החיים בתיכון

פרק שמונה עשרה

"זה לא משנה!" השיב אדם "מה שמשנה זה שאני לא מעוניין לראות או לשמוע ממנו יותר!" הוסיף בעצבנות.
"אדם תזכור שהוא עדיין אחד מהתלמידים בתיכון, ולא כדאי שתתחילו עוד פעם לריב כמו שקרה בעבר, בכל זאת - אימו היא המנהלת של התיכון" שני ניסתה לשכנע אותו להירגע "לא אכפת לי.. ואבא שלי הוא אחד התורמים הכי גדולים לבית הספר, בלי הכסף שלו אין תיכון ואין נעליים!" קבע וכעבור כמה רגעים כבר הגענו לביתי.
ראיתי את אמי עומדת מחוץ לבית וממתינה לבואי "תודה רבה על ההסעה!" הודתי לאימם ופתחתי את הדלת בכדי לצאת.
"נעים מאוד, אני דנה, אמא של ליה, תודה שהסעתם אותה הביתה" אמי הודתה ואמם של אדם ושני השיבה "אין שום בעיה, מתי שתצטרכו.. ונעים מאוד אני שירלי, אמם של שני החבר'ה פה במכונית" צחקה.
"אז נתראה" שני אמרה לי ואני נופפתי לשלום בזמן שהם התחילו לנסוע ונכנסתי עם אמי הביתה.

"איך היה המשחק? מי ניצח?" אבי שאל אותי בסקרנות לאחר שנכנסתי הביתה.
"אנחנו, ברור שהבית ספר שלנו.." השבתי בגאווה.
"כל הכבוד! שני אני באמת שמחה שאת מתחברת ומשתלבת בתיכון החדש, ועוד היום זה רק היום הראשון שלך, אז בכלל" אמי ציינה בשמחה ואני הגבתי בחיוך.
"אז איך אחיה התאום של שני, נחמד?" אמי שאלה אותי.
"האמת שבהתחלה לא סבלתי אותו, אמנם עכשיו הוא בסדר כזה.. הוא גם בנבחרת הכדורסל והוא משחק טוב.. רק ש.." עצרתי לפתע "רק שמה?" אבי ניסה להבין "יש לו וליוד חבר שלו איתמר יריבות מטומטמת שאני באמת לא מבינה למה עם אחד התלמידים האחרים בכיתה - הבן של המנהלת, קוראים לו בן" סיפרתי להם.
"ולמה זה משנה לך? זה עניינם לא?" שאלו אותי שניהם בפתאומיות...

מקווה שאהבתם❤️