"הארי קום !!" צעקה העירה אותי ופיהקתי. "ממממ" אמרתי בחוזקה והשארתי את עיניי סגורות. "קום הארי" נייל קרא ונאנחתי. "למה אני צריך לקום? החיים חרא במילא" אמרתי לו ונייל לא הגיב, אז הנחתי שהוא וויתר והלך, אז חזרתי לישון.
"תקום !!" כולם לפתע צעקו וקפצו על המיטה ועליי. "מה יש לכם! מטומטמים!" צעקתי אותם הם צחקו. "אין עוד הרבה זמן הארי. לואי יחזור אתה תראה" קים אמרה ותפחה בבטני כאות עידוד.
"אוקיי אז אני אקום" אמרתי להם וחייכתי בזיוף. "באמת?" ליאם שאל אותי בהפתעה "לא! עכשיו עופו מפה!" ישר אמרתי בחצי צעקה ומחקתי מיד את החיוך והחלפתי אותו למבט נוזף ועצבני.
"טיפש!" נייל צעק וקם ממני.
אחרי כמה דקות שכל אחד צעק בתורו, כולם קמו ממני וחזרו לעיס המבנים. "אז מה עושים היום הארי?" בתאני שאלה אותי וכולם הסתכלו עלי. "מה?" "מה מה ימפגר תחליט מה עושים היום" נייל ישר אמר וגיחכתי. "יוצאים" אמרתי להם הם חייכו אליי. "בלעדיי" הוספתי בחיוך הם נאנחו.
"טוב אנחנו הולכים לקומה למטה, אנחנו נהיה בחדר אוכל ואחר כך נבוא לפה, אם אתה רוצה לבוא תבוא לשם" בתאני אמרה וכולם קמו ממקומותיהם והלכו אל הדלת. "ביי" כולם אמרו ונופפתי להם לשלום.
בלי לחשוב פעמיים הלכתי אל האמבטיה ונפתחתי את הארון. לקחתי סכין גילוח הפעם. לפי מה ששמעתי זה יותר כואב מסכין רגילה, ואני רוצה שיכאב לי יותר.
נשמתי נשיקה עמוקה והנחתתי את הסכין על השיש. הרמתי את שרוול חולצתי ולקחתי את הסכין שוב. קירבתי אותה אל זרועי והסכין התנגשה עם עורי. הזזתי אותה לאט ונשכתי את שפתיי, רואה איך הדם נוזל מהחתך שנוצר.
הרמתי את הסכין מה עור ועשיתי לי עוד כמה חתכים.
"הארי?" קול קרא ושמעתי את דלת החדר נפתחת. שיט. "הארי חזרנו החדר אוכל סגור!" נייל צעק וישר פתחתי את הברז.
"הארי?" ליאם צעק הם פתחו את הדלת, ישר הסתכלתי עליהם וראיתי את חמישתם עומדים מולי שוק ממה שהם רואים. "הארי מה עשית !!" זאין צווח ויצא מההלם. הם ישר רצו אליי והחזיקו בידי. "למה עשית את זה?!" בתאני צעקה וליאם ישר רץ להביא את העזרה הראשונה מהארון. "ס-סליחה" אמרתי להם והשפלתי את ראשי.
נייל ישר בא וחיבק אותי חזק, וכמובן שנזהר על היד שלי. "תבטיח לי שלא תעשה את זה יותר" הוא לחש לאוזני והנהנתי, ודמעות נזלגו מעיניי ללא שליטה. "אני מבטיח" לחשתי לוו בחזרה והוא התרחק ממני.
ליאם בא עם העזרה הראשונה ופתח אותה. נייל ישר לקח איזה חומר שאני לא יודע מה הוא ותחבושות. "א-אני מצטער ז-זה הכל באשמתי אני אשם" אמרתי להם ועוד דמעות ירדו במורד הלחי.
"הארי שום דבר לא באשמתך! עכשיו תשתוק ותן לנו לטפל בך!" קים צעקה עליי והנהנתי לאט. (לא לטפל ככה סוטות - הערת הכותבת).
YOU ARE READING
We'll go through this, together - larry stylinson
Romance״אנחנו עברנו את זה״ *גמור* *אונס, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית, התקפי חרדה, שפה גסה, תכניים מיניים*
