רעש נשמע כשטאהיונג הרים את המכנס שלו. ג'ונגקוק הבחין במשהו מנצנץ והסתקרן. "מה זה?" הוא רכן להרים מחזיק מפתחות.
"מה זה, יוניקורן?" שאל ג'ונגקוק בנימה מקניטה.
"זה לא שלי" ענה טאהיונג והתיישב ליד ג'ונגקוק שלא טרח להתלבש. לראשונה מאז שלקח את המחזיק טאהיונג שם לב למה שבו.
היה שם מפתח לדירה של יונגי אחיו, מחזיק של יוניקורן ועוד מפתח קטן, לתא דואר כנראה או לוקר, כמו אלו ששמים בקניונים.
"אז של מי זה?" שאל ג'ונגקוק בסקרנות.
"של ג'ימין"
ג'ונגקוק עיקם את פיו. הוא לא אהב את ג'ימין, וזה שג'ימין כיסח אותו במכות לא תרם לאגו שלו.
ג'ונגקוק תלה עיניים פגועות בטאהיונג "מה עשית איתו?"
"כלום, הוא היה בבית של אחי"
ג'ונגקוק חש את מפלצת הקנאה נרגעת. מה שאיפשר לו לחשוב בצלילות על מה שטאהיונג אמר.
"יונגי וג'ימין?" הוא גיחך. "אתה מצליח לדמיין אותם ביחד?".
טאהיונג צחק למחשבה. ג'ימין יכל להוציא את יונגי מדעתו רק עם הצבעים הזוהרים שהוא לבש, אבל מצד שני... "אני לא בטוח. אבל אני יודע שאחי משוגע על ג'ימין".
הוא רכן ונשק לג'ונגקוק. "אתה מתכוון לקום מתישהו מהמיטה?" שאל בחיוך.
ג'ונגקוק חייך אליו בחזרה חיוך שובב. "למה לי. יש לי פה את כל מה שאני רוצה", ומשך את טאהיונג לנשיקה ארוכה.
"אין לך" ענה טאהיונג אחרי שהתנתקו מהנשיקה, "אני צריך ללכת"
ג'ונגקוק עטה הבעה נעלבת בכאילו. "אתה משאיר אותי לבד?"
"תפסיק להתבכיין" ענה טאהיונג וצחק. "קום כבר לעבוד. או ללמוד. מתי עשית משהו מזה בזמן האחרון?"
ג'ונגקוק חשב על השאלה. באמת מתי?לפני שבוע? שבועיים? או שזה היה חודש?... הוא לא היה בטוח.
הוא רצה לענות לטאהיונג אבל זה כבר הלך.
משום מה, העובדה שנשאר בלי בגדים במיטה גרמה לו להרגיש שהשתמשו בו.
~~~
"שקרן" אמר יונגי באותו קול קר. נהנה לראות את ג'ימין מתפתל תחת מבטו החודר.
ג'ימין לא הבין את עצמו. למה הוא עזר לטאהיונג? מה אכפת לו הריב הזה בין שני האחים שהיו כל היום כמו חתול ועכבר. הוא היה בן יחיד, אבל אם ככה זה אחים, הוא שמח שאין לו אח.
"אז מה תעשה לי?" שאל בהתגרות מפתה, מציג את גופו לעיני יונגי.
יונגי לא ציפה לשאלה המתגרה הזו. אבל זה לא אומר שהוא לא ידע מה לענות לג'ימין. מי בכלל אמר שצריך מילים? הדגמה מעשית תמיד היתה יעילה יותר.
בחיוך קטן שרימז שטוב לא יצא מפה, יונגי התחיל מתקרב לעבר ג'ימין.
ל
ראות את יונגי מגונן ככה על טאהיונג... ג'ימין היה חייב להודות שהיה בזה משהו מדליק בטירוף.
שיט! טאהיונג!
ג'ימין נזכר בפתאומיות שטאהיונג לקח את הצרור שלו! הוא הניח שטאהיונג ישאיר את המפתח במנעול.
ג'ימין קפץ מהספה, מתנגש ביונגי המופתע שכבר הגיע עד אליו.
"אתה מפחד אז החלטת לברוח?" הקניט אותו יונגי.
"היית מת..שכחתי משהו" ענה ג'ימין. יונגי חיכה להמשך המשפט ולהסבר, אבל זה לא הגיע מצד ג'ימין.
הוא אחז בזרוע של ג'ימין, "אתה לא תספר לי?" שאל בקול מעט נעלב.
יונגי הניח שהוא וג'ימין עשו כברת דרך ביחד, כזו שמספיקה בשביל שג'ימין יספר לו מה הוא שכח, ולמה הוא עוזב שניה אחרי שפיתה אותו לבוא אליו.
אבל ג'ימין התנער מהאחיזה של יונגי בגסות. כשרצה, היה לו כח מפתיע שהוא העדיף בדרך כלל להסוות.
"לא עניינך" ענה בבוטות ליונגי.
יונגי הלך צעד אחורנית. נעלב בבירור.
ג'ימין נתקף רגשות אשמה. הוא קרב ליונגי ונישק אותו עמוקות על שפתיו. "אני לא יכול להגיד לך. תחכה לי עוד קצת" אמר.
משהו בג'ימין הפעם לא דיבר אל יונגי.
הוא אמר ביובש, "אני לא קונה את המשחק שלך הפעם. אל תטרח לחזור"
ג'ימין הסתכל אחרי יונגי שחזר לחדר השינה שלו בלב מכווץ. הוא הגזים עם המשחק שלו? יכול להיות שבאמת אכפת לו מיונגי?
הוא מיהר להדחיק את הרגשות שלו, זה לא הזמן המתאים.
הוא חייב למצוא את המפתח הספייר שיש לו, לפני שטאהיונג יגיע לשם.
ג'ימין סירב אפילו לרגע להודות בפני עצמו שהוא עשה הכל בכדי להעיף את טאהיונג מהבית, בשביל לפנות זמן לו וליונגי ביחד.
~~~
טאהיונג תכנן להשאר עם ג'ונגקוק, אבל מחזיק המפתחות סיקרן אותו. וחוץ מזה, הוא רצה זמן לעבד את מה שחווה. הוא היו מאלו שצריכים לחשוב על הכל שוב, לנתח, ואז למיין את החוויה למגירה המתאימה בראש.
הוא זיהה את המפתח ללוקר- אלו הלוקרים שלהם בבניין האומנות. הוא תכנן להחזיר את הצרור לג'ימין ואז לדבר איתו על הלילה שהיה.
לשאול אותו אם זה תמיד ככה, עננים ורודים וקשת בענן והתחושה הזו שהלב מלא מאושר עד שהוא עומד להתפוצץ.
טאהיונג הגיע ללוקר וראה מישהו עומד שם.
"ג'ימין!" קרא בקול. אבל ג'ימין לא מיהר להסתובב אליו, הוא היה עסוק בלגרוף במהירות כל מה שהיה בלוקר לתוך תיק גדול.
לקח לו זמן למצוא את המפתח ספייר ואז להגיע לאוניברסיטה, רק כדי לגלות שהבניין הספציפי הזה נעול ונפתח רק בתחילת היום. ממתי התחילו לנעול ביניינים באוניברסיטה? עד עכשיו הכל היה פתוח, אבל ונדליזם שהתרחש בכיתה וכלל השחתת רכוש- מישהו שבר שם עשרות כיסאות, גרמה למנהל התחזוקה להורות על נעילת הבניין.
טאהיונג ניגש אל ג'ימין, חושב שג'ימין עם אוזניות ולכן לא שמע אותו.
"בוקר טוב ג'ימינשי!" טאהיונג צעק את זה באוזנו של ג'ימין, גורם לג'ימין השקוע לקפוץ במקום בבהלה. התיק החליק מידיו וכמה מהניירות שהחזיק נפלו על הרצפה.
טאהיונג מיהר להתכופף להרים אותם - מגלה שאלו היו תמונות.
תמונות של הבית של נאמג'ון וג'ין.
תמונות שלו- בדרך לאוניברסיטה, בחזור, במקום המבודד שאהב ללכת לשם..
וזה לא היה הכל...
היו שם המון תמונות של ג'ין...
טאהיונג ידע שהתחביב של ג'ימין זה לצלם, ולכן הוא צילם כל דבר, אבל זה היה קצת יותר מדי..
תמונות של ג'ין ונאמג'ון בדייט על חוף הים, שטאהיונג היה בטוח שהם היו שם לבד. תמונות שלו מתחבא בגומחא שמצא בין השיחים...
התמונות היו פרטיות. אישיות. למה ג'ימין צילם אותן?
טאהיונג הרים חבילת תמונות אחרת. צולם שם מה שנראה כמו מחסן.. כמו המחסנים ההם שנאמג'ון וג'ונגקוק דיברו עליהם. למה שג'ימין יצלם דבר כזה?
טאהיונג העביר תמונה ופלט צעקה. היתה שם תמונה שוטר מדמם שרוע במחסן, כולו מלא דם.
טאהיונג הרים מבט לא מבין לג'ימין.
במקום הבחור הפלרטטן, המחייך, הוא נתקל במבט קר וחסר רחמים של רוצח.
ג'ימין לא אמר כלום. הוא לא היה צריך.
המבט לבד אמר הכל.
טאהיונג הפיל את התמונות וברח משם.
רץ הכי מהר שיכל לבית של נאמג'ון וג'ין.
YOU ARE READING
קלישאה של סיפור // Bts Vkook Namjin Yoonmin
Teen Fictionהושלם עונה 1+ עונה 2 ג'ונגקוק תלמיד תיכון, עשיר מאוד אבל הוא גם חבר במאפיה. הוא פשוט חושב על הקריירה שלו בגיל מוקדם. ככה זה, צריך להסתכל לעתיד, ואיזה עתיד טוב יותר מלנהל קרטל סמים? הוא שואף לשם, אבל עכשיו הוא נתן למרותו של ראש המאפיה, ואתם תופתעו ל...
