my wolf boyfriend. taekook

אמת נסתרת {20}

״הוסוק אבא שלי נעלם״ אמרתי לו ״מה?״ הוא שאל ושמתי לב שקולו כאילו התעורר לחיים כששמע מה שאמרתי לפני רגע, ״כן הוסוק הוא כבר מאתמול לא היה בבית וחשבתי שהוא יחזור היום אבל הוא עדיין לא הגיע״ אמרתי בכנות ״חכה רגע אני בא״ הוא אמר לי ישר ויכולתי לשמוע את התזוזות המהירות שלו מעבר לטלפון ״אוקי זריז״ אמרתי לו וניתקתי. התחלתי לחשוב על איפה אבי יכול להיות, כל מיניי מקומות שהוא הזכיר ודיבר עליהם בימים האחרונים, אבל לא אני לא זוכר שום דבר כזה, הוא לא דיבר על כלום חוץ העבודה שלו, וגם זה בקושי, חשבתי להתקשר למשטרה אבל ירש ירד לי הרעיון כשנזכרתי שרק אחרי 24 שעות שבן אדם לא נמצא אז הוא נקרא נעדר, ואצל אבא שלי עדיין לא עבר אפילו עשר שעות, הלכתי לחדרי להתלבש מוכן לצאת ולחפש את אבי רק מחכה להוסוק שאמור להגיע עוד כמה דקות. הלכתי למטבח הכנתי קפה שישאיר אותי פיקח למרות המספר הקטן של שעות השינה שלי, הכנתי גם להוסוק על הדרך מקווה שהוא יספיק להגיע לפני שזה התקרר כי אז הוא יצטרך להכין לעצמו חדש,

הייתי בטלפון עברתי על הצ׳ט שלי ושל אבי בימים האחרונים, מנסה למצוא רמז למקום שבו הוא אמור להיות, אבל שוב לא מצאתי שום דבר שיכול להוביל אותי אליו, ככה עברו עלי עוד כמה דקות בנסיונות קלושים לחפש משהו על מקום המצאו, אך גם הם לא צלחו, הוסוק הגיע, הוא לא דפק בדלת והייתי רגיל לזה, אבל רק לשניה קטנה קיוותי שזה יהיה אבי, ״היי״ הוא אמר ישר כשנכנס עניתי לו היי חלוש בחזרה שנינו פנינו לסלון וישבנו ליד השולחן שבו נרדמתי כשעה וחצי לפני זה, ״אז.. מתי הוא נעלם?״ הוא שאל ואנחה ברחה מפיו ״אתמול, הוא דיבר איתי בטלפון בשתייםעשרה וחצי כזה ושחזרתי הביתה אחרי בערך חצי שעה הוא כבר לא היה פה״ סיכמתי לו הכל ״ניסית להתקשר אליו?״ הוא שאל בשיא רצינות ״כן אבל הוא השאיר את הטלפון שלו פה״ אמרתי, נאנח ״זה הדבר שהכי מפחיד אותי הוסוק, שהוא בלי הטלפון, כאילו מי יוצא לאן שהוא היום ועוד בשעה כל כך מאוחרת בלי טלפון?״ סיפרתי לו את הדבר שחששתי ממנו מהרגע שראיתי שהטלפון שלו פה ״עברתי בחניה האוטו שלו לא כאן, זה אומר שהוא זה שבחר ללכת, רגע איפה המפתחות מצאת אותן?״ הוא שאל ולקח לי שניה להבין שהוא מתכוון למפתחות של הרכב ״כן חיפשתי אותם הן לא פה״ עניתי לו ״נו אז הוא זה שרצה ללכת, זה לא שחטפו אותו או משהו, כן?״ הוא אמר אבל תחושה של היסוס נשמעה בקולו ״לא יודע.. זה לא מתאים לו ללכת ככה בלי להגיד לי, גם דברנו ממש לפני זה איך זה שהוא לא אמר לי כלום?״ נאנחתי שוב מרגיש שמשהו פה לא מסתדר לי עד הסוף ״אוקי אז אולי הוא הלך לבר ולא רצה להגיד לך בשביל שלא תקבל השפעה רעה או משהו, ולא לקח את הטלפון שלו בכוונה״ הוא אמר וחצי חיוך עלה על פניו ״ באמת הוסוק?״ הסתכלתי עליו במבט של׳אתה רציני?׳ והלכתי לפח לזרוק את הכוסות קפה ששנינו סיימתי ״מה אני לא יודע, אין לי מושג איך הורים אמורים להתנהג״ הוא ענה במחאה ונעצרתי טיפה, לא מבין איך יכלתי לשכוח שהוסוק גדל כל חיו בלי הורים ״היי זה בסדר תרגע״ הוא אמר ששם לב לעצירה הפתאומית שלי ״כן אני יודע״ חייכתי אליו חיוך מאולץ ״הלכת לחפש אותו איפה שהוא?״ הוא שאל ונזכרתי במה שרציתי לעשות ״לא לא, פחדתי שהוא יחזור לפה בזמן שאני אחפש אותו, אבל יופי כי עכשיו אתה פה וכל מה שאתה צריך לעשות זה להישאר פה בזמן שאני אלך לחפש אותו ולהגיד לי ישר אם הוא מגיע טוב?״ אמרתי מהר, מסתובב לכיוונו ״טוב״ הוא אמר ודיי נלחץ מזה שדיברתי מהר בפתאומיות, נפנפתי לו לשלום בזמן שלקחתי את הארנק והמפתחות שלי עם עוד כמה דברים שנחוצים לי, יצאתי מהבית כמעט בריצה ותוך שניות כבר התנעתי את הרכב, באתי ללחוץ על הגז ולהתחיל לנסוע אבל עצרתי, נזכרתי שאין לי בכלל לאן ללכת, אני לא יודע איפה הוא עלול להיות, אבל אחרי התלבטות קצרה החלטתי ללכת לעבודה שלו, לבדוק אולי הגיע לשם, נסעתי ואפילו באמצע הדרך מצאתי את עצמי מתסכל מהחלון של הרכב אולי הוא יהיה באחד הדוכנים שם בקצה של הכביש, אבל אחרי רבע שעה שרק חיפשתי אותו כמו משוגע בעיני קלטתי שמה שאני עושה זה טיפשי ומיהרתי להרגיע את עצמי בכך שמלמלתי שוב ושוב שהוא בטח בסדר ואני סתם מלחיץ את עצמי, אחרי נסיעה דיי ארוכה של שעה הגעתי, ירדתי מהר לוקח רק את הטלפון והמפתחות, בקושי ועצרתי לנעול את הדלת מרוב שרק רציתי להגיע למשרדו ולמצוא אותו יושב שם כאילו כלום לא קרה, עליתי בבניין קומה ועוד קומה ככה עד שהגעתי לקומה חמש לא עוצר להתנשף ולסדר את נשמתי, פתחתי את דלת הקומה וראיתי מלא מלא משרדים שעובדים במלוא המרץ, אם הייתי מגיע לכאן בפעם הראשונה אין סיכוי שהייתי מצליח למצוא את משרדו של אבי בין כל הבלגן הזה של דפים ואנשים שרצים ממקום למקום, אבל למזלי הייתי בעבודה של אבי מלא פעמים לפני זה אז הכרתי טוב את המקום,