מוקפת בחשיכה

28

אמי:

הייתי בהלם כאחרי כל מה שאנג׳ל סיפרה לי. על הכוחות שלה ושל אחיה.. תהיתי אם גם לאולי נהיו כוחות, כי היא תמיד פסחה על הקטעים שלו בסיפור.
אני אשאל אותו אחר כך, הערתי לעצמי ולקחתי לעצמי כמה דקות להתעשת.
"אנג׳ל.." אמרתי בהיסוס. התלבטתי אם לומר לה משהו ששמעתי מאחד הבריונים שחטפו אותי.
היא התבוננה בי בחשד, "כן?"
הרכנתי את ראשי והתעסקתי עם חתיכת צמח שהיתה לי ביד, "יש לי משהו חשוב לספר לך." חיכיתי לתגובה ממנה. היא שתקה ונראתה דרוכה, הרגל שלה רעדה במתח.
"אני.. אני שמעתי מאחד האנשים שחטפו אותי ידיעה נורא מרעישה." הרמתי את מבטי רק לרגע וראיתי את פניה חיוורות כסיד, "הוא אמר שהממלכה נמצאת במצב נוראי. בלאגן שלם מתנהל שם. אומרים ש.. שמצאו את גופתה של המלכה תחת הריסות הארמון."
אנג׳ל קפצה והיד שלה כיסתה את פיה בבהלה, הפנים שלה היו ממש לבנות עכשיו. היא נראתה כאילו היא עומדת להתפוגג לקמח עוד כמה שניות.
"ואבי?..." היא לחשה, מכינה את עצמה לנורא מכל.
נענעתי בראש מצד לצד, "לא ידוע. הוא נעלם."
אנג׳ל טמנה את ראשה בין ידיה ושאפה אוויר בחדות לריאותיה. היא נראתה נחושה להניח לזה עכשיו ולהתפרק לא בנוכחותי.
"מה עוד חדש?" היא שאלה במבט אטום.
הבטתי בה כשאמרתי - "יש שמועות ששר הצבא של המלך הוא בוגד. אבל אלו רק שמועות."
אנג׳ל הנהנה לעצמה, "לא, אני חושבת שזה נכון. הצבא של אבי בעצמו עמד להוציא אותי להורג. הכל מסתדר עכשיו."
היא עצמה את עיניה והרגשתי לא נעים להיות זאת שהעבירה לה את השמועות.
"את חושבת שכדאי שאספר לאחים שלי?" היא שאלה פתאום.
האם הייתי אומרת לאחים שלי אילו היה מדובר בי? "אני לא הייתי מספרת," אמרתי בכנות, "אבל אני חושבת שמגיע לאחים שלך לקבל את הידיעה הזאת מתישהו."
היא פתחה את פיה כדי לענות אבל אז שמענו צרחה מכיוון שטח השינה שהקמנו.
אנג׳ל קמה בזריזות על רגליה, "זה בראד!" אמרה ורצה הישר אל מקור הצרחה.
הבטתי בדמותה המתרחקת. היא מזכירה לי קצת אותי; האחריות הגדולה שהיא נושאת, הרצינות שלה, הבגרות ההכרחית בטרם עת.
נעמדתי גם על רגליי והתקדמתי באיטיות אל עבר שטח השינה.
הקרסול שלי ממש כאב, לכן הלכתי לאט, נשענת על הרגל השניה. אוליבר אמר שהקרסול נדקר בידי קוץ של דורבן כשהייתי מחוסרת הכרה לחלוטין.
כן, גם האוזן שלי נכרתה, ונשארה לי צלקת מכוערת על הירך. וכל זה בלי שהרגשתי בכלל.
זה צריך להכנס לספר שיאים כלשהו.
גיחכתי לנוכח המחשבה.
****
אליסון:

אוליבר נראה אומלל. הוא היה צריך רענון כלשהי, קצת פסק זמן, ולכן לקחתי אותו לדבר.
הוא נראה על סף קריסה, אל תחשבו שאני חובבת שיחות נפש או משהו. במיוחד לא עם החבר של אחותי.
בהתחלה שנינו לא פצינו פה אחד מול השני, אני חושבת שחלק מהסיבה זה העניין הזה שאף פעם אני והוא לא הסתדרנו במיוחד. אבל בעיקר כי אוליבר עמד לבכות, ואני ממש לא מעוניינת שזה יקרה - אני ממש גרועה בלעודד אנשים. ועוד אנשים בוכים?! בחיים לא.
לבסוף, הוא זה שדיבר ראשון (בלי בכי, למזלי הטוב), "איי. אהמ. למה רצית לדבר איתי?"
להיות ישירה ולזרוק לו את התשובה בפרצוף או לדבר ברוך ובעקיפין? אני חושבת שאלך עם אופציה א'.
"טוב, תשמע אחי, בלי להעלב או משהו - אתה נראה זוועה."
"אאוץ׳. זה קטע משפחתי אצלכם להגיד את זה?"
"אה, לא לא, לא בקטע כזה. זה - רגע, למה התכוונת ב'קטע משפחתי'?"
הוא משך כתפיים, "אנג׳ל אמרה לי את זה בפעם הראשונה שנפגשנו."
גיחכתי, "אתה יודע מה אומרים - שהילדים הקטנים לומדים דוגמא אישית מהבכור. או במקרה הזה, בכורה."
הוא חייך, "אם כך, ליבי נפל בידי נערה מסוכנת."
"אני די בטוחה שזה מחמאה בשבילה. בכל מקרה, התכוונתי שאתה נראה..." - סקרתי את פניו החיוורות, עיניו השקועות, והגב השפוף - "...כאילו משהו עובר עלייך."
אל תצחקו, לא מצאתי איך להגדיר את זה יותר טוב.
הוא גיחך לנוכח המבוכה שלי, "זה בסדר. משהו עובר על כולנו, והוא לא טוב."
טוב, הוא צודק.
"אני עדיין לא קולטת," פלטתי פתאום.
"מה זאת אומרת?"
"פשוט.. הכל כל כך..."
"דמיוני? הזוי?" הציע אוליבר.
"זה העניין - שאין לי מושג. אנחנו נמצאים בתוך מציאות לא מציאותית, מבין?"
"בהחלט מבין. אבל הכאב הוא אמיתי."
כיווצתי את מצחי בתהיה, "מה זאת אומרת?"
"ההורים שלך, למשל. הכאב שלך על מותם, הוא אחד מהסימנים שהכל אמיתי."
"מה זאת אומרת מותם? הם לא מתו!"
אוליבר החוויר, "כן, נכון, מה עבר עליי שאמרתי את זה?"
לא אמין, אחי. "לא, לא, לא. תסביר את עצמך."
"תראי, אני רק אמרתי את זה בקלות הדעת, אנחנו לא יכולות לדעת את זה בודא - "
צעקה חדה קטעה את המשך דבריו.
זה בראד!
אני אסגור איתך חשבון אחר כך, אוליבר, ציינתי לעצמי ורצתי לבראד.
הוא לא רץ בעקבותיי, הוא הביט בי רצה בדממה ונראה מהורהר.
מזווית עיני, ראיתי את אנג׳ל רצה לכיווני, בדרך אל בראד.
ההיא הגיעה לפניי, כרעה על ברכה לידו והתחילה לבכות.
בראד בעצמו נראה בהלם. ואני פשוט קפאתי על מקומי.
בחיי, למה כולם מתנהגים מוזר פתאום?
*****
אמ. פרק סביר.
שיהיה צול מועיל לכולם!
ואגב, ישלי סיפור חדש אז תתחילו לחשוד לגבי גורלו של מוקפת בחשיכה. אני לא רומזת כלום, אני רק מעלה תרחיש אפשרי.
שיהיה לכם יום.... ממ.. איך נגדיר? מלא עצב.