Different situation [Book 2]

Epilogue

לפני שתתחילו לקרוא, בבקשה תצביעו ותגיבו. אתן לא חייבות לחכות למילות סיום אני יודעת שיש כאלה שזה לא מעניין אותם אז לפחות תצביעו ותגיבו כאן:) תהינו מהאפילוג.

אפילוג.

חודשיים אחר כך, יום רביעי, סיום היום בקולג'. 16:52 אחר הצהריים.

אני מחכה להארי שיגיע, אנחנו קבענו שאחרי הלימודים נלך לאכול משהו יחד. בנתיים אני מתעסקת בטלפון שלי וכל פעם שיש רטט אני מקווה שזה הארי ששלח לי הודעה אבל בסוף אני מגלה שזה בגלל איזו התראה מאפליקציה.

נאנחתי וסגרתי את הטלפון, אני מחכה כאן כבר עשר דקות. אולי הארי שכח?

בדיוק כשחשבתי על זה, ידיים גדולות ומוכרות כיסו את עיניי, חייכתי חיוך חושף שיניים וצחקקתי. "נחשי מי." הוא עשה קול עמוק ונמוך.

"אממ, זאין. זה זאין נכון?"

"היית מתה." הוא אמר ואז עקף אותי ועמד מולי. הוא צחק ומשך אותי לעמידה, מנשק אותי בשפתיים ואז מחבק אותי ואני עושה אותו דבר. "חיכיתי כל היום בשביל לראות אותך." הוא חייך כשהתנתקנו מהחיבוק.

"גם אני." אמרתי בחיוך והתכופפתי מעט כדי להרים את הדברים שלי, הצמדתי אותם לגופי ביד אחת בעוד שהשנייה תופסת את ידו של הארי ואני משלבת את האצבעות שלנו. הוא מחייך ונישק אותי בלחי בעוד שאנחנו מתקדמים אל הרכב שלו.

"למה התעכבת?" שאלתי אותו.

הוא משך בכתפיו, "המרצה דיבר איתי. מצטער." הוא אמר. "מה חשבת ששכחתי אותך?" קולו משועשע והוא מסתכל עליי בחיוך ממזרי.

צחקתי וטלטלתי את ראשי.

לא הרבה קרה בחודשיים האחרונים חוץ מזה שאין קשר ביני לבין לואי. אותו דבר לגבי הארי, הם לא חברים יותר והם לא דיברו מאז הפעם האחרונה, מאז שדיברו בבית חולים.

כן, הם ראו אחד את השני אבל לא התקרבו או אמרו משהו.

החבורה שלהם די התפצלה בגלל זה, כשהם יוצאים הם לא יוצאים ביחד כולם כמו פעם, הם יוצאים פעם עם הארי ופעם עם לואי ולפעמים לא כולם נמצאים איתם. הארי עדיין באותו קשר עם השאר וככה גם אני.

קלייר והארי גם לא דיברו מאז הפרידה שלהם וקלייר עברה חדר, במקומה יש לי שותפה חדשה והאמת שאני שמחה בגלל שהשותפה הזו הרבה יותר כיפית ממה שקלייר הייתה. השותפה שלי, שיש לי עכשיו, היא סוג השותפה שרציתי מהתחלה.

קלייר לא אמרה לי משהו על כך שבעצם אני זאת שבגללה הארי בגד בה. היא לא רצתה להתקרב אליי, יצא לי לראות אותה כמה פעמים אבל היא תמיד הסתכלה עלי בגועל.

אני והארי נכנסנו אל הרכב ולאחר שהתניע אותו, יצאנו אל הכביש.

אני כל כך שמחה, אני מאושרת. יש לי את הארי והוא מתייחס אליי בצורה שתמיד חלמתי שגבר יתייחס אליי. אני אוהבת אותו כל כך ולמרות כל מה שעברתי בגללו, אני שמחה שזה קרה אחרת אין לדעת מה הייתי עושה עכשיו או עם מי הייתי.

איימי ילדה לפני פחות מחודש. יש לי אחיינית קטנה וחמודה ששמה קאמי. היא ואוליבר כל כך מאושרים ושמחים. ואני שמחה בשבילם, דיברתי עם איימי בטלפון כמה פעמים והיא אמרה שהיא בקושי ישנה בגלל שהיא קמה בלילה בגלל הילדה הבוכה.

אבל אוליבר עוזר לה.

הארי ואני הגענו אל המקום שהחלטנו לאכול בו צהריים ולאחר שהחנה את הרכב יצאנו. נכנסנו פנימה והזמנו לנו מה שרצינו.

לא לקח הרבה זמן לאוכל להגיע. אכלנו הכל ושתינו חצי מכוס הקולה הגדולה שהזמנו. נחנו ודיברנו טיפה עד שהחלטנו לשלם, לקום וללכת.

יצאנו החוצה, בעוד שאני צוחקת ממשהו שאמר ואז הוא מתחיל לצחוק בגללי. ברגע שהרמנו את מבטינו קפאנו. לואי, קלייר, נייל וג'ו עמדו מולנו.

היה שקט מתוח ומביך. לואי וקלייר הסתכלנו על הידיים שלי ושל הארי שהיו משולבות. הארי כחכך בגרונו והיה הראשון לדבר. "היי."

לואי הסתכל עליי ונשם עמוק, קלייר הסתכלה על הארי ואז עליי. שניהם הנהנו ובלעו את הרוק שלהם. אני מניחה שלואי וקלייר התקרבו בגלל כל המקרה.

"היי, חבר, מה קורה?" נייל שאל את הארי, מנסה להקל על המתח.

"בסדר. מה איתכם?" הארי שאל אותם.

"אנחנו בסדר." קלייר ענתה והארי הסתכל עליה והנהן. האווירה הייתה מתוחה ביניהם.

"ואתה?" הארי שאל את לואי, מסיט את מבטו מקלייר. לואי הנהן. "אני בסדר." אמר.

נייל וג'ו היחידים שאמרו לנו להתראות לפני שנכנסו אחרי קלייר ולואי אל המקום. אני והארי החלפנו מבטים ורק כשהיינו במכונית התחלנו לצחוק.

"זה היה כזה מביך." הארי צחק בעוד שהוא מתניע את הרכב.

"אתה חושב שהם באמת בסדר?" שאלתי אותו.

"אני לא יודע." הוא אמר ויצא ברוורס מהחנייה. "הם לא מעניינים אותי יותר. אני המשכתי הלאה."

"המשכתי איתך הלאה ואין יותר מאושר ממני עכשיו. אני אוהב אותך." הוא אמר ועצר את הרכב, חוסם את המעבר שנותן למכוניות לעבור במגרש החנייה ומסתכל עליי.

"אני אוהב אותך כל כך." הוא חייך והסתכל לי בעיניים.

חייכתי וצחקתי, רוכנת ומנשקת אותו נשיקה ארוכה בשפתיים ולפני שאני מתרחקת גם בלחי.

"גם אני אוהבת אותך, הארי."

אני חושבת שאחרי היום הזה אפשר לסגור את הכל. הארי אוהב אותי ואני אותו, אנחנו ביחד עכשיו ואין לנו מכשולים בדרך.

אני שמחה שכל מה שקרה קרה כי בעצם זה מה שהביא אותנו...

לכאן.