פרק 80-81

858 37 8
                                    

העלתי שוב, כי הרבה אמרו שהן לא רואות את הפרק..

״את יכולה לעשות את זה הכל בסדר! ״ אמרתי לנעמי המתנשפת, ״אני לא! אני לא! זה כואב כל כך! ״ הייא צווחה כך שכל בית החולים שמע אותה, ״נעמי את לא הראשונה שיולדת ולא האחרונה תלחצי ותוציאי את התינוקת שלך, נמאס לה להיות לך בבטן! , תאמיני לי, זה שווה את זה!״ אמרתי כשסידרתי לה את השיער, ״לא רוצה! לא בא לי..״ היא אמרה ממשיכה לצרוח, ״עכשיו זה קצת מאוחר מידי בייב״ אוסטין אמר לה מצחקק, וזה גרם גם לי לגחך, ״אוקיי אוקיי, אני בואו נסיים עם הגהינום הזה עם זה כבר! אני רוצה כבר לחזור לגזרה השינה והיפה שלי! עליתי מלא במשקל! ״ היא צרחה, ״אני אלך לקרוא למיילדת שלך לראות כמה פתיחה יש לך״ אמרתי נותנת לה נשיקה במצח כשיצאתי החוצה מגחכת, התפלאתי שעדיין לא שמעתי הערות על המשקל שהיא העלתה בהריון.. , ההורים שלי היו בחוץ נרגשים יחד עם גרייס שעמדה להתפוצץ מהתרגשות, ״לכי אליה!״ אמרתי לגרייס שחששה קצת, ״היא תדרוש שתיהי איתה שם..״ אמרתי לה והא הנהנה בחיוך, המיילדת נכנסה גם כן ואחרי שעתיים וחצי של לחיצות וצרחות נעמי ילדה בת , ב13 ביולי , והיא ואוסטין החליטו לקרוא לה אמה! , אמה מרין! , אני דודה! שכחתי שאוסטין אח שלי לתקופה ..
משום מה, התייחסתי לזה רק כלידה של החברה הכי טובה שלי.. כולם נכנסנו לראות את התינוקת היפיפייה בהחלט , עם פלומת שיער בלונדינית כהה ועיניים ירוקות צלולות, השילוב המושלם והזהה של נעמי ואוסטין , טרויאן מאוד התלהבה שיש לה בת דודה, בכל החודשים האחרונים בגן היא לא הפסיקה לספר שעוד מעט תהיה לה בת דודה חדשה.. טרויאן עולה לכיתה א׳ בעוד חודשיים, זה בהחלט מטורף! למען האמת אני דיי מרוצה מהחיים שלי כרגע, אני וטרויאן גרות לבד , אוסטין ונעמי גרים בבית הישן של טובי ואוסטין בעוד טובי שכר לו דירה כמה רחובות מאיתנו, לא אני ולא טובי יוצאים כרגע עם אף אחד, למען האמת אנחנו נפגשים מידי פעם לכמה מפגשים .. גופניים, אפשר לקרוא להם.. אבל זה לא אומר שום דבר עלינו! אנחנו ממש לא ביחד אנחנו רק מספקים את הצורך הבסיסי ליחסי מין אחד לשני..

״היא מושלמת!״ אמרתי כשטיילתי עם נעמי ואמה בפארק, נעמה הלכה עם אמה בעגלה בעוד אני הלכתי לידה ודיברנו על התקופה הזו, ״היא באמת מתוקה..״ היא אמרה מאוהבת לגמריי בבובה הקטנה ששכבה ישנה עם חיוך מתוק בעגלה, היא אף פעם לא בוכה, כיאילו היא כן קצת, אבל רק לעיתים ממש ממש רחוקות.. נעמי הלכה לשירותים בבית הקפה בזמן שאני ישבתי על אחד הספסלים בפארק ושמרתי על אמה, ״ספנסר?״ מישהו שאל אותי ואני הייתי קצת מבוהלת ומבולבלת, מי זה? למה הוא יודע איך קוראים לי ולמה אני לא מכירה אותו, ״כל כך גדלת..״ הוא אמר מחייך במבוכה, ואני עדיין הייתי עם מבט מבלבל וחשדני, ״טום פילדס״ הוא אמר מושיט את היד והלסת שלי נשמטה, ״כן, אני יודע שזה מפתיע, אני רק רוצה שתעזרי לי לדבר איתה, אני רוצה להסביר לה הכל, עד כמה אני מצטער, לה ולאיידן ולגרייס..״ הוא אמר והייתי בשוק, ״מה עבר לך בראש שאתה יכול לנטוש משפחה שלמה ואז לחזור אחרי כמעט עשרים שנה כיאלו לא קרה כלום כדי להשלים פערים? איך ידעת למצוא אותה פה? ״ שאלתי אותו בכעס, ״אני עוקב אחרי נעמי כבר שנה שלמה, זה שהיא הפכה לדוגמנית מצליחה ללא ספק עזר לי לאתר אותה, אני יודע למשל שזו הנכדה שלי.. אמה נכון?״ הוא אמר מסתכל על אמה בעגלה, ״אם נעמי תרצה היא תכיר לך אותה, אני לא יעשה כלום בלי אישור שלה , אז אני במקומך לא הייתי מצפה ליותר מידי״ אמרתי לו בכעס , ״לא ציפיתי שהיא תהיה עם אוסטין בסוף״ הוא אמר וגלגלתי עיניים, הוא קשה הבנה או משהו? , ״מה עם איידן? לא הצלחתי למצוא אותו..״ הוא אמר והייתי בשוק, ״אתה פירקת את המשפחה שלכם! השארת אישה עם שני ילדים וברחת למדינה אחרת חושבת שזה שתשאיר אותם עם מיליונים יעזור להם להתגבר על אובדן של אבא? ״ צעקתי עליו, ״איידן נהרג בתאונה לפני אחת עשרה וחצי שנים, בחמישי במרץ.. יחד עם טרוי אח שלי אחרי שהם חזרו ממסיבה שתויים לגמריי״ אמרתי לו חסרת רחמים, הוא החוויר בשניה, הוא לא ציפה לשמוע דבר כזה, ״נעמי!״ הוא פתאום אמר כשנעמי חזרה והתיישבה לידי, ״מי אתה?״ היא שאלה כרגיל בחוצפה, ״זה אני! טום .. פילדס.. אבא שלך״ הוא אמר ומיד היא קמה לקחה את העגלה של אמה והלכה משם, באתי איתה, והוא נשאר שם עם מבט אשם בעיניים, הלכנו לאוטו של נעמי ונסענו לבית של גרייס, נעמי בכתה לה שם שעתיים וגרייס בכלל הייתה שבורה, איך בן אדם יכול לחזור ככה פתאום? אחרי כל כך הרבה שנים, כיאילו כלום לא קרה.. אוסטין הגיע תוך חצי שעה מאז שדיברתי איתו, הוא ניסה לנחם את נעמי ולהבין מה היא הולכת לעשות, אני הלכתי לקחת את טרויאן מהגן ..

לא מוסריWo Geschichten leben. Entdecke jetzt