פרק 59

943 47 0
                                    


וואו עכשיו ראיתי שהסיפור עומד על אותו מספר של קוראים כמו הג׳ורדן מיילס (בסך הכל) , אבל יש יותר הצבעות מבג׳ורדן מיילס ויותר תגובות, אז תודה רבה
מושלמים ❤️❤️

***********

״פאק פאק פאק! איך יכולתי לשכוח אני כל כך מצטערת!״ היא אמרה מתנפלת עליי ביללות וחיבוקי אשמה, ״אני מאחרת לשיעור״ אמרתי קרירה ביותר והלכתי לשיעור בעודי ממשיכה לדבר בפלאפון עם הית׳ וארין..
״איחרת״ מר קרטר אמר לי בכעס, ״אני מצטערת! אבל אמרת שמותר לאחר לשיעורים שלך אם זה לא קורה הרבה..״ אמרתי מתווכחת, ״כן, אבל אין לי מצב רוח היום אז את משוחררת הביתה זה גם ככה השעתיים האחרונות שלכם..״ הוא אמר והזעפתי פנים, ״לך לעזעזל״ מלמלתי לעצמי ויצאתי מהכיתה בטריקת דלת חזקה, ידעתי שהוא שמע את זה ומשום מה ממש לא היה לי אכפת..
יצאתי מהבית ספר והתחלתי ללכת לחניה, נסעתי לאוטו כועסת במיוחד, צילום זה הסיבה היחידה שהגעתי היום לבית ספר ובסוף זה השיעור היחידי שאני לא נמצאת בו, הגעתי הביתה, הדלת הייתה נעולה, הוצאתי את המפתח מהתיק ומרוב הכעס לקח לי שעה עד שהצלחתי להכניס את המפתח למנעול, הדלקתי את האור בבית וכמעט קיבלתי התקף לב, ״מזל טוב!!!״ נעמי, לורן, ארין, הית׳ , טובי , לוגן, ראיין, איאן, כריס, לילי , רוני וצ׳ארלס היו אצלי בסלון עם עוגה ענקית , בלונים ונראה כיאילו הם עבדו על כל זה המון זמן, ״זכרתן?״ שאלתי את נעמי ולורן שקפצו עליי כמו קוף שרואה בננה, ״ברור! מה נראה לך גברת ? ומה נראלך שגרמת לנו לרוץ בשיעור ספורט היום!״ נעמי אמרה בכעס, ״אני מצטערת..״ אמרתי מתחילה לצחוק כשחיבקתי אותן חזרה, ״מזל טוב״ ארין קפצה עליי, כולם חיבקו אותי אחד אחרי השני, ״מזל טוב שוב!״ טובי אמר מחבק אותי, ו׳בטעות׳ היד שלו החליקה לישבן שלי, ״תעיף את היד שלך ממני כבר סוטה״ לחשתי לו בכעס, ״תרגיעי, היד החליקה!״ הוא אמר ׳תמים׳ לחלוטין, ״תכף היד שלי תחליק לפרצוף שלך בתנועה חדה וכואבת במיוחד!״ אמרתי מאיימת, ״אני מאוד מקווה שלא פלטת צרור קללות למר קרטר על זה שלא הכניס אותך לשיעור..״ לורן אמרה לי מקווה, ״אופס״ מלמלתי מחייכת מעט, ״אמרתי לו ללכת לעזעזל ! בסדר?״ אמרתי נאנחת ומתיישבת על הספה, ״ספנס ספנס ! מה יהיה איתך!״ הם אמרו כולם מצחקקים, ״פיץ׳ את בת שמונה עשרה!!״ רוני אמרה מצחקקת, ״כן כן, אני כבר גדולה ובוגרת..״ אמרתי בטון רציני ודרמתי..

״אני כל כך עייפה״ מלמלתי כשלורן ונעמי התרוצצו לי בבית וניקו את כל הבלאגן, ״טוב, זה הגיל את כבר מבוגרת..״ נעמי אמרה והעפתי עליה כרית, ״מפגרת״ לורן אמרה כשהתחילה לצחוק..
״אז תגידי יהיה קאמבק?״ נעמי שאלה ערמומית כשהתיישבה לידי ולורן מיד אחריה, ״מה?״ שאלתי מרימה גבה, ״את וטובי!״ הן אמרו יחד כמובן מאליו, ״דבר ראשון- אין שום קאמבק כי אף פעם לא היינו ביחד, דבר שני מאיפה הבאתם את זה, דבר שלישי זה שהתנשקנו לא אומר כלום!״ אמרתי ומיד הבנתי מה אמרתי וכל כך הצטערתי על זה, ״ספנסר!!!״ נעמי צעקה, ״תקשיבי, ותקשיבי לי טוב! את לא מוותרת הפעם! הוא פה ואת פה, ואתם אוהבים אחד את השני, ומקסימום תיפרדו ותישארו חברים טובים! אבל אתם חייבים לנסות!!״ נעמי אמרה ולורן הנהנה כמו פודל אחריה, ״ללכת אליו?״ שאלתי מהססת אבל מתרגשת בו זמנית, ״כן!!״ הן אמרו נרגשות, ״אוקיי!״ אמרתי מחייכת כשקמתי לכיוון הדלת.

לא מוסריOnde histórias criam vida. Descubra agora