קפה עם לב

פרק 28

אריו-

"כרגע הן בבית מחסה." מרטין אומר מהצד השני של השיחה לאחר ששאלתי מה עם אשלי ואליס. "אני מבין, הן יהיו בסדר. אני יודע שתתמוך בהן." מרטין מהמהם בהסכמה. "שמעתי מהרון שכל הגופות שאסף ממך, אלה גופות שעצמותיהם נשברו. אתה הורג אותם עם הידיים? זה לא מתאים לך. יש לך אקדח עם משתיק קול."

מרטין צודק, הדפוס שלי זה יריה מהירה לראש במהירות. ללא קשר עם הקורבן, ללא החלפת מילים. אבל זה היה מפני שבכל מקום אחר העיר הייתה הומה אדם. לאנסים היו יותר מדי אנשים סביבם, הייתי צריך לחכות שעות בשביל לצלוף בהם, ואז כשהיו מחפשים אותי, הייתי נעלם.

פה בעיירה הקטנה הזו, אפשר לעשות דברים מתחת לפני השטח מבלי שאף אחד ישים לב. כמו שיש סוחרים באנשים, אפילו אני לא מצליח לאתר אותם. אבל התקדמתי, מרטין לקח את הטלפון של דרק, הוא יפרוץ את הסיסמא שלו ואז יסכם לי את מה שהטלפון מכיל. שיחות, שמות של אנשים, של מקומות ועוד מעבר. כל מה שאני צריך כדי להתקדם במשימה שלי.

"אתה יודע שאני לא צריך כלי נשק כדי להרוג." זה הרבה יותר מספק כשהם יודעים שאין להם דרך לברוח, שאני מכאיב להם. שאני הפאקינג דבר האחרון שהם רואים לפני שאני נוטל את חייהם.

פייב נובח וקוטע את חוט המחשבה שלי, אני מסובב את ראשי ופוגש בעיניה של סאם. באותו הרגע, מכת ברק פוגעת בי. סאם מסתכלת עליי ומחווירה, עיניה לא מאמינות לכך שאני מדבר.

לפני שאני מספיק להזיז אצבע, היא כבר רצה מכאן. אני נעמד ובמהירות יוצא מהחדר, רודף אחריה. היא רצה כמו איילה שבורחת מאריה. אני חייב להודות, סאם מהירה. אבל היא קטנה.

רגליה קצרות כך שהצעדים שלה לא גדולים כמו שלי. היא מספיקה להגיע לדלת, לפתוח אותה לחצי ואני טורק אותה, משאיר אותה בבית שלי. סאם מניחה את שתי הידיים שלה על ידית הדלת ולא מצליחה לפתוח אותה.

"תרגעי סאם." אני לוחש, היא מסתובבת לעברי, משעינה את הגב שלה על הדלת ומהקרבה שלנו אני מרגיש את נשימתה החמה. "בבקשה.." היא מתחננת, לא יודע למה. אני רואה פחד בעיניה, מזהה אותו היטב.

אני מאגרף את היד שלי, היא מפחדת ממני? "מה תעשה לי?" הפחד לא רק בעיניה, אלא גם בקולה. "סאם, אני לא הולך לעשות לך כלום." אני אומר כדי שתירגע. חרדה מתפשטת בעיניה והיא בולעת את הרוק שלה.

"אז תיתן לי לצאת." אני מניד את הראש שלי, "קודם תקשיבי לי, ואז אראה מה לעשות איתך." הפחד שלה מעמיק. "אני לא מבינה.." אני מצביע לעבר הספה, "אני אסביר לך הכל." סאם מהנהנת ללא ברירה.

"אני אקשיב לך." היא אומרת לאחר שלקחה נשימה עמוקה. נראית שקולה ורגועה יותר. אני מוריד את היד שלי מהדלת ומסתובב, מתכוון ללכת לעבר הספה כדי לשבת איתה ולהסביר לה אבל אני שומע את הדלת נפתחת מאחוריי.

סאם רצה לעבר דלת הבית שלה, "הציל-" אני מניח את כף היד שלי על הפה שלה ומשתיק את קולה, כורך את הזרוע שלי סביב המותן שלה ומרים אותה.

היא בועטת בפראות, מנסה להשתחרר מהאחיזה שלי. "סאם, ציפיתי ממך ליותר." אני לוחש, לא חשבתי שהיא תעבוד עליי.

היא מהמהמת לכף ידי, אני מחזיר אותה לתוך הבית שלי וטורק את הדלת. "אם אני אוריד את כף היד שלי מהפה שלך, את תהיי בשקט?" אני שואל אותה והיא מהנהנת. פייב הולך לעברנו בצורה רגועה ומתיישב על התחת שלו. בוהה בנו. הלוואי והיא הייתה רגועה כמוהו.

"איך אוכל לסמוך עלייך שתהיי בשקט? שלא תעבדי עליי שוב?" היא מפסיקה לבעוט לאוויר, האנרגיות שלה מתפוגגות. סאם מניחה את ראשה על הכתף שלי.

היא מסתכלת לתוך עיניי ואני נאנח, מוריד את כף היד שלי. היא מרימה את ראשה ובוהה בכלב שלה. "פייב תעשה משהו." סאם פוקדת, פייב מכשכש בזנבו.

"אתה יכול בבקשה להוריד אותי? אתה מלחיץ אותי." אני לא אוהב לשמוע שאני מלחיץ אותה. "לא. רק אחרי שתקשיבי לי." אני מתעקש.

היא לא יודעת שברגע שהיא מגלה עליי אני צריך להשתיק אותה בדרכים אחרות, ואני לא הולך להשתמש באף דרך כזאת. "הצילו אני בבית של!-" הצרחה שלה חודרת לחוט המחשבה שלי, אני שוב משתיק אותה עם כף היד שלי.

"לעזאזל סאם, אני לא יכול לסמוך עלייך אפילו קצת מבלי שתעשי שטות?" היא מנידה את הראש שלה. ממשיכה לצרוח לתוך כף היד שלי שמנמיך את הטונים שלה.

אני נשען על הדלת, סאם מרעידה את הגוף שלה, אני מחזק את האחיזה שלי בה והיא מפסיקה לפתע לזוז ולצעוק.

אני סורק את האישה הקטנה שבזרועותיי, כמה שהיא תמימה וכמה שהיא יכולה להרוס לי את התוכניות. זה לא היה צריך להיות ככה, לא הייתי אמור להתעסק בה. נכנעתי לסאם והכנסתי אותה לחיי- עכשיו אני מתמודד עם ההשלכות.

היא מפחדת ממני, וכרגע אני מרים אותה כשכף ידי על הפה שלה. אני יודע שמהרגע הזה, חייה הולכים להשתנות, אבל לא רק החיים שלה, אלא גם שלי.