הורדתי את בגדיי וישבתי במקלחת בצורת עובּר בוכה חירשית
כל מה שחשבתי עליו זה כמה אני מטומטמת , הרגשתי שעברו שעות מאז הנשיקה שלנו , שעות שליבי דופק במהירות ללא הפסקה
איני מסוגלת לעצום עין וללכת לישון, אני לא מפסיקה לחשוב עליו .
אך ראשי אומר לי ההפך , שאני צריכה לשחרר לפני שהוא יפגע בי...שוב.
——
*כעבור חמישה ימים*
לא הלכתי לעבודה כבר כמה ימים , לא רציתי לפגוש את פניו או אנשים בכלל.
אך עדיין עבדתי מהבית , כל השבוע הזה סיימתי שלושה פרוייקטים , עבדתי יום וליל על העבודות.
השעה מוקדמת עבורי , חמש וחצי בבוקר ואני עדיין ערה
לא עצמתי עין לשנייה הלילה.
חשבתי שאני ישנה , אך האמת היא שאפילו חצי שעה לא ישנתי
אני מרגישה את כל ההורמונים משתוללים בגופי כל הימים הללו שלא ראיתי אותו אפילו לא לשנייה.
כל גופי התחנן למגע של שפתיו שוב על שלי,
אך עשיתי טעות , שאולי אני לא יכולה לתקן.
הוא בטח עצבני עליי ברמות
רק שלא יפטר אותי מהעבודה.
נחרדתי.
עבר כבר כמעט שבוע , אך אני עדיין מרגישה שכל גופי כואב רק מהמחשבה עליו.
אני דיי בטוחה שאני כבר מפוטרת והמשרד שלי עבר למנהל אחר.
החלטתי שהיום אני אלך לעבודה, לראות אם אני באמת מפוטרת או שהכל בראשי.
קמתי מהמיטה המבולגנת שלי במהירות , הלכתי לכיוון השירותים, נבהלתי ממה שראיתי במראה , עיניי היו נפוחות , כל פניי היו אדומות ושערי היה מבולגן ולא מסודר כרגיל.
לעזעאל אני מרגישה כמו נערה מתבגרת, למרות שלא היה לי את הזמן להיות נערה מתבגרת.
פשטתי את בגדיי , נכנסתי למקלחת עם מים רותחים שפגעו בעורי בצריבות נעימה.
חפפתי את שערי בשמפו ועוצמת את עיניי
אין לי למה ללכת לעבודה.
הוא במילא יפטר אותי , לא בא לי ללכת לראות את פניו שם, או בכלל. פנים של אנשים שאני מכירה.
לא לא, אני לא יכולה לשקוע לדיכאון , פקחתי את עיניי מהטראנס ששהיתי בו.
יש לי שני ילדים שצריכים אותי בכל שעה ביום.
בלעדיהם כנראה לא הייתי פה עכשיו , ולא הייתי מגיעה לאן שהגעתי בחיים שלי.
ליפפתי את המגבת הנעימה סביב גופי , היום בחרתי להשקיע בלבושי ולבשתי בגד גוף בצבע חום בהיר , שהיה כגופיה ומכנס פדלפון בצבע לבן מתרחב שישב על גופי בצורה מושלמת, בנוסף נעלתי נעליי עקב בצבע חום שתואמות לחולצה , סירקתי את שערי הארוך ומרחתי עליו קרם לשיער, שמתי טיפה מסקרה על ריסיי ומרחתי קונסילר מתחת לעיניי האדומות.
והלכתי להעיר את אריאלי ומיה שישנו כשנכנסתי לחדרם , הדלקתי את האור וכיביתי את המנורת לילה שהייתה על השידה.
ישבתי במיטתו של אריאל ליד רגליו
״אריאלי״ לחשתי מלטפת את פניו היפות בעדינות
כואב לי להעיר אותו , הוא נראה כל כך מתוק שהוא ישן
״אריאל״
״אמא אני עייף״ מילמל בשינה והסתובב לצד השני
״צריך ללכת לגן״ אמרתי משחקת בשערות ראשו
״כי אני היום הולכת לעבודה״
כל השבוע הזה הם היו איתי יום אחד בבית ובכל שאר הימים אני החזרתי אותם מהגן מה שלא קורה בדרך כלל , הם היו נרגשים לראות אותי ואני אותם , התגעגעתי לזה.
הוא הסתובב חזרה לכיווני ופתח את עיניו במהירות
״באמת?״ שאל מוודא והינהנתי
״אוף״ מילמל
״למה אוף?״ שאלתי מלטפת את פניו
״כי אני רוצה שתהיי בבית ולא תבואי מאוחר״ אמר מסתכל עם עיניו הירוקות בכאב וגעגוע אל עיניי
״אני אנסה לבוא כל יום מעכשיו יותר מוקדם, אני מבטיחה״ ניסיתי לקנות את אמונו, אריאל צודק, זה באמת לא בסדר שאני לא איתם הרבה שעות בבית, אני צריכה לדבר על זה עם סער , נשכתי את שפתיי.
YOU ARE READING
אהבה ישנה
Teen Fictionהוא היה בשבילה הכל והיא הייתה בשבילו הכל אך הוא עזב אותה והיא נשארה לבד , היא ושני תינוקות בבטנה. "אתה עזבת אותי בלי שום דבר להיאחז בו!״ אמרתי בכאב ודחפתי את כתפיו , למרות שזה לא הזיז לו. "עזבתי פעם אחת , אני לא מתכוון לעזוב שוב" סינן מפיו ותפס את...
