שגוי (BoyXBoyXBoy)

15 - תקופות; זה הארוקון

אם הם ילכו בדרך הזיכרונות, כל הבולשיט שעבר עליהם והסיבה שאדם התחיל לאבד לאט לאט את השפיות והדברים שמעגנים אותו למציאות… כל הדברים האלה התחילו עוד מאזור דצמבר. חנוכה זה עתה נגמר, בית ספר, שטויות. המתח גבר לקראת הבגרויות הראשוניות של יא', השעות הפכו מתוחות וארוכות. לאדם הייתה הברקה יום אחד. לשם שינוי… היא הייתה תמימה; "תגיד," הוא שאל את בן ביום הראשון בו נפגשו אחרי שהפה של בן - שבאותו הרגע כמובן תבע לעצמו דוריטוס מהמם (שסירב להחריב את עור הפנים המושלם שלו, כמובן) - היה כרוך על ה...דינג-דונג של אדם. לראשונה בחייו, הוא התעלם מכל פקטור שיכל להפוך את האינטראקציה הזאת למביכה. לא, הוא לא הסמיק, לא רעד, ולא הפגין חולשה. "זה 'הבן זונה', או 'בן הזונה'?"

"חה-חה, מאוד מצחיק." השיב לו אז הסייבורג, מעניק לו פרצוף מובן מאליו. "אתה יורד לבחור וככה הוא מודה לך."

הוא סירב לתת לעצמו ליפול מזה, אבל וואו, הישירות הייתה לא מצופה בעליל. בן תמיד טמן בחובו דברים ושריטות חדשות, זה היה ממש מדהים. מה שכן, אדם הצליח לחשוב ממש מהר על קאמבק פשוט וקליל מבלי להישמע נואש מידי. "לא, לא, ברצינות. כאילו. יש כל מיני צירופים כאלה. 'חג ה-מולד', 'חגיגות ה-שבעים'. זה 'ה-בן זונה', או 'בן ה-זונה'?"

הוא בהה בו ארוכות לפני שמלמל; "אני לא יכול לא לחשוב שזאת בדיחה על חשבוני."

...זאת הייתה, אבל אדם סירב להודות כי זה פשוט הפך את כל זה למצחיק יותר.

בכל מקרה, כן, שיט פשוט קרה, לא מורכב, החיים המשיכו להם. מהנקודה הזאת ממש, אדם ובן התנהגו בצורה נורמלית להפליא זה עם זה. או יותר נכון: זה עם הסייבורג.

מערכת היחסים הכללית עם יואב ובן התחילה להתקדם לכיוונים לוהטים, אפשר לומר. התמזמזויות סוערות, כל מיני דברים שהשאירו את אדם בוהה במסך המשחק שלו הרבה מאוד דקות לפני שהבין שפיתח תגובה פיזית למחשבות הכחולות שלו. למרות המשחקים מאוחר בלילה, אדם מצא את עצמו הולך לישון לפני הזמן (כלומר, בשתיים בלילה בדרך כלל במקום שלוש בלילה) כדי שיהיה לו מרווח מחשבות כזה שייתן לו להתהפך במיטה שלו ולתהות.

וכן, היה אפשר לטעון שהרוב זה פיזי, אבל הראש שלו התחיל לתהות אחרת.

---

"אוקיי. איבדתי את - ארר. אח שלי." אדם מלמל במבוכה, עיניו חולפות על שורת האנשים המחופשים בתחפושות מפוארות, שחבשו פאות בשלל צבעים לא קובנצניונאלים בשיט. לראות אנשים מוזרים הלחיץ אותו מצד אחד, מצד שני הוא היה מוזר בפני עצמו, ומצד שלישי הם נראו קצת כמו דמויות ממשחקי מחשב אז זה היה מרגיע. יואב חייך בצורה קריפית לגמרי מזווית העין שלו, נראה כאילו הוא על סף התפקעות מצחוק מהתירוץ המטומטם שהוא שלף. "הקטן." הוא הרגיש את הצורך להדגיש לפני שהצביע על עצמו. חה, הוא היה גדול מבן בחודשיים, הוא כמובן היה צריך לציין את זה. "בערך בגובה שלי, שיער חום בהיר כזה ועיניים בהירות עם בעיית זהות. נראה בערך כמו זאק אפרון, רק בתור הגרסה המתבגרת והפחות מושכת. קוראים לו בן. יש לו משבר אלוהים קטן, הוא אוהב לשחק במחשבות של אנשים להנאתו כי הוא מניפולטור מזדרגג, הראש שלו קצת קטן כי יש לו מוח קטן מהרגיל והעיניים שלו לא שוות בגודל, קולטים את זה אחרי שממש בוהים לו בפנים…" הוא הרהר קלות בדבר הניסוח והיישום של הדבר. "אבל אני ממש מזמין אתכם לומר לו את זה גם אם לא קלטתם, הוא צריך שידרכו לו על האגו. אה - והוא לא יכול ללכת שני מטרים מבלי להיכנס בקיר. בכל מקרה, אם אתם רואים מישהו שנראה כמו מה שתיארתי בערך הולך ישר לתוך עמוד - זה הוא. אפשר לפתות אותו עם פיצה, סניקרס ודוריטוס, הוא יבוא. בבקשה אל תיקחו אותו הביתה, הוא לא מתמודד טוב עם אנשים זרים."