אהבה ישנה

פרק 1

בוקר מוקדם של יום שישי.
לא אהבתי אותו , לא אהבתי את יום השישי בכלל.
תמיד בימי שישי בערב אני אריאל ומיה היינו נוסעים לאכול במסעדה או נוסעים להורים שלי בצפון או ההפך.
היום הזה תמיד הרגיש לי לבד , לא משנה כמה הייתי מוקפת באנשים שאני אוהבת והם אוהבים אותי.
יום שישי הרגיש לי יום של משפחה , יום של אהבה ויותר מזה יום של ביחד ולי לא היה את זה.

לאחר שאירגנתי את עצמי לתחילת יום חדש של עבודה ,הלכתי בשקט לחדרם של אריאל ומיה , כמו בכל יום והסתכלתי על שני המלאכים הקטנים שישנים במתיקות רבה , הדלקתי את האור בחדרם ופתחתי את החלון
״בוקר טוב״ נישקתי את פרצופו של אריאלי ועברתי למיה עד ששניהם התעוררו
״אמא!״ מיה קפצה עליי בשמחה וחיבקה אותי
״היי מאמי״ ציחקקתי מנשקת אותה
״איפה היית אתמול? התגעגעתי אלייך״ לחשה בעצב
״עבדתי עד מאוחר״ עניתי ברוגע והיא קפצה עליי בחיבוק
״אריאלי תקום מאמי״ ליטפתי את שיערו הרך והנעים
״אמא אולי לא נלך לגן?״ שאל אריאל בישנוניות
״אני עובדת מאמי שלי , היום יום שישי , אני אבוא לקחת אותכם מוקדם״ אמרתי והוא קם מהמיטה
סיימתי לסדר את שיערה של מיה לצמה אחת ארוכה ,צמודה לראשה.
השיער של מיה היה בצבע חום הנוטה לשחור כך גם של אריאל ולשניהם היו עיניים בצבע ירוק.
אריאל ומיה מאוד דומים אחד לשניה במראה החיצוני אך פחות דומים באופי
אריאל ילד מלא בביטחון אך גם באהבה ובעדינות, הוא ילד מתחשב ואוהב
ומיה ילדה ביישנית , מתחשבת ורגישה , מבטה תמים וביישן אריאל מעלה למיה את הביטחון לשמיים וזה בעיני דבר שחשוב , כי הם ביחד כל היום , גם בגן.

אחרי שהורדתי את הילדים בגן נסעתי למקום עבודתי , זהו אזור שיש בו בנייני עבודה משרדיים , אך המשרד שבו אני עובדת נראה כמו גורד שחקים, הוא הכי גבוהה מכולם ולדעתי גם הכי מצליח , לא שאני מתלוננת.
אחרי שחניתי בחנייה התת קרקעית של הבניין עליתי במעליות לקומה 45 , קומה אחת לפני האחרונה , הסתכלתי על השתקפותי במראה של המעלית , אני לבושה בג'ינס שחור שצמוד לגופי , חולצה שחורה חלקה צמודה ומעלייה בלייזר בצבע אפור משובץ ונעליי עקב שחורות קטנות ודקות.

בתפקידי , אני מנהלת פרויקטים פיננסים שזה אומר לנתח את הנתונים של כמה החברה מרוויחה ובנוסף לתכנן פרויקטים כדי שהחברה תרוויח מהם.
הגעתי לקומה שבה אני עובדת אחרי שאמרתי שלום למזכירה שהכינה לי את כוס הקפה הקבוע שלי וישבתי לעבוד.

״הלכו לי הידיים״ מילמלתי לעצמי כשאני יושבת במשרדי אחרי שעה רצופה שבה אני כותבת במחשב ובערמות על גבי ערמות של דפים וניערתי קצת את ידי.
״פתוח״ אמרתי בקול רם כששמעתי תקתוקים על דלת משרדי
״בוקר טוב ילדתי״ נכנס בעל החברה , שלמה , הוא בן 67.
״בוקר טוב״ אמרתי בחיוך וקמתי לחבק אותו
שלמה הוא כמו סבא וגם קצת סוג של אבא בשבילי , הוא מספר לי הכל על החברה ואני עוזרת לו בפתרונות.
״מתחילה לכתוב פרויקט חדש?״ שאל וישב בכיסא שמולי
״כן״ עניתי והוא הניח שני כריכים על שולחני שקנה מבית הקפה שמול הביניין
התחלתי להסביר לו קצת על הפרוייקט החדש והוא הביע עיניין והציע רעיונות חדשים ומעניינים שהוספתי לרשימה.

״אני יוצאת היום מוקדם״ הזכרתי לו
״אני זוכר , זה הכריך שלך״ אמר ונתן לי את הכריך עם האבוקדו והעגבנייה שאני כל כך אוהבת
״תודה , אין עלייך״ אמרתי בהוקרה.

הסתכלתי על השעון שבטלפון שלי המראה על השעה 12:22 בצהריים , אני חייבת לצאת מהעבודה בדקות הקרובות כדי שאני לא אאחר.
אירגנתי את משרדי , הנחתי את כל הדפים בערמה וסידרתי אותם מסודר בקלסר , שמרתי את עבודתי במחשב וכיביתי אותו לאחר מכן , זרקתי לפח את כל הדברים הלא רצויים.
הנחתי על כתפי את התיק צד השחור שבאתי איתו ויצאתי מהמשרד אחרי שסגרתי את דלתו לכיוון המעלית
״ביי , שבת שלום״ חייכתי למזכירה והיא החזירה בחזרה ברכה לכבוד יום השבת

נכנסתי למעלית שהעלתה אותי לקומה האחרונה של הבניין
״נו לעזאזל״ נאנחתי , אני צריכה ללכת כבר, הסתכלתי על השעון שבטלפון 12:48 השעה כבר מאוחרת , אני מקווה שאני אספיק, אני צריכה לקחת את אריאלי ומיה מהגן.
המעלית נפתחה בקומה האחרונה וממנה נכנסנו למעלית שני גברים , שנראו מאוד מאיימים , שניהם לבשו חליפות מחוייטות שחורות ונעליים מעור בצבע שחור , נדמה היה לרגע ששניהם באו להתחתן , אך המראה המאיים והמפחיד ביטל מיידית את מחשבותיי הרבות.
אחד מהם היה עם שיער מגולח ובנוסף צלקת מתחת לעין ימין שלו.
השני היה עם שיער מגולח וקצת שיער באמצע ראשו , שניהם היו שריריים מאוד וגדולים , בוודאי הם מבלים את זמנם הרבה במכון כושר , אם להודות שניהם נראים לוהטים בטירוף.
הרגשתי את מבטם הבוחן על גופי ועל פניי , אך לא העזתי להסתכל לכיוונם.
״מקום טוב״ הבחור עם הצלקת אמר
״כן״ פלט השני מפיו ואני הסתכלתי עליהם במבטים בוחנים , מקום טוב? מזה אומר? הם באים לעבוד פה?
שלמה תמיד התייעץ איתי לגבי עובדים חדשים , במקומו לא הייתי מקבלת אותם , הם נראים מאיימים , אך בכל מקרה אני לא במקומו , שלמה יודע מה הוא עושה ואני מאמינה לו.

המעלית נפתחה בקומה שבה הייתי צריכה לרדת, בחנייה.
יצאתי מהמעלית במהירות רבה ואנחה יצאה מפי שלא ידעתי ששמרתי כל כך הרבה זמן , נכנסתי למכונית שלי , קיה פיקנטו לבנה ונסעתי במהירות ובתקווה רבה שלא יתפוס אותי שוטר בדרכי לגן של אריאל ומיה.

״שלום יפים שלי״ אמרתי בקול לשני הילדים היפים שלי ששיחקו ביחד בלגו בצומת לב רבה ולא שמו לב לנוכחותי.
כששמעו את קולי הם רצו במהירות לעברי וקפצו עליי בחיבוק
״לכו תסדרו את המשחק אני מביאה לכם את התיקים״ אמרתי להם והם הקשיבו לי ומייד הלכו לסדר , אני ביינתים הלכתי להביא להם את התיקים ואחת האמהות בגן עצרה אותי
״היי״
״היי״ עניתי
״תגידי אני חייבת לשאול ,אני וכמה אמהות מאוד מסוקרנות לדעת , לאריאל ומיה לא חסר אבא? הם בסדר עם זה?״ שאלה בחטטנות
למה שהיא תשאל דבר כזה? איזה חוסר טקט יש לאנשים לפעמים.
״לא ,לא חסר להם אבא ,אבל איך רומי הבת שלך? בסדר עם זה שאבא שלה בוגד בך עם אישה אחרת ואת עדיין נשארת איתו?״ שאלתי בחיוך מתוק מהול בציניות רבה ,
היא הסתכלה עליי בהלם ,עיניה נפתחו ופיה נפער , היא מחפשת מה להגיד , אך אין לה מה להגיד.
אני לא כלבה , אני ההפך הגמור מזה , אך כשזה מגיע לילדי אני אהפוך את הכל , כדי שהם יהיו בריאים שמחים ומאושרים.
״בואו חמודים״ הרגשתי את אריאלי ומיה מאחוריי ולכל אחד מהם תפסתי את היד ויצאתי מהגן.

היי לכולם! אם הגעתם עד לפה ואהבתם את ההתחלה של הסיפור אשמח אם תגיבו / תצביעו