More than just a bait

-2-

~חודשיים קודם לכן~

״ארזת הכל?״ תום שאל. תום הוא הבן דוד שלי מצד אבי.

״כן, כן.״ אמרתי בפעם המאה מגלגלת את עיני.

אני עוברת לאחוזה של מייקל צ׳סלר, מנהל ארגון המאפיה הצרפתית שאחראי על המחוז שלנו, מאחר ואין לי על מה לחיות. אין לי כסף, עבודה או מקום מגורים.

תום גם גר שם, ויחד איתו שלושה בנים- דניאל, אית׳ן ולוק. הם גם חלק מהעולם הזה והם אומצו על ידי מייקל. זה סוג של פנימייה, אבל באחוזה אחת גדולה. הכל שם יוקרתי, על אף שזה בלי משרתים.

עברו שלוש שנים מאז הרצח, מהכסף שהיה להורים שלי חייתי בדירה קטנה אך נגמר לי הכסף, ותום שכנע את מנהל המאפיה שממונה עליו לתת לי לעבוד בשבילו, ובתמורה הוא ייתן לי להישאר שם, כמו תום.

״זה לא מוזר שאני אהיה שם? אני הבת היחידה״ אמרתי

״אל תדאגי, חברות שלך מכאן יבואו אליך, אבל אם מישהו שואל את לא גרה איתנו, את גרה עם דודה שלנו בדירה קרוב לכתובת שלנו, יש?״ אמר תוך כדי שהכניס את המזוודה שלי לתא המטען

״למה, אם אני יכולה לשאול?״ אמרתי בנימוס ציני והוא סגר את תא המטען והסתכל עליי ברצינות

״קמילה, אסור שידעו שאת חלק מאיתנו, אסור לנשים להיות מעורבות בזה.״ אמר והנהנתי בהבנה

״אני יודע שאנחנו מסכנים אותך ואותנו, אבל זה כדי לשמור עלייך, ואנחנו סומכים עלייך שזה לא יתגלה״ אמר ושם את ידו על כתפי מלווה אותי לדלת המכונית

״תודה, תום. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.״ אמרתי מסתכלת על הרצפה ולאחר מכן הרמתי את ראשי, והוא חיבק אותי

״אני פה כדי לשמור עלייך מהכל, שתדעי.״ אמר

״בעולם התחתון יש רק חסרי רגשות אמרת?״ אמרתי לועגת לו

״הכל את חייבת להרוס אה?״ אמר מגחך והרמתי את כתפיי

״התגעגעתי לצחוק איתך על שטויות״ אמר ושתקתי.

״תום אתה יודע שאני כבר לא אותה אחת״ למען השם, ראיתי את הורי מתים לנגד עיני. לקח לי שלוש שנים להתחיל להתגבר על זה.

״אתה תהיה איתי, נכון?״ שאלתי והוא המהמם כתגובה

״נראה לך שאני אשאיר אותך ואת השטויות שלך לבד?״ אמר וחייכתי, אבל שנינו ידענו שאני פחות שטותית, אני כבר לא משוחררת כמו תמיד.