Different situation [Book 2]

Chapter 22

"מה היא עושה פה?" היה הדבר הראשון שהארי שאל לאחר שפתח לנו את הדלת. הוא הביט בי בכעס. לואי נכנס, כחכחתי בגרוני ונשארתי לעמוד מחוץ לדלת.

"תן לה להיכנס." לואי אמר.

"מה את רוצה אביגיל?" הארי שאל בכעס וזלזול.

"לדבר." אמרתי.

"אין לי על מה לדבר איתך. את הבהרת לי את עצמך טוב מאוד אתמול." הוא אמר והתכוון לטרוק לי את הדלת אבל הטחתי את ידי לפני שסגר ולכן פתח אותה שוב.

"בבקשה." התחננתי, "תן לי חמש דקות."

הארי הסתכל עליי ואז על לואי מעבר לכתפו. "לואי..." הארי אמר, רומז לו. לואי הנהן ויצא החוצה. מכחכח מעט בכתף שלי. "אני אחכה לך בחוץ." לואי אמר ואני הנהנתי ולאחר מכן נכנסתי פנימה. הארי סגר את הדלת ואני נשמתי עמוק ועמדתי מולו.

"מה?" הוא שאל, נשמע חסר סבלנות ועצבני.

"אני מצטערת." אמרתי.

הוא גלגל את עיניו ואז צחק ללא הומור, "אם זה מה שבאת להגיד לי אז תחסכי ופשוט לכי." הוא אמר והושיט את ידו אל כיוון הדלת. מסמן לי לצאת. הנדתי בראשי ובעלתי את הרוק שלי.

"הארי בבקשה תסלח לי. אני לא התכוונתי לזה. אני נשבעת. פשוט הרגשתי כל כך... לא יודעת, שמתי את עצמי במצב התקפה בגלל הקנאה שלי. תבין אותי, אתה עם קלייר ואני או-אוהב- לא משנה. זו הייתה טעות אני מצטערת." אמרתי ושמרתי את הדמעות שחנקו אותי.

כחכחתי בגרוני והתכוונתי לעקוף אותו ולצאת אבל הוא תפס בזרוע שלי ועצר אותי. "אז לא באמת ניצלת אותי?" הוא שאל ברוגע.

הנהנתי. "הכוונה שלי הייתה לפגוע בך. כי הרגשתי פגועה בעצמי אתה מבין?" קולי חלש.

"אני מצטערת שהעמדתי אותך במצב הזה מולם." התנצלתי והשפלתי את מבטי. "בבקשה אל תכעס עליי." לחשתי.

הוא התקרב אליי, כמעט ולא משאיר בייננו רווח. הוא הרים את ראשי בעזרת ידו שהייתה מתחת לסנטר שלי. הסתכלנו אחד לשני בעיניים. "אני לא כועס." הוא אמר, "הייתי פגוע." לחש.

הבטנו אחד לשני בעיניים למשך זמן ממושך עד שאפילו לא שמנו לב שרכנו אחד לשני. אני עצרתי וחייכתי. מיד אחר כך הנדתי בראשי והתרחקתי. "אתה לא יכול לעשות לי את זה הארי." אמרתי ונשמתי עמוק.

הוא נשם עמוק וחיפש את מבטי, הסתכלתי על כל דבר רק לא עליו. "לעשות מה?" שאל.

"כמעט התנשקנו עכשיו. אתה עם קלייר, אי אפשר ככה." אמרתי, "עד כמה שאני רוצה אותך ואני רוצה אתה לא יכול לשחק בי ככה."

"מה אני יכול לעשות אביי? פשוט לעזוב את קלייר ולבוא אלייך? זה לא כזה פשוט לי. תביני אותי." הוא אמר.

"למה?" נשמעתי נואשת לתשובה.

"בגלל שאני והיא כמעט שנה. היא מאוהבת בי, את בטוח יודעת את זה. אני אשבור אותה אם אני אבוא אלייך. אל השותפה שלה. אנחנו שיקרנו לה ואמרנו שאנחנו לא אקסים ואז פתאום... תחשבי מה זה יעשה לה." הוא אמר והתהלך בחדר.