כנראה יש שגיאות הקלדה. בבקשה סמנו לי איפה ואתקן
"ג'ימין?
מה אתה עושה פה"
"באתי לבקר חבר ללימודים, אסור לי?"
"כן... אבל אנחנו לא החלפנו כתובות אף פעם.." תהה טאהיונג.
"ג'ונגקוק הביא לי, הוא פה?" ענה ג'ימין ודחף את ראשו פנימה, מחפש.
"לא" אמר טאהיונג. אז ג'ימין הגיע אליו כדי לפגוש את ג'ונגקוק. למה הוא כבר ציפה.
"יותר טוב, לא רציתי להתקל בו" אמר ג'ימין וגרם לטאהיונג לחייך באמת. ג'ימין הגיע בשבילו?
"אתה מבין, דיברנו ונראה לי שהתחלתי איתו בשיעור ההוא, אבל אני לא מעוניין בו" ג'ימין מיד שיתף את טאהיונג, מתיישב בנוחות על הספה בסלון.
" וואו איזה בית יפה יש לך, התמונות האלו מהממות" אמר ג'ימין. הוא בעצמו אהב לצלם והיה מצלם כל דבר.
טאהיונג לא ידע מה להגיד על זה. לא על ג'ונגקוק ולא על המחמאות על הבית. הוא לא היה רגיל לארח אנשים ולקבל מחמאות.
הוא ישב על קצה הספה לא בטוח כיצד לנהוג.
זה לא שהוא היה ילד עצוב, הוא לא הרגיש בחסרונם של חברים. היה לו את העולם הפנימי שלו שיעסיק אותו, את הציורים, ואת החלומות בהקיץ.
לכן שג'ימין התיישב לידו בפעם הראשונה בכיתה ופתח בנאום על חייו, טאהיונג כמו עכשיו ממש שתק ולא ידע מה לומר.
לג'ימין זה לא הפריע. הוא ידע שלפעמים טאהיונג חסר ביטחון או נסוג לתוך עצמו, והוא נתן לו את המרחב שלו.
במקום זאת, הוא הוציא עבודה בתולדות האומנות ושאל את טאהיונג אם הוא רוצה להכין אותה איתו. הוא הכין את רובה וחסרו לו כמה פרטים קטנים.
טאהיונג פער את עיניו. הוא חשב על ג'ונגקוק ושכח מהעבודה!
"אתה מציל אותי ממש, שכחתי מהעבודה הזו!"
ג'ימין צחק בחיבה, "זה כל כך מתאים לך, הנה, אתה יכול להצטרף אלי, נגיש אותה ביחד. רק נשארו כמה דברים לסיים.."
הם העבירו את השעות הבאות עד לשיעור שלהם בחזרה על העבודה ואז המשיכו ביחד לשיעור, לא לפני שג'ימין השיג לעצמו עוד הזמנה לבקר בבית וגם הספיק לצלם לא מעט תמונות של הבית, סתם כי הוא אוהב לצלם.
~~~
נאמג'ון, הוסוק וג'ונגקוק נסעו אל משטרת בוסאן
הסחורה היתה במחסן ראיות של המשטרה שנמצא קרוב לשפת הים. ג'ונגקוק תכנן להחזיר אליו את הסחורה שלו ולא משנה מה.
הוסוק היה פעולת ההסחה. ניגש אל עובדי הנמל שהיו בהפסקה ובלי גינונים מיותרים נכנס באחד מהם.
"שים לב לאן אתה הולך" קרא האיש
הוסוק הסתובב אליו.
"ואם לא בא לי"
האיש לא שם לב למבנה גופו השרירי של הוסוק. הוא שלח אליו אגרוף, שהוסוק עצר בקלות וריסק בתגובה, מעיף אותו על שני אנשים שעמדו בסמוך אליו. עד מהרה התפתחה קטטה קולנית מרובת משתתפים. ועד מהרה המשטרה קיבלה דיווח ושלחה לשם מספר רב של ניידות . כשהמשטרה עסוקה בקטטה המונית, היא פחות פנויה לעקוב אחרי מחסן ראיות מספר 84, שאיש כמעט ולא ביקר שם.
יונגי השתלט על המערכות של המשטרה, עוקף את האזעקה ואת הנעילה החשמלית, ופותח את הדלתות לנאמג'ון וג'ונגקוק.
זה אחד הדברים שנאמג'ון העריך בג'ונגקוק. הוא היה עושה גם את העבודה השחורה בעצמו לא משאיר אותה לאחרים.
הם נכנסו ויצאו כמו רוח רפאים, הודות ליונגי שמחק כל זכר להם מפסי ההקלטה של מצלמות האבטחה.
הוסוק גם הוא הספיק לברוח לפני שהמטרה עקבה אחריו, כי בכמות הבלאגן שיצר שם כולם הספיקו להרביץ לכולם ולדמם מהאף, חוץ מהוסוק שלא נפגע כלל.
"עכשיו אני יכול לראות את ג'ין?" שאל נאמג'ון בעוקצנות. הוא כעס על ג'ונגקוק על מה שעשה. מבחינתו, בני משפחה הם מחוץ לתחום.
ג'ונגקוק עיקם את פיו במרמור. למה נאמג'ון יכול להראות את מי שהוא רוצה כמה שהוא רוצה, והוא לא?
הוסוק הצליח לקרוא את הבעת פניו של בן חסותו, אחרי הכל הם גדלו ביחד.
"כן ברור", אמר הוסוק, "ניקח את ג'ין ןנסיע אתכם לבית שלכם", אמר, יוצר פרצה שדרכה ג'ונגקוק יוכל לראות את טאהיונג. הוא כמובן לא ידע על השיחה שהיתה להם.
נאמג'ון וג'ין לא הפסיקו להתחבק ולהתנשק כל הנסיעה. מאז גיל 14, כשנאמג'ון הציע לג'ין חברות על ספסל נדנדה בגינה הציבורית וג'ין ענה שכן, הם לא נפרדו ליותר מיום אחד. הם עלו לבית, נאמג'ון אוחז את ג'ין כמו נסיכה.
טאהיונג כבר היה בבית אחרי יום הלימודים. ג'ין קפץ על טאהיונג בחיבוק, מחבק אותו חזק. טאהיונג היה צריך את החיבוק הזה. ג'ין נתן לו חיבוק נוסף. טאהיונג לא ידע, אבל ג'ין היה מקריב את עצמו פעם אחרי פעם כדי שטאהיונג ישאר בחיים. ולא בגלל שהוא אח של הבנזוג שלו, אלא כי הוא אהב את הילד המוזר והמעט מגושם ( טוב, תראו מי אחיו) הזה בכל ליבו.
אחרי ג'ין ונאמג'ון נכנס גם יונגי, מה שגרם לחיוך של טאהיונג להתרחב ואחריו מי אם לא ג'ונגקוק, שגרם לליבו של טאהיונג להחזיר פעימה לשניה.
ג'ונגקוק היה לבוש שחור רגיל, אקדח בולט ממכנסיו. כשראה את המבט של טאהיונג הולך לשם מיהר לשחרר החולצה שלו מהמכנס ולהסתיר את האקדח. שערו היה בתסרוקת אחרת- מסורק לאחור, ופיו קפוץ, הופך את שפתיו לדקות עוד יותר.
הוא שיחק כרגיל המצית הקבוע שלו, הרגל מגונה שעצבן את כולם, ניגש לספה ומניח רגליים על השולחן.
"מה, לא מגיע לי אירוח? הקניט את ג'ין, "אתה היית אורח אצלי" נאמג'ון עזב את ג'ין רק בכדי להתנפל בעצבים על ג'ונגקוק, אבל הוסוק עצר אותו עוד לפני שהוא נכנס אפילו לטווח הראיה של ג'ונגקוק.
ג'ין היה אצל ג'ונגקוק? חשב טאהיונג במבט נעלב, הוא היה אצלו ואני לא? והם בכלל לא מסתדרים!
ג'ונגקוק חש משהו קשה בגבו, הוא שלח יד ומשך מבין המושבים ארנק ורוד נצנצים. זה היה הארנק של ג'ימין שנפל לו מכיס המכנס. בסקרנות הוא פתח אותו וחיטט בפנים.
טאהיונג שהעיף כל כמה שניות מבט לעבר ג'ונגקוק, שם לב למעשים שלו. הוא מיהר וחטף את הארנק ממנו.
"אל תיגע בדברים שהם לא שלך!" אמר וחטף את הארנק מידיו של ג'ונגקוק. הפריע לו לראות אותו נוגע בדברים של ג'ימין
ג'ונגקוק הביט בטאהיונג. בלי מילים הוא אחז ביד המחזיקה את הארנק, לוחץ עליו מעט בחוזקה כך שתשחרר את הארנק. אבל טאהיונג לא נכנע ללחץ ולא הפיל את הארנק.
"תחזיר" אמר ג'ונגקוק בקול חד.
"לא! זה לא שלך"
ג'ונגקוק לחץ חזק יותר, גורם לטאהיונג לשחרר בלית ברירה את האחיזה שלו מהארנק ולגרום לו ליפול לחיקו של ג'ונגקוק.
ג'ונגקוק חייך חיוך זחוח שעצבן את טאהיונג.
הוא הושיט את ידו לקחת את הארנק שנפל בין רגליו של ג'ונגקוק.
ג'ונגקוק סגר את רגליו, כולא בין רגליו את ידו האחת של טאהיונג ומחזיק בידו השניה. טאהיונג היה כל כך קרוב אליו, אחוז בין ידיו.
טאהיונג ניסה לחלץ את ידו והזיז אותה, אבל אז גילה שבכל תזוזה הוא משתפשף עם איברו של ג'ונגקוק. הוא מיד עצר, פניו סמוקות מבושה.
"שחרר אותי" אמר בקול מעט מתחנן.
______
האם לעלות את כל הפרקים הכתובים (6 בערך) ביחד, או פעמיים ביום?
YOU ARE READING
קלישאה של סיפור // Bts Vkook Namjin Yoonmin
Teen Fictionהושלם עונה 1+ עונה 2 ג'ונגקוק תלמיד תיכון, עשיר מאוד אבל הוא גם חבר במאפיה. הוא פשוט חושב על הקריירה שלו בגיל מוקדם. ככה זה, צריך להסתכל לעתיד, ואיזה עתיד טוב יותר מלנהל קרטל סמים? הוא שואף לשם, אבל עכשיו הוא נתן למרותו של ראש המאפיה, ואתם תופתעו ל...
