Lucifer

Chapter 10

התחלנו לנסוע והתחיל לרדת גשם, ואז גשם חזק יותר שדפק על השמשה והחלונות בחוזקה מעוצמת הנהיגה של לוקאס, ״תאט קצת״ אמרתי חלש והוא לא כלכך האט.

אחרי 10 דקות של פקקים הגענו לבית שלי, ״קחי״ אמר והביא לי מטרייה שחורה, ״לא הכל בסדר הבית שלי כאן״ אמרתי והחזרתי לו את המטרייה.

״ביי״ אמרתי והוא משך אותי לנשיקה די ארוכה ואז שיחרר אותי, ״נתראה בערב בלה״ אמר ויצאתי מהרכב ורצתי מהר לדלת הבית שלי.
״היי אמא ואבא״ אמרתי והם חיבקו ונישקו אותי ואחותי הקטנה זחלה אליי והכלב שלי פשוט הסתער עליי בליקוקים.

״שלום מתוקה!״ אמרתי והרמתי אותה, היא חייכה וכמעט נמסתי, ״אני הולכת לשים את הדברים בחדר ואני באה״ אמרתי והם הגיבו לחיוב ועליתי במדרגות.

מעניין לאיפה לוקאס לוקח אותי בערב.. טוב נו זה לא משנה עכשיו, עדיין לא שכחתי מה קרה בבוקר.
שמתי את הבגדים בארון כי לא לבשתי אותם וסידרתי את הדברים שכל דבר יהיה במקומו.

הגשם לא הפסיק ואחותי הקטנה בכתה עקב הרעמים, ירדתי במדרגות וישבתי איתם בספה, ״אממ אליסון אנחנו צריכים לספר לך משהו״ אבי אמר ואמא שלי עשתה לו עם העיניים שלא יספר וזה נורא מחשיד אותי.

״מה קרה?״ שאלתי בדאגה כי באמת לא הבנתי מה קורה פה, ״אני ואמא שלך צריכים לטוס לנסיעת עסקים״ אמר והייתי בשוק, ״אלו עסקים שהיו קשורים לאביך בעבר והוא רוצה לחדש אותם אז הוא צריך להיפגש עם כמה אנשים חשובים״ אמא שלי אמרה, ״אנחנו נטוס עם אחותך אז את תישארי לבד בבית שבוע אפילו שבועיים״ אמר אבי.

״אני לא אראה אותכם שבועיים?!״ אמרתי, אני בחיים לא הייתי רחוקה מאמא ואבא שלי כלכך, ״אנחנו נשאיר לך כסף לאוכל או בזבוזים״ אמרה אימי, ״מתי אתם טסים?״ שאלתי בתהייה, ״ככל הנראה מחר״ אבי אמר והנהנתי בעצב.

״זאת הסיבה שרציתם שאני אבוא לשבת איתכם בסלון?״ שאלתי והיא לא הגיבה, ״אני הולכת לחדר שלי, אתם יכולים לנסוע אין לי שום בעיה״ אמרתי וקמתי מהספה לכיוון החדר שלי.

לא יודעת למה אבל התקשרתי ללוקאס ועמדתי לבכות, ״הלו״ אמר בקולו הגברי והבס.
״אממ לוקאס אני לא ממש יודעת למה התקשרתי אבל אני לא חושבת שנוכל להיפגש היום..״ אמרתי, ״למה?״ שאל, ״כי ההורים שלי ואחותי מחר טסים לנסיעת עסקים ואני לא אראה אותם שבועיים..״ אמרתי ומשכתי באפי.

״אני אאסוף אותך בשמונה ונדבר״ אמר וניתק, היום עבר לי די מהר, עשיתי בינג׳ על הסדרה KUWTK (משפחת קרדשיאן).
מדי פעם ירדתי למטה לקחת מים והוריי התחילו לארוז בגדים וכל מיני חפצים חשובים.

השעה הייתה שבע אז התחלתי להתארגן, שמתי גינס בצבע כחול כהה וסוודר לבן נעים.
התאפרתי קצת וסידרתי את שיערי החלק, שמתי סניקרס שחורת והשעה הייתה בול שמונה ושמעתי צפירה מבחוץ.

״אמא אבא אני הולכת!״ אמרתי, ״טוב מתוקה לא לחזור מאוחר!״ אמרו מהחדר וגיכחתי לעצמי, הם דואגים לבת שלהם כלכך שהם משאירים אותה שבועיים לבד בבית.
יצאתי מהבית והתקדמתי לאוטו השחור המפואר של לוקאס, פתחתי את הדלת ונכנסתי לתוך המכונית.

״היי״ אמרתי, ״היי, את בסדר?״ שאל והנדתי בראשי, הוא סטה מהפנייה של הבית שלו והתקדם למקום אחר, ״מה.. זאת לא הדרך״ אמרתי בבלבול.
״אני רוצה להראות לך משהו..״ אמר והמשיך לנסוע שיד אחת על ההגה יד אחת על ידי.

הגענו לחוף ריק מאנשים, היו גלים נורא חזקים והיה די קר, ״בואי הגענו״ אמר ויצא מהרכב ופתח לי את הדלת, ״לחוף.. למה?״ שאלתי, ״פשוט צאי מהרכב״ אמר ויצאתי והתקדמנו לכיוון החוף, ראינו מקום עם שמיכות וכריות, כמו זולה נחמדה כזאתי.

״בואי״ אמר וישבנו על הכריות הגדולות והתכיסיתי בשמיכה הפרוותית שהייתה שם.
״למה אנחנו כאן?״ שאלתי, ״כי אני אוהב לבוא לכאן אחרי מבצעים קשים שחברים קרובים שלי מתים, זה מרגיע אותי ומעביר לי את העצבים והעצב״ אמר והתקרב אליי.

״באמת חברים שלך מתו?״ שאלתי והוא הנהן, ״אבל למה הבאת אותי לכאן?״ שאלתי, ״כי את מיוחדת, את היחידה שאני מביא לכאן״ אמר וחייכתי.

״הלוואי וההורים שלי לא היו נוסעים..״ אמרתי והסתכלתי על הגלים והדמעות עלו, ״את תמיד יכולה להישאר אצלי״ אמר והסתכלתי עליו, ״זה בסדר״ אמרתי בחיוך והדמעות יצאו, ״אני פשוט מרגישה עצובה וכועסת אני לא יודעת״ אמרתי והוא פשוט הסתכל עליי.

״תפסיקי לבכות, את רוצה להישאר אצלי עד שההורים שלך יחזרו?״ שאל והנדתי בראשי, ״זה בסדר תודה״ אמרתי והוא הנהן.

אחרי כמה דקות שדיברנו שמתי לב שהשעה די מאוחרת ואני מתחילה לעצום עיניים.
״אני עייפה אולי נחזור כבר מאוחר..?״ שאלתי והוא הנהן וקמנו מהזולה והתקדמנו לכיוון האוטו, נכנסתי לאוטו והרגשתי שעיניי מתחילות להיעצם.

״אני נרדמת לוקאס״ אמרתי, ״תישני אני אעיר אותך שנגיע״ אמר והנהנתי, עצמתי את עיניי ונרדמתי.

נקודת מבט לוקאס-
אני מסתכל עליה ישנה והיא פשוט וואו, אני לא יודע מה יש לי, אבל אני בהחלט מרגיש אליה משהו, כאילו היא כלכך יפה, ואני רוצה שהיא תישאר שלי לנצח.

המשכתי לנסוע וקיבלתי שיחת טלפון, ״הלו״ אמרתי והכנסתי את האירפודס לתוך האוזן שלי, ״כן מה יש?״ שאלתי, ״תפסנו את אלו שגנבו את הסחורה של הנשקים איפה לשים אותם?״ שאל החייל שלי.

״תשים אותם במרתף ותגיד לכולם שאני מגיע עוד חצי שעה״ אמרתי, ״בסדר בוס שלום״ אמר וניתקתי, נסענו עוד ובסוף הגעתי לבית שלה, כבר ממזמן ויתרתי לה על החוב של המועדון, מזל שהיא לא זוכרת את זה.