פרק 15 - הנשיקה הראשונה שלי

26 2 0
                                    

פרק יפה אני מבטיחה!

בוקר. היום ג'וש תכנן לנו פיקניק. מאז אותו היום בו הוא הזמין אותי לדייט, לא הייתי רגועה.
התלבשתי ויצאתי מהר מהבית, כמובן- לא נסעתי עם ההורים.
במשך כל יום הלימודים הייתי לגמרי דרוכה, ניסיתי להמנע מלהראות שאני לחוצה-
כי זה הדייט הראשון שלי.

היום אנדראה מצטרפת לאימונים שלנו, היסודות שלה הם אוויר ואדמה, אז היא תנסה ללמד אותי על אדמה ואת ננסי על אוויר.

"ננסי! האנה!" אנדראה קראה בשמותנו והופיעה מבין העצים.
"היי אנדי!" ננסי קראה בשם החיבה של אנדראה ונופפה לה.

היא ישבה לידנו, "שומעת?" אמרתי. "היום אני לא אוכל להתאמן, אני יוצאת לד..." עצרתי את עצמי. זה דייט.
אנדי חייכה חיוך ערמומי. "דייט?"

"עם מי?!" היא התלהבה. גרדתי בעורפי באי נוחות. "איתי." ג'וש אמר לאחר שנדחף לעץ שליידנו על ידי ניק. הם נלחמו כאימון.

אנדי פערה את פיה, "באמת??!" היא צעקה בהתלהבות. צחקקתי מהתגובה המופתעת שלה.
"זה מסביר למה את נראת כל כך לחוצה." ננסי קבעה. אני נשבעת, הילדה הזאת קוברת אותי לאט לאט.

ג'וש התקדם ולא שמע אותנו מאותו הרגע.

"את יודעת מה את לובשת? לאן הוא לוקח אותך? את תתאפרי? את חייבת לפחות לעשות איפור עיניים. ומתחת לעיניים. וואי, איזה נעליים תשימי? אל תקחי עקבים- זה לא נוח מנסיון." אנדראה התחילה להרעיף עליי ערמת שאלות.

"אני עוד לא יודעת כלום!" אמרתי והרמתי את ידיי כחפה מפשע. "רק שהוא ייקח אותי היום בחמש לפיקניק."

"את רצינית? זה עוד שעה!" אנדראה אמרה. "נו?"
"את צוחקת נכון? את לא יכולה ללכת עם המדים של בית הספר לפיקניק רומנטי." היא קבעה.
ננסי הנהנה כאילו זה מובן מאליו.

"אני לא יודעת..." אמרתי, זאת הפעם הראשונה שממש התביישתי לדבר על משהו בפורום של הבנות. "תפסיקי לעצבן, אנחנו הולכים עכשיו לבית שלך לבחור בגדים." אנדראה אמרה.
"יש! אף פעם לא הייתי אצלך." ננסי חייכה חיוך גדול. הילדה הזאת כל כך תמימה וכל כך חכמה שקצת קשה לתאר אותה.

כשהגענו לבית שלי, אנדראה נכנסה לכל חור אפשרי, פתחה כל דלת ועשתה לעצמה סיור פרטי. כמובן שננסי ואני עקבנו אחריה.
"יש לך בית יפה." ננסי אמרה, ובארבע המילים הללו היה מן חור שחור. זה היה עמוק ועצוב. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה ננסי עברה כל החיים שלה. זה בטח מטורף.
"זה החדר שלך?" אנדראה שאלה, החדר היה כולו צבוע בוורוד, ופוסטרים של ווינקס ומדבקות קיר של פרפרים היו בכל מקום.

"ברור." אמרתי בציניות מוחלטת. "וואו... זה... נחמד?" אנדראה ניסתה להחמיא לי על העיצוב הכושל של החדר 'שלי', שכמובן היה שייך לטיילור.

האחים הייל - הכישוף מתחילTempat cerita menjadi hidup. Temukan sekarang