״שמי אדם... אני שד, ואת תהיי אישתי״ אמר.
אחרי המילים שלו הייתה שתיקה, המשכנו להביט אחד בשני.
״האמת שאני רוצה לצחוק... באמת למות מצחוק... אבל אני לא אוהבת כל כך, בדיחה מצחיקה, עכשיו שחרר״ דרשתי ממנו עצבנית. שישחרר כבר!.
״למה בחורה יפה כמוך לא אוהבת לצחוק?״ שאל. מה שיותר מוזר זה שלא עמדנו מתחת למשהו, אך הגשם לא טיפטף עלינו, לא הרגשתי את הגשם בכלל.
״אתה לא מבין? תשחרר! אתה מכאיב לי!״ הרמתי טיפה את קולי והוא הסתכל על היד שלי, הבחור בשם אדם שיחרר את היד שלי והיה לי סימן אדום בשורש כף היד.
״אל תתקרב אליי!״ אמרתי ונכנסתי בחזרה לבית קפה.
...
״אלכס תראי את זה, הוא חתיך לא?״ שאלה אותי מלצרית כלשהיי כשעמדנו אחת ליד השנייה וחיכינו שיקראו לנו, הסתכלתי לאן שהיא סימנה לי וראיתי בחור כלשהו יושב.
״לא יודעת״ נאנחתי.
״אלכס שולחן 5!״ נשמע צעקה קטנה שסימנה לי ללכת לשולחן 5 ולמלצר אותו.
התקדמתי לשולחן 5, הוא היה בחוץ, מזל שיש לנו סככה שמגנה נגד גשם, היה קר אז אף לא רצה לשבת בחוץ, כמעט.
״כן מה תרצה...?״ אמרתי כשהגעתי לבחור וגיליתי שזה הבחור ליד הפח, שהחזיק את היד שלי.
״למקום הזה קוראים בית קפה?״ שאל ובחן מסביב. הוא מזור.
״כן, מה מרצה להזמין?״ נאנחתי אחרי שעלתה לי מחשבה כלשהי לראש, אולי הוא משוגע, ולא מבין מה הוא עושה? לא אבל הוא לא נראה ככה... אולי הוא סתם בן אדם מאוד מוזר.
״אני לא אוכל ולא שותה״ השיב באנחה. טוב הוא באמת מוזר.
״אז אדוני, למה באת לפה? פה אי אפשר לשבת בלי להזמין״ התעצבנתי אך לא הראתי את זה, כן הוא מוזר אבל הוא לקוח.
״אבל אני לא רוצה״ הסתכל עליי.
״מה אתה כן רוצה!?״ כעסתי.
״אותך״ חייך.
״טוב אני מזמינה משטרה״ נאנחתי ובאתי להוציא את הטלפון אך הוא לפתע במהירות קם ותפס את ידי.
״מה לעזאזל יש לך! שחרר כבר!״ הייתי מאוד עצבנית.
״אני לא יכול לשחרר את אישתי לעתיד״ חייך, הפנים שלו היו קרובות לפנים שלי.
״אתה משוגע״ ניסיתי לדחוף אותו ממני אך לא הצלחתי, הוא אפילו לא זז.
״אני רואה בך כאב... את סובלת נכון?״ לפתע שלח את ידו לפנים שלי. שוב מה שהכי מוזר אף אחד עוד לא הגיע, החלונות שקופים, יש מלא אנשים בבית קפה ואף אחד מהם לא יוצא לשאול מה קורה, או שלא אכפת להם או שהם לא רואים אותנו?.
״מה אתה רוצה?״ אמרתי בפרצוף רציני.
״ירדתי לעולם הזה בשביל למצוא את אישתי, זאת שתביא חיים ליורש שלי, אני כמלך השדים חייב שיהיה לי יורש ואת זאתי שתביא לו חיים״ חייך אליי.
״מה?״ שאלתי כי לא הבנתי מילה. אישתו? יורש? מלך? שד? מה לעזאזל יש לו?.
״אני מבין. את מבולבלת, לבני אדם קשה להבין את המציאות האמיתית, מציאות עם שדים ומלאכים, אבל את לא צריכה להבין, פשוט לעשות את מה שאני אומר לך, וזהו״ אמר ובאותו הזמן מקרב את שפתיו לשפתיים שלי, מייד דחפתי אותו והוא התנתק בחיוך.
״אני לא יודעת מי אתה, אבל אל תתקרב אליי, אחרת בפעם הבאה אני באמת אזמין משטרה״ איימתי עליו והלכתי מהמקום, כשבאתי להיכנס בחזרה לבית קפה, הסתובבתי לראות מה איתו אך הוא נעלם.
ערב
אחרי שסיימתי את המשמרת לי חזרתי לבית, נכנסתי להתקלח כי היה לי מאוד קר, התקלחתי במים חמים כדי לא להתקרר. לאחר מכן לבשתי בגדי בית ופתחתי את המקרר שלי, אך שם לא היה כמעט שום דבר. ״צריך לקנות חלב...״ מלמלתי ולבשתי מעיל, נעלתי נעליים ויצאתי מהבית, היה קר אך לא ירד גשם, האדמה הייתה רטובה והיו שלוליות.
אני אוהבת גשם, גשם הוא מנקה את כל מה שעברנו עד שהוא יורד, את כל הרוע שאספנו הוא שוטף ומנקה, אני אוהבת גשם למרות שלי זה לא קורה, הגשם לא שוטף את כל הרוע והעומס של היום.
כשהגעתי לחנות עשיתי מעט קניות למקרר, כי הוא היה ריק, אני קונה בעיקר חלב, לחם, ירקות, גבינה וכמה חטיפים. אני לא נוהגת לאכול ארוחות גדולות, אין לי עם מי וגם זה תמיד מזכיר לי ארוחות עם המשפחה שלי, אז אני מעדיפה שלא, וגם אני לא רואה סיבה לשמוח ולאכול במסעדות.
״תודה״ הודתי לקופאית ויצאתי מהחנות, אך מהר מאור עצרתי כשראיתי שהתחיל לרדת גשם, עמדתי מתחת לסככה של החנות.
״לרוץ? או לחכות?״ שאלתי את עצמי.
״להשתמש במטרייה שלי״ אמר לפתע אדם? שהופיע לידי ושם את המטרייה שלו מעליי.
״עוד הפעם אתה? אמרתי שאני אזמין משטרה!״ הופתעתי לראות אותו אך לא הראתי לו זאת.
״את רעבה לא? בואי נלך לבית להכין לך אוכל״ חייך ואני לא התייחסתי והתחלתי להתקדם בלעדיו כמובן, הוא מאוד מוזר!!.
לרוע מזלי הלכתי כמה צעדים קדימה וכמעט החלקתי אך מישהו תפס אותי, איך אם לא אדם?.
״תזהרי... אישתי לעתיד לא יכולה להיפגע משלולית״ אמר כשהוא מחזיק אותי במותניים, השקיות עדיין היו בידיים שלי.
״ת-תזוז!״ גמגמתי והוא החזיר אותי לעמידה, באותו רגע כשנעמדתי המשכתי ללכת, זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו נגע בי ככה!.
״למה את בורחת?״ שאל כשהוא מחזיק את המטריה מעליי.
״תחשוב לבד, מישהו מוזר עוקב אחריי, מי לא יברח״ נאנחתי והגברתי את המהירות הליכה שלי.
״אני לא מוזר, אני פשוט לא בן אדם״ השיב ואני לא התייחסתי.
״כן מה שתגיד״ אמרתי בטון מזלזל שכנראה עיצבן אותו והוא תפס לפתע את ידי.
״את לא מאמינה לי?!״ פרצופו היה עצבני.
״ברור שלא״ עניתי לא ללא פחד.
״אז בואי אני אראה לך״ אמר ולפתע הניח את ידו על עיניי, באותו רגע ראיתי שחור.
יום למחרת
נ.מ אדם
״אתה לא רציני נכון?״ שאל אותי השד נולן, חברי הטוב, אנחנו תמיד מחפים את אחד השני במלחמות, הוא יודע עליי הכל ואני עליו, אנחנו כמו אחים.
״רציני לגבי מה?״ שאלתי אך לא הסתלכתי עליו, בחנתי באלכס שישנה בחדרה, ישבתי לידה והוא בחן בחדר.
״אתה באמת תתחתן עם בן אדם? ועוד מישהיי כמוהה? אתה יודע כמה כאב יש בתוכה?״ שאל והסתכל עליי.
״בדיוק בגלל זה, הכאב משחק את המשחק פה, מעניין לראות איך בחורה כזאת תתמודד עם הכאב שלה, אם היא תלחם נגד הכאב היא תשרוד״ התחלתי להגיד וקמתי אלייה.
״אבל אם היא תרים ידיים... אני יאכל אותה״ חייכתי ולפתע ראיתי שהיא מתעוררת.
״לך מפה״ צוויתי לנולן והוא נעלם מהמקום.
״בוקר טוב״ חייכתי אלייה והתיישבתי בחזרה בכיסא.
״מה... מה אתה עושה פה? ומה עשית לי אתמול?״ שאלה בזמן שהיא מתיישרת לאט לאט.
״גרמתמ לך להירדם.... ומה לגבי החלום?״ שאלתי והיא התסכלה עליי ובלעה את רוקה.
״מה ראית שם?״ הסתקרנתי למרות שידעתי, אני גרמתי לה לחלום חלום כזה.
״ראיתי...
המשך יבוא❤️
YOU ARE READING
Demon's wife || הושלם
Fantasy~אישתו של השד~ ״אתה תשחרר?״ שאלתי אותו כששמתי לב שהוא מחזיק את היד שלי ולא עוזב. ״לא״ חייך לפתע. בחנתי בו, האמת שקצת פחדתי, אולי אני מוזרה אבל זאת סיטואציה לא נעימה בכלל וכל אחת הייתה מפחדת. ״את אלכס נכון?״ החיוך לא ירד מפניו. ״איך אתה יודע איך קורא...
