chapter 10

459 36 18
                                    


הודעה בסוף הפרק~

הייתי עם טאהיונג בשדה ועבדנו עד שעת ערב מאוחרת, הרגשתי את השרירים שלי נמסים מהעבודה,
ראשי דאב וצרב מהשמש הקופחת על עורפי וגופי.
הסתכלתי על טאהיונג וחייכתי קצת,
"טאהיונג, אתה מתחרט שהגעתי?" שאלתי אותו בזמן שישבנו בפינה מוצלת, הפסקה.
"לאדע" הוא ענה חד וחלק והמשיך לאכול את הכריך שלו.
הסתכלתי על ידי שעושה עיגולים באדמה עם מקל עץ שבור,
אני חושב שהגיע הזמן שלי להתרחק מטאהיונג.
"טאהיונג אני חושב ש- "הלו?" שיחת הטלפון שקיבל קטעה אותי והוא נראה כאילו לא שמע אותי כלל.
אני מתחיל לחשוב שהוא שונא אותי..
"אנחנו נחזור עכשיו" אמר טאהיונג לטלפון וקם מן הרצפה,
קמתי יחד איתו, "בוא, אמא שלי אמרה שנחזור עכשיו לארוחת ערב"
הלכתי אחריו בשקט. הגענו לבית הוריו של טאהיונג והתיישבתי בכיסא. למרבה ההפתעה- טאהיונג התיישב לידי ואכל.
"אז טאהיונג, אתה תציג לי את החבר שלך?" שאלה אימו בחיבה. טאהיוהג הסתכל עלי ואני אכלתי את העוף שלי בשקט.
"מה יש לי לאמר? קוראים לו גון גאנגקוק והוא עדיין לומד" אמר טאהיונג בקצרה,
אני רוצה להיות עם יונגי.
"אני רואה שאתה כמעט ולא מכיר אותו" אמרה אמו ופניה היו טיפה מאוכזבות.
"קדימה טאהיונג, תלמד להכיר אנשים"
"אני לא רוצה" אמר טאהיונג והסתכל על אמו בזמן שאכל.
"למה.." אמרה אמו וביד טיפה רועדת לקחה לעצמה שתייה.
"כי אני לא רוצה להכיר אותו" אמר טאהיונג בחוסר איכפתיות, שוכח שגאנגקוק יושב ממש לידו.
קמתי מהר מהכיסא שלי והלכתי במהירות לא נורמלית אל החצר האחורית, בכיתי. "למה הוא כל כך רשע אלי" אמרתי בקול והתיישבתי על האדמה , נשען על העץ.
אני לא יודע כמה זמן עבר אבל התחיל להיות לי קר , בכיתי קצת אבל עדיין הרגשתי את הכאב בחזי. הכאב שטאהיונג גרם לו.

"גאנגקוק?" שמעתי צעקה, זה היה קולו של טאהיונג.
מה הוא רוצה ממני עכשיו, לא הספיק לו?
טאהיונג התקדם אלי ואני הרגשתי את הדמעות עולות שוב ומאיימות להתפרץ שוב.
"גאנגקוק" הוא אמר והסתכל מטה, אליי. "מ-מה אתה ר-רוצה" אמרתי וניסיתי להשאר עם קול יציב מה שלא עבד לי.
"נו, גאנגקוק...אני מצטער" טאהיונג אמר ושמעתי שהוא לא באמת התכוון לזה. הוא זרק עלי ג'קט. "למה אתה אף פעם לא נחמד אלי?" שאלתי והדמעות זלגו על פני, "אני עשיתי משהו?"
כשדברים כאלו היו קורים, הייתי פשוט מסתובב , או מתעלם מהבן אדם.
אבל עם טאהיונג זה כאב לי יותר.
שנאתי את העבודה שאני לא יכול לעמוד נגדו.
הסתכלתי עליו והרגשתי עיוור מדמעות.
"אני כן נחמד אליך" טאהיונג הגן על עצמי והתיישב לידי.
"זה לא שעשית משהו, ככה אני" אמר טאהיונג והסתכל על ידו, הרגשתי שהוא מנסה להתחמק ממבטי.
"אתה התכוונת לזה?"
"למה?"
"שאתה לא רוצה להכיר אותי" התחפרתי בעצמי וחיבקתי את בירכיי. והעיניים שלי צרבו.
"אני לא.. אני מתכוון...זה.."
"אז אתה לא רוצה" קמתי מהאדמה והסתכלתי עליו "אל תנסה להסביר בכלל".
הרגשתי את הלב הכאוב שלי פועם בחוזקה כשהוא תפס בידי ועצר בעדי מלהיכנס.
"אני רוצה להכיר אותך" אמר והסתכל על פני, "אני יודע שלא" הסתכלתי על האדמה, מתעלם ממבטו. לא יכולתי לעצור את הכאב שכבר עבר להיות פיזי. הידיים שלי כאבו, הרגליים שלי איבדו את תחושתם.
"אני מתכוון לזה גאנגקוק, זה נפלט לי, לא רציתי לאמר את זה" אמר טאהיונג וכשהבין שאני לא עומד להרים את ראשי.
הוא תפס בסנטרי והרים את הראש שלי לאט.
רק אם הוא ידע מה זה עושה לי בגוף..
"אני חושב שכדאי שניכנס, אתה בטח קופא, היית הרבה זמן בחוץ" אמר טאהיונג ושם את ידו על כתפי,
הלכנו אל עבר הבית.
הרגשתי איך ליבי מתרכך ואיך התחושה חוזרת לגופי,
אני חושב שאני מאוהב-..
המחשבה עברה במוחי, אך דחקתי אותה.
נכנסו אל תוך החדר של טאהיונג והוא היה שקט.
לקחתי בגדים ממזוודה שלי, והתכוונתי ללכת להתקלח
אבל ראיתי ששכתי להביא מגבת איתי.
אני אוכל להתנגב במגבת שטאהיונג התנגב בה!
חייכתי, והרגשתי סוטה לאחר כמה שניות. או שזה יהיה של אמא שלו.. פערתי עיניים למחשבה הזוועתית.
"טאהיונג! אתה יכול להביא לי מגבת?" שאלתי והוא עזב את הטלפון שלו. קם מהמיטה ולוקח את היד שלי, מסמן לי לבוא אחריו, ועוזב אותי אחרי כמה שניות.
הוא הוליך אותי אל חדר מקלחת שקירותיו היו מכוסים בשיש בצע לבן ואפור, והראה לי בארון איפה נמצאות המגבות.
הצבעים האלו קסמו לי מאוד. הסתכלתי עליו , מחכה שהוא ייצא.
והוא הסתכל עלי בחזרה "מה?" הוא שאל ברגע שהבין שאני לא אוציא מילה מפי.
"אתה יוצא?" שאלתי, הוא הסתכל עלי וחייך במן דביליות,
מבין שהיה אמור לצאת , "א-אה נכון" הוא אמר וצחק.
בערך דקה אחרי שעזב, חייכתי "איזה אידיוט חמוד" אמרתי והפשטתי את הבגדים מעלי,
נכנס למקלחת.
נשימתי נעתקה לדבר הבא שקרה...

ℍ𝕖𝕪 ℙ𝕒𝕣𝕥𝕟𝕖𝕣// Teakook✔︎Where stories live. Discover now