מוקפת בחשיכה

1:

אנג'ל:

ראיתי מחלון חדר המבואה הגדול את הכרכרה המפוארת של אבי מתחילה לנסוע. מוזר, למה אבי נוסע בדחיפות כזאת? בדרך כלל הוא רק שולח את אחד המשרתים שלנו שיילך במקומו.
החלטתי לחקור את העניין אז אכלתי מהר, לקחתי את הסכין הדקה שלי, ויצאתי לרוץ אחרי הכרכרה.
דילגתי בתמימות מאחוריה, מאחלת בנימוס 'בוקר טוב' לאנשים, זורקת פרוטות מאלסים לעניים שמחייכים אליי חיוך חסר שיניים, אבל אני עדיין שומרת על קשר עין עם הכרכרה. לבסוף היא נעצרת על יד אחוזה מתפוררת, שבשדה עמד חמור משא משועמם שלעס דשא נבול.
אבי יצא מהכרכרה, בעזרתו של משרת שמן שכריך טונה ביצבץ מכיס מדיו השחורים-אדומים.
ציחקקתי שהמשרת כמעט נפל ואבי ייצב אותו, מה שהיה אמור להיות הפוך, לפי קבלת המעמדות.
אבי סטר קלות על כף ידו והמשיך פנימה, כשהמשרת הנבוך מזדרז אחריו. ילדה זהובת שיער יצאה מן הכרכרה בהיסוס ורצה אחריהם. מוזר, לא הכרתי את הילדה.
העגלון המשועמם, שנשאר לשמור על הכרכרה, פיהק וירד אל הסוס כדי להאכיל אותו בתפוח.
התיישבתי בין 2 שיחים סבוכים ותיצפתתי על האחוזה.
שמעתי צעדים שקטים בתוך הבית,ואור בחדר כלשהו נכבה.
בהיתי באחוזה עד שהאור נדלק שוב באותו החדר.
נשמעו דיבורים שקטים, צעדים ו - - בום!! נער גבוה קפץ מן החלון ונחת על ה.. זה, כן.
הוא רץ לעברי ואני, אחוזת פאניקה, התחלתי לרוץ במעגלים ולצרוח.
לא, לא הצלחתי לחשוב על משהו מועיל יותר לעשות. הוא כמעט הגיע אליי שחץ ננעץ בברכו והוא נפל ארצה, צורח בכאב.
התקרבתי אליו בהיסוס ופלטתי, בלי לחשוב, "מה קרה? מי אתה?"
הוא הסתכל עליי כאילו שאלתי אותו עכשיו מה צבע החתול שלו.
הוא עמד להגיד משהו (נדמה לי) ואז הוא פשוט קרס והתעלף.
ראיתי את אבי יוצא בריצה מהאחוזה ומחפש במטו אחר הנער.
לעזאזל, אסור שהוא יראה אותי!
לאחר מחשבה קצרה, גררתי את הנער אל תוך היער מהר כפי יכולתי והסתתרתי מאבי תחת עץ תמרים נמוך.
חיכיתי כמה זמן ואז נשמתי לרווחה ששמעתי את הכרכרה מתחילה לנסוע. רק לאחר שוידאתי שהם הלכו, פניתי אל הנער.
****