הדלת.

סאם פיט, חייכנית, נדיבה וביישנית, אני רואה שהעבר לא מכתיב את העתיד שלך. זה מדהים אותי.