ℍ𝕖𝕪 ℙ𝕒𝕣𝕥𝕟𝕖𝕣// Teakook✔︎

chapter 8

גאנגקוק חשב על כמה שמח הוא יהיה בחברתו של טאהיונג.
אבל אחר שניות ספורות בלבד הוא הבין שהוא חושב המון על טאהיונג,
ומצא את עצמו לפעמים כשהוא לא נרדם חושב עליו.
"גאנגקוק אני רוצה לצאת כבר, אתה מוכן?" טאהיונג שאל מחדר השינה שלו. "אני- אני מוכן!" גאנגקוק חייך והסתכל על גאנגקוק.
טאהיונג הסתכל בחזרה אל גאנגקוק שהיה לבוש בחולצה לבנה רחבה ומכנסי גינס כחולים, הוא היה עם נעליים אפורות נמוכות וגרביים לבנות קצרות.
טאהיונג הרגיש שגאנגקוק התארגן קצת יותר מדי. השניים ירדו אל הרכב וגאנגקוק נכנס לאוטו. במושב האחורי , שם חגורה ונשען על החלון.
כמו ילד קטן וטוב.
"למה אתה לא יושב איתי מקדימה?" שאל טאהיונג בבילבול,  "כי אני לא רוצה להסיח את דעתך" אמר גאנגקוק ונשען בנינוחות.
"בוא לקדימה"
"לא רוצה"
אני לא אקח אותך!"
"אבל טאהיונג!"
"שב כבר"
טאהיונג התחיל לנסוע והסתכל לצד, רואה את גאנגקוק לידו, במושב הקדמי.
הוא הסתכל על השדות ושדרות העצים שעברנו.
"גאנגקוק..?"
"מה" ענה והיה נראה עייף
"למה אתה מפחד מלהיות לבד?"
גאנגקוק קיווה שהוא לא ישאל את זה
"מאז שאני ילד קטן, אני מפחד מלהיות לבד. רק המחשבה הזאת עושה לי צמרמורות, לפעמים מהפחד מלהיות לבד... אנשים מתעצבנים עלי ואומרים לי שאני דביקי ומציק.." גאנגקוק סיים את המשפט ובא לאמר עוד משהו, אך טאהיונג קטע אותו ושם את היד שלו על הירך של האחר.
"לפחד זה בסדר, אתה לא דביקי ומציק. ואני יודע שאתה חושש מזה שאני אחשוב ככה" אמר טאהיונג וחייך. אך עדיין לא מסיט את מבטו אל גאנגקוק. עיניו ממוקדות על הכביש.
גאנגקוק חייך בתגובה, הוא נשען אל הצד השני, אל הצד שבו טאהיונג ישב וקירב את ידו של האחר. מחבק אותה.
נרדם.
טאהיונג המשיך בנסיעה שהייתה ארוכה כל כך, שעה וחצי עברו מאז השיחה שלהם. נשאר להם עוד 20 דקות נסיעה בערך,  הוא הרגיש את נשימותיו של גאנגקוק על ידו.
זה העביר בו צמרמורות.
טאהיונג פנה בחדות אל דרך עפר שהייתה הכניסה אל כפר,
האוטו עלה מעל אבנים והשניים בתוך האוטו הרגישו את זה.
גאנגקוק התעורר וגנח בקול מהכאב, הוא תפס בגבו. ביד אחת הוא מחזיק בטאהיונג
ביד שנייה הוא החזיק בגבו.
טאהיונג ניסה להמשיך להיות יציב אחרי הגניחה של גאנגקוק.
הם יצאו מהדרך עפר והגיעו אל הכניסה לכפר, גאנגקוק נאנח בהקלה,
"זה היה כואב" אמר וחייך.
השניים הגיעו אל בית הוריו של טאהיונג ויצאו מהרכב.