My color

פרק 6

נקודת מבט אופל:
אחרי שבהינו כל אחד בעיניים הממכרות של השני, היינו קרובים מאוד. הרגשתי שאם אני לא עוצרת את זה עכשיו, תהיה פה נשיקה וכדי שאני לא אפגע אחר כך, אני חייבת לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מידיי.
השפלתי את פניי מטה לכיוון ידיי מה שגרם לכך שליאור נתן לי נשיקה קטנה ועדינה במצח. זה קצת הרגיש לי מוזר הנשיקה הזו, זה לא שהיינו חברים טובים ושהכרנו מספיק זמן בשביל זה, זה גם לא שאנחנו מדברים יותר מידיי.
"מצטערת" מילמלתי בשקט יודעת שהוא שומע.
"לא." מיהר לעצור אותי והוסיף "זה אני שמצטער. לא יודע מה חשבתי לעצמי בכלל, את עכשיו עצובה עם כל הסיפור של דודה שלך, זה לא היה בסדר מצידי בכלל"
"הכל בסדר" חייכתי אליו חיוך קטן וזזתי במקומי מעט באי נוחות.

אנחנו כבר יושבים בערך עשר דקות מבלי שאף אחד הוציא מילה מהפה. העשר דקות האלו הרגישו לי כמו נצח.
ליאור התרומם ממקומו וחשבתי שזהו, הוא הולך ויכול להיות שאיתו גם טיפת הידידות שהייתה בינינו- עד שפתח את הפה "בואי" והושיט לי את ידו שאאחז בה כשאני אקום מהכיסא.

אחזתי בידו וקמתי מהכיסא לא לפני שאני לוקחת את התיק שלי ומחזיקה ברצועה של צ'וקו. "רק לאן בדיוק?" שאלתי קצת מהוססת.

התחלנו ללכת על החול החם כשליאור עדיין אוחז בידי ומושך אותי כשאין לי מושג לאן הוא לוקח אותי. "נו ליאור, לאן?" שאלתי שוב סקרנית ועצבנית שרוצה להבין מה הולך פה.

ליאור מחייך ומגחך אך לבסוף נכנע לי ועונה לשאלתי "לאכול גלידה. אין אחת שלא אוהבת גלידה" החיוך שלו לא יורד מהפנים שלו מה שגורם לי לעלות על פניי גם חיוך קטן.

כשניכנסנו לגלידריה וראיתי את כל צבעי הגלידות התאהבתי בהן, הרגשתי כאילו הן צבעי אקריליק יפים שאפשר לצייר איתן המון דברים יפים או אפילו סתם נוף יפה. הצבעים של הגלידות הדהימו אותי, הם תמיד מדהימים אותי בכל פעם מחדש.
לבסוף בחרתי בגלידה בטעם שוקו וליאור לעומת זאת בחר בטעם פיסטוק.
מאז שאני ילדה קטנה, תמיד אהבתי טעם שוקו גם וניל טעים אבל מבחינתי שוקו זה טעם פשוט מנצח.

פתחתי את התיק כדי להוציא את הארנק ולשלם אך ליאור עצר אותי כשראה את הארנק כמעט בחוץ "את לא משלמת! אני הזמנתי אותך אז אני משלם" ליאור היה נשמע החלטי מאוד אבל אני לא אוהבת שמשלים עליי "ליאור, אני יכולה לשלם בעצמי."
"אמרתי שאני משלם, חבל על הזמן" עקשן ואני התייאשתי ממנו.

"תודה" אמרתי עם חיוך קטן כשהתישבנו בשולחן עם נוף לים.
"בכיף" חייך חזרה.

בזמן שאנחנו יושבים ואוכלים מהגלידה הטעימה יצא מצב שדיברנו הרבה והכרנו יותר אחד את השנייה.
"מה שלום יובל?" שאלתי בהתעניינות.
"בבית עם ההורים שלנו..." ענה ונאנח כאילו פגעתי בנקודה רגישה, כאילו יש פה נושא שהוא לא אוהב, אבל אני לא אלחץ עליו כרגע אנחנו עוד רק מכירים עדיין.
אני כן זוכרת שיש איזה משהו עם ההורים שלהם שהם לא הרבה בבית כי ליאור תמיד עם יובל ועברו אצלהם המון בייביסיטריות.
"אתה אוהב את הים?" שאלתי את זה כדי לשנות נושא.
"מאוד! זה המקום היחיד שאני יכול להיות בו מבלי שאף אחד יפריע לי לחשוב, להיות עם עצמי ולהרגע מהכל." ענה כשמבטו לא יורד מהים המדהים שמולנו ואני לא יכולה להוריד את עיניי ממנו, מנסה להבין מה עובר לו בראש.
"ואת? את אוהבת את הים?" שאל כשסיים לבהוט בים והפנה את מבטו אליי-ירוק פוגש בחום.
"כן, מאוד" עניתי לו עם חיוך קטן.