חטופה

פרק 4- אמיליה

יצאתי מהמקלחת, כורכת את המגבת סביב גופי ועוד אחת סביב ראשי.
ירדתי, צופה ברועי עדיין פרוש על הספה, התגנבתי לחדר שבו בכיתי קודם לכן.
״רוני!״ רועי קרא וצעדתי שני צעדים לאחור.
״זה החדר שלי שם״ הוא אמר ונעמדתי שם מובכת.
״איפה שלי?״ שאלתי בשקט והוא קם מהספה והתקדם אליי, התקדמתי לאחור מהפחד שיעשה לי משהו.
״תירגעי״ אמר והמשיך להתקרב אליי מדביק אותי לקיר.
״אחד הדברים שאסור לי לעשות זה לדפוק אותך״ הוא הרגיע אותי בגסות ועבר אותי, מתקדם לחדר האחרון במסדרון ופתח אותו בפניי.
״תהני״ הוא סינן וחזר לסלון, נכנסתי לחדר שהיה צבוע בורוד עדין, מיטה גדולה הייתה צמודה לקיר ובצדדיה שידות לבנות, שעון קיר נתלה על יד הטלוויזיה שהייתה מול המיטה, תהיתי כמה בנות היו כאן לפניי, עברו את מה שאני עוברת כרגע, סילקתי את המחשבות מראשי וסגרתי את הדלת אחריי, נעלתי אותה, הורדתי את המגבת מגופי אך המפתח שנפל מדלתי הסיח את דעתי, קול פתיחת המנעול נשמע וישר הרמתי את המגבת.
״חוק מספר שלוש, לא נועלים דלתות בבית הזה״ רועי נכנס ורציתי לבעוט בו, המגבת נכרכה סביבי ברישול ובכל רגע נתון איימה ליפול.
״אני לא אנעל פשוט צא!״ פקדתי עליו והוא יצא מבלי להתווכח.
סגרתי את הדלת וישר התלבשתי בחולצה הגדולה שנראתה עליי כמו שמלה ובבוקסר שנראה עליי כמו מכנס, החזייה שלי הייתה רטובה ומסריחה ולא הייתה לי אף אפשרות בעולם ללבוש אותה.
״יש כאן מקום לתלות את המגבת?״ שאלתי את רועי שעדיין התעצל והיה זרוק על הספה, הצמדתי את המגבת לחזי בכדי להסתיר את העובדה שאני ללא חזייה ליד אדם שאני מכירה בקושי חצי יום.
״בחוץ״ הוא אמר והצביע על הדלת שרק עכשיו שמתי לב אליה, פתחתי אותה וחצר מדהימה התגלתה לעיניי, בריכה קטנה הייתה בנויה באמצע וחבל תלייה ארוך היה צמוד לקיר, תפסתי במגבת ותליתי אותה על החבל, נועצת שני אטבי כביסה, אחד בכל צד, העפתי מבט אחרון ונכנסתי חזרה לבית.
״אתה רעב?״ שאלתי והפתעתי מהשאלה שלי, למה אני מתעניינת בכלל?
״לא״ אמר ביובש ושתקתי, פתחתי את המקרר והוצאתי גבינה לבנה.
״יש לך איזה לחם או משהו?״ שאלתי והוא נאנח בעצבים.
״יש פרכיות אורז״ הוא אמר בסינון והתחלתי לחפש אחרי הדבר שישביע אותי.
״עוד כמה שעות אני יוצא״ הוא הודיע לי.
״למקרה שתרצי לברוח או משהו לא הייתי ממליץ לך יש שלושה שומרי ראש שמקיפים את הבית ותאמיני לי שהם מהירים״ הוא אמר באיום ואני הנהנתי למרות שלא ראה אותי.
״אמיליה תגיע בעוד שעה, תתנהגי יפה״ הורה לי וקימטתי את מצחי.
״מי זאת אמיליה?״ שאלתי באי ידע.
״זאת שדואגת שהסדינים שתלכי לישון עליהם יהיו נקיים״ ענה בהתחכמות והסקתי מכך שהיא המנקה.
הוא קם ועשה סיבוב ברחבי המטבח, כנראה מחפש לעצמו משהו לאכול.
״יכולת להגיד המנקה״ אמרתי וגלגלתי את עיניי.
״חוק מספר ארבע״ הסתובב ולחש באזני.
״לא מתקנים אותי״ אמר וטפח לי על התחת, חוטף לי את הפרכית מהצלחת ואוכל אותה, התעצבנתי אבל בחרתי שלא להגיב.
״יש עוד חוקים בבית הזה?״ שאלתי בעצבים.
״זה בא לי עם הזמן״ הוא קרא מחדרו וסגר את הדלת אחריו.

נשכבתי על הספה שבסלון וכיסיתי את עצמי בשמיכה הדקה שהייתה מבולגנת בקצה הספה.
תפסתי בשלט וזפזפתי מעט, עצרתי בערוץ ששידר את ״הטופ מודל הבאה״ והתחלתי לצפות, שעון הקיר המעוצב הורה שהשעה הייתה עשר בבוקר ונאנחתי, זה היום הראשון שלי במקום המזוויע הזה ואני כבר יוצאת מדעתי.
תוך כדי שאני צופה בדוגמניות העתידיות הולכות זקופות על המסלול העייפות נחתה עליי ועיניי נעצמו.

התעוררתי מכך ששמעתי רעשים בקומה העליונה, הסטתי את השמיכה בשקט ונעמדתי על קצות אצבעותיי, מעבר לחלון השמיים היו כתומים וכחולים, זאת אומרת שהשקיעה בדרך ושיערתי שהשעה שש בערב, בחיים שלי לא ישנתי כל כל הרבה.
התקדמתי לעבר המדרגות ותפסתי במוט הברזל המפוסל שהיה ליד הקיר, עליתי בחשדנות מעורבבת בפחד, הקול בקע מהחדר שינה.
״אימא!״ צרחתי כשאישה בגובה ממוצע יצאה מאותו החדר, המוט הכבד נפל לי על הרגל ונפלתי מהכאב.

״זה יעבור מתוקה לא קרה כלום״ האישה אמרה וחבשה את רגלי, מעקב ועד לקרסול.
״רועיקי סיפר לי עלייך״ היא אמרה בחיוך חם והיה אפשר לראות שהיא אישה טובה.
״רועיקי?״ שאלתי בזלזול, כשאמרה את קולו חיבה נשמעה בקולה ותהיתי לעצמי, איך אפשר לאהוב את המפלצת הזו.
״כן, רועיקי״ חזרה על שמו בחיבה.
״דרך אגב אני אמיליה״ הסבירה ופתאום נפל לי האסימון, אותה אמיליה שהזכיר לפני כמה שעות.
״אני יודעת שבהתחלה הוא מגעיל אבל את תתרגלי בהמשך״ אמרה וצחקקה מעט.
״אני לא חושבת״ אמרתי בפסימיות.
״ישנת הרבה״ שינתה נושא ואמרה בדאגה, הזזתי את רגלי החבושה מעט, היא התיישבה על ידי ונשענתי לאחור.
״הנסיעה הזו התישה אותי״ התלוננתי והטיתי את ראשי לאחור, נתמכת בספה.
״את לא הראשונה שאומרת לי את זה יקרה״ היא רמזה למשהו.
״מה? מה זאת אומרת?״ הרמתי את ראשי בחזרה.
״את לא הראשונה שאחד ההורים שלה הסתבך עם אבא של רועי״ היא הסבירה אך עדיין לא בבירור.
״איפה הן עכשיו?״ שאלתי על הבנות הקודמות שהיו פה בדאגה ובפחד.
״אני אתן לך את העצה שלי?״ שאלה והניחה את ידה על כתפי, היא לא חיכתה לתשובה ממני והמשיכה לדבר.
״כמה שפחות שאלות יותר טוב, רוב הבנות שהיו כאן הסוף שלהן לא היה סוף טוב״ היא אמרה בעצב ונשמתי נעתקה, היא כרגע רמזה לי שאני עומדת למות בקרוב?
״יש לי עוד מה לעשות יקירה, סלחי לי״ אמרה וקמה ממקומה, מותירה אותי המומה.

-נקודת המבט של רועי-
״אין מצב״ אמרתי לכלבה שישבה עליי וחטפתי את הסיגריה שלי בחזרה, משחרר את העשן מראותיי.
״מה אתה אומר על ללכת אליך״ לחשה לאזני בקול מפתה ועברה לנשק את צווארי.
הלבוש המינימלי שהיה עליה לא שיפר את החרמנות שלי אלא רק הגביר אותו.
״אני לא חושב״ אמרתי כשנזכרתי במעצבנת הקטנה שהייתי חייב לקחת לביתי במסגרת העבודה, ברגעים אלו רציתי לקלל את אבא שלי.
״מה אכפת לך?״ אמרה וצחקקה.
״רק ללילה אחד״ חזרה ללחוש לאזני ונשכה את התנוך.
היא הייתה אחת הטובות שהיו במועדון שהיה הכי טוב בעיר, שיערה השחור הגיעה עד לתחת המפוסל שלה והרגליים הארוכות שלה היו חולשה של כל גבר, היא הייתה הקבועה שלי, תמיד ידעה מה אני אוהב.
״בחייך ממתי נהיית כזה קשה?״ אמרה וריפרפה את שפתיה על שלי, מטיילת עם ידה לעבר ירכי והנשימות שלי האיצו.
׳שתלך לעזאזל הרוני ההיא׳ חשבתי לעצמי וקמתי מהספה, מושך את הזונה הקבועה שלי לעבר הג׳יפ השחור ומתחיל לנסוע הביתה.
--
40 דירוגים וממשיכה❤️