19.

914 50 65
                                    

נקודת מבט הארי:

השיחה של נייל מאוד הלחיצה אותי, אני לא אשקר. אבל עוד יותר הלחיץ אותי זה שלואי עוד לא חזר לחדר! איפה הוא יכול להיות לעזעזל?!

החלטתי להתרכז במה שנייל ביקש ממני ונרגעתי קצת, לפחות ניסיתי. לקחתי שמיכה במהירות וישר רצתי לחדר של זאין וליאם. דפקתי בחוזקה על הדלת, עד שפתחו לי. ״הולכים לנייל עכשיו!!״ צעקתי עליהם וראיתי את ליאם מולי,  ושהם לבושים רק בלי חולצות.

״שימו חולצות או שלא לא ממש מעניין אותי פשוט בואו!״ צעקתי עליהם וליאם ישר נכנס לחדר. ״זאין תביא לנו חולצה״ ליאם אמר לו וזאין לקח תחולצות שלהם מהרצפה, וישר רץ אליי. יצאנו מהחדר וישר הלכתי לכיתה, והם הלכו אחרי.

״מה קרה שאתה ככה לחוץ?״ זאין שאל אותי והנדתי בראשי. ״אני לא יודע, נייל התקשר אליי והוא נשמע כיאלו הוא ראה את השטן מול העיניים שלו״ אמרתי להם. ״כנראה ראה אותך״ ליאם אמר וצחק. זאין הצטרף לצחוקו וגיחכתי מעט.

״אויש זה היה טוב״ זאין אמר לליאם וטפח על גבו. ליאם ניגב את דמעותיו מהצחוק והמשכנו ללכת בהליכה מהירה.

״הנה הכיתה״ אמרתי להם וישר רצנו אליה, פתחנו את הדלת וראינו את נייל שוכב ליד ילד ברצפה, שהוא ערום לגמרי ורועד, כל הגוף שלו מלא בדם ופצעים.

נכנסנו אל הכיתה והתקרבנו אליהם, ניסיתי לזהות מי זה הילד הזה, ואז ראיתי. זה לואי.

״פאק!!״ צווחתי בחוזקה וישר רצתי אליו, התכופפתי אליו והרמתי אותו קצת. ״כואב!״ הוא צעק בכאבים ורעד. ״סליחה סליחה מלאך״ אמרתי לו והנחתי את ראשו על רגליי. דמעות נזלו מעיניי והתחלתי להילחץ.

״לואי מי עשה לך את זה לעזעזל?!״ שאלתי אותו בבכי ונישקתי את כל פניו. ״ה-הוא״ הוא אמר והסתכל על הכיסא של המורים. לא הבנתי למה, ואז קלטתי, זה הכיתה של המורה למתמטיקה.

״המורה עשה לך את זה!!״ צעקתי עליו בשאלה והוא הנהן בחולשה. ״אני נשבע שאני ארצח אותו בן זונה!!״ ליאם צעק והוא וזאין ישר התקרבו אל לואי.

״הגעת״ לואי אמר והסתכל עליי. ״האזי״ הוא לחש לי ודמעה יצאה מעינייו הכחולות. ״הגעתי מלאך שלי, הגעתי״ אמרתי לו ודמעות נזלו מעיניי. ״אני אוהב א-אותך״ הוא אמר לי וניסה להתקרב אליי לנשק אותי. ״גם אני אוהב אותך לולו שלי, גם אני״ אמרתי לו בלחישה ובדול חנוק.

נישקתי את שפתיו בעדינות, והוא קשר את לשונינו ביחד. התנתקנו בחוסר אוויר והושטתי את ידי לפניו, מלטף אותו בעדינות. ״אני פה לולו אני פה״ אמרתי לו בלחש והוא הנהן.

״מ-מחר..״ הוא אמר ויבב. ״מ-מחר״ הוא שוב אמר והסתכל לעיניי. ״מה מחר?״ שאלתי אותו בדאגה והוא הניד בראשו. ״מחר הוא רוצה שאני אשן אצלו״ הוא לבסוך אמר וישר הנדתי בראשי.

We'll go through this, together - larry stylinson   Where stories live. Discover now