אהבה ישנה

פרק 2

סיפרתי לדניאל בטלפון על המקרה שהיה לי עם האמא בגן והוא הצדיק את התנהגותי אך לי היו רגשות אשם איומות ממה שאמרתי , אני חייבת להפסיק להגיד דברים שאני יודעת שאני אתחרט עליהם למחרת
״את בוכה?״ קולו נשמע מהטלפון ונאנחתי
״לא הייתי צריכה לדבר אלייה ככה״ מילמלתי בכאב , הרגשתי נורא על איך שדיברתי , אני לא מדברת ככה בדרך כלל ואם אני כן זה צריך להיות מוצדק.
״ליה״ קרא בשמי
״את מדהימה שדיברת אלייה כמו שדיברת וככה היית צריכה לדבר היא ירדה עלייך ועל הילדים שלך , היא אישה חטטנית״ ענה בכעס
״וחוץ מזה את סוף סוף עונה לאנשים שזורקים לך הערות מגעילות״ המשיך עם דבריו
״אוקיי בסדר״ עניתי בלחש למרות שאני לא מסכימה עם דעתו ניתקתי את הטלפון , זורקת אותו על מיטתי וגם זורקת את עצמי ומתכסה בשמיכה פוך עבה.
המשפט האחרון שדניאל הספיק להגיד בשיחת הטלפון הקצרה שהייתה לנו הוא נכון , אני אף פעם לא אמרתי את מילותיי חזרה כשמישהו אמר עליי משהו רע , למרות שכן רציתי להשמיע את קולי.
מאז התיכון תמיד סער הגן עליי , בכל מצב , ואני לא חושבת שמישהו העיז להגיד עליי מילה רעה , מאז שהוא עזב אני הייתי מסתובבת ברחבי בית הספר עם הכובע של הקפוצ'ון כדי שאף אחד לא יזהה אותי או ינסה לדבר איתי , העדפתי פשוט להעלם מאשר שאנשים ידברו איתי , לא רציתי ליצור שיחה איתם , מעולם לא חשבתי שאהבתי אליו תטלטל אותי כל כך, בכל פעם שהייתי לבד אני הרגשתי שאני כלום בלעדיו

דניאל לא התקשר אליי או שלח הודעה חזרה ונראה כי הוא הבין שאני צריכה את הזמן שלי כרגע וזה נכון.

״אמא״ שמעתי במעומם את הקול של מיה
״אמא תקומי״
מיצמצתי כמה פעמים עד שראייתי הסתדרה וראיתי את מיה ואריאל יושבים על המיטה שלי עם פיג'מות מחכים בקוצר רוח שאני אקום
״היי יפים שלי״ מילמלתי בצרידות של אחרי שנת הצהריים של צהרי שבת ומלטפת את פניהם היפות , כל הבוקר שיחקנו יחד במשחקי קופסא , הכנו פנקייקים לארוחת הבוקר וראינו סרט שבגללו שניהם נרדמו על הספה שבסלון ואני הייתי צריכה להרים אותם ישנים לחדרם.

״התעוררת!״ אמר אריאל בשמחה וחיבק אותי
״כן מאמי שלי , נרדמתי״ הסברתי לו והתפנקתי על מגעו החם בחיוך רחב
״גם אנחנו נדמנו״ אמרה מיה
״מיה אומרים נרדמנו״ אמר אריאל ומשך ביד של מיה שתצטרף לחיבוק שלנו וחייכתי מנשקת את ראשה.
״השעה כבר שבע עשרה״ אמר אריאל וציחקקתי
״שהשעון מראה שהשעה שבע עשרה זה אומר שהשעה חמש בצהריים״ הסברתי לו והוא הינהן מקשיב למילותי.
״מה תרצו שנעשה?״ שאלתי את הקטנים שלי , יום שבת זה היום של שלושתינו , כל שבת אנחנו עושים משהו אחר ביחד , במשך השבוע אני לא איתם הרבה , הם בגן עד השעה ארבע ,לפעמים אני עובדת בערב ולפעמים אני עובדת בבוקר ,אני מנסה להיות איתם כמה שיותר אבל אני לא מצליחה לעשות את זה , אני המפרנסת היחידה בבית וזה יותר מקשה על העניין ממה שהוא.
בגלל זה אריאל לא הולך לחוג כדורגל שהוא כל כך רוצה ומיה לא הולכת לחוג ריקוד שכל חברותיה הולכות , זה מעציב אותי , אבל מצד שני אני יודעת שזה בשבילם , זה בשביל שנגור בבית יפה במרכז, שיהיה לנו אוכל , בגדים , שירותים , חשמל.

״אני רוצה לאכול גלידה״ אמרה מיה ואריאל הסכים איתה בצעקות של שמחה
״אז נלך לאכול גלידה״ הסכמתי עם הצעתם

אירגנתי קודם את אריאלי ובחרתי לו מכנס ג'ינס קצר בהיר חולצה בצבע כחול ונעליים לבנות , הוא לא התווכח איתי ורצה ללבוש משהו אחר , ומיה כמובן ההפך הגמור ממנו , היא בחרה לעצמה שמלה מסתובבת כמו שהיא אומרת , בצבע ורוד בהיר ונעליים של נייק לבנוֹת עם הסמל ורוד , עזרתי לה להתלבש ובינתים אריאלי שיחק בטלפון שלי
״אמא אני רוצה שיער פזור ושתי צמות מקדימה״ מיה הסבירה לי את התסרוקת היומית שלה
״אין בעיה״ עניתי , אחרי שסיימתי לארגן את מיה ואריאל ושניהם היו מרוצים אני הלכתי להתארגן בעצמי לא לפני שאמרתי להם לא להתלכלך ולשמור על הבגדים ביינתים.
אני לבשתי ג'ינס כחול בהיר משוחרר עם קרע קטן בברך וחולצה לבנה פשוטה שצמודה לגופי , והחלטתי לנעול סנדלים בצבע חום , ענדתי את תכשיטי והתאפרתי קצת
הסתכלתי על גופי במראה , התברכתי בחזה עומד גם אחרי הלידה שלי , החזה שלי לא ממש גדול אך גם לא קטן ובנוגע לתחת שלי ולרגלי הייתי מוותרת עליהם , התחת שלי עגול ויחסית גדול ורגליי טיפה מלאות ומותניי חדות , בטני שטוחה מתי שמתחשק לה כך שגופי לא פרופורציונלי , שיערי חלק ועבה בצבע חום כהה שמגיע עד אחרי שדּיִ ועייני עם מראה חתולי בצבע חום ושפתיי קצת עבות.
מדיי פעם אני מרגישה רע עם הגוף שלי וזה נובע בגלל ההריון והלידה של התאומים , בגלל שאני רק בת 24 וכבר יש לי שני ילדים בני חמש , אבל בכל פעם שאני חושבת על כך , אני מוסיפה למחשבותיי שעברתי לידה קלה שלא כל אישה יכולה לעבור ועל כך אני מודה ,מודה שקיבלתי שני מתנות שהייתי צריכה לקבל כשאחד עזב , מודה לגופי ולנפשי שהצלחתי להתמודד עם המצב הקשה ששהיִתי בו ואם אפשר להחמיא לעצמי , התמודדתי איתו טוב.

״אמא תראי איזה ים יפה״ אמר אריאלי , פיו מרוח בגלידת וניל והוא ממשיך להתנהג כרגיל , שקוע בלאכול את הגביע כמו צפייה בסרט מלחמת הכוכבים שהוא כל כך אוהב
״אריאל אתה מלא בגלידה״ אמרה מיה כמו אישה מבוגרת והוא משך בכתפיו ממשיך לאכול מהגביע גלידה שלו ולהנות כמו ילד.
אני אריאל ומיה ישבנו בנמל תל אביב בגלידרייה , יושבים בשולחן המתאים לשלושתינו, מסתכלים על השקיעה היפה שצבועה בצבעי ורוד כתום ועל פנסי הרחוב שזה עתה הודלקו.
״צודק מאמי שלי״ חייכתי אליו באהבה והסתכלתי על הנוף של השקיעה , הסתכלתי על הספסל השחור המפוסל שהיה מחוץ לגלידריה וישבו שם שני אנשים מוכרים למדיי , צימצמתי את עייני כדי לראות יותר טוב וראיתי את שני הגברים מהמעלית שפגשתי ביום שישי , פערתי את עייני בלחץ ובלעתי את רוקי בכבדות
מה הם עושים פה? , ראיתי את שנייהם מסתכלים עליי ומהר מזיזים את מבטם ,הם דיברו ביניהם כמה שניות בודדות וקמו ביחד בבת אחת והלכו מן המקום , עקבתי אחריהם עם מבטי עד שהם כבר לא היו באופק , בדיוק שאני הסתכלתי לכיוונם הם קמו מהספסל והלכו במהירות
מה לעזאזל? מה הם עושים פה?.

היי לכולם! מי שחזר לבית ספר אני מקווה שנהנתם מהחזרה
ומי שלא , אני מקווה שהיה לו יום מדהים!
אשמח אם תמשיכו להצביע ולהגיב אם אהבתם את הסיפור זה ממש מרגש כל צפייה וכל הצבעה!❤️
אם יהיו רק שני הצבעות אני אעלה עוד פרק במוצש!