חטופה

רגע אחרי הסוף

״אחח.״ אחזתי בראשי הכאוב, פקחתי את עיניי באטיות, הכל היה לבן אפילו השמלה הקצרה שלבשתי, רגליי היו יחפות ושיערי פזור, רק החזה שלי כאב כאבי תופת שבאים והולכים.
נעמדתי על רגליי והתחלתי ללכת לאן שהרגשתי נכון ללכת, רגליי פשוט קיבלו עצמאות משל עצמן והתחילו ללכת לאנשהו.
״מר גבריאלוס אתה תדאג לה או שאני אהיה זה שאחסל תמלאך הראשון!״ שמעתי צעקות והלכתי בעקבותן, ראיתי מעין דלפק לבן ושני אנשים לבושים לבן, רק דבר אחד שבר את כל הלבן המעצבן הזה. השיער השחור של רועי.
״אני לא יכול אתה לא מבין?״ שאל אותו המלאך במעין פחד, עמדתי מהצד וצפיתי בשניהם.
״למה לעזאזל למה?״ רועי צעק עליו בכל כוחו.
״כי היא בדיוק מאחורייך,״ המלאך הסביר לו והצביע עליי, רועי הסתובב והביט בי כמה שניות, הצבע ירד מפניו.
״חרא, פאקינג שיט!״ רועי צרח והתקרב אליי בצעדים מאיימים. הייתי מבוהלת, לא הבנתי איפה אני, איזה יום היום ואיך הגעתי לפה.
״אמרתי לך לא להרוג את עצמך נכון?!״ רועי צעק ודחף אותי דחיפה קטנה שהספיקה להפיל אותי לרצפה הרכה כמו עננים.
״אני לא... א...״ גמגמתי, לא ידעתי מה לומר לו.
״אבא שלך הרג אותה,״ המלאך התפרץ ופלטתי אנחת הקלה. רועי נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ והתקרבתי בכדי ללטף אותו ולהרגיעו.
״איפה אני?״ שאלתי את המלאך ומשכתי את רועי אליי לחיבוק, הרגשתי אותו נרגע בין הידיים שלי, שמחתי שיכולתי להשפיע עליו בצורה שהיא.
״צעד אחד לפני גן עדן או גיהנום, תיכף כל אחד מכם יכנס לדין,״ הוא הסביר והרגשתי את רועי שוב מתקשח תחת זרועותיי.
״אני הולך לגיהנום אהובתי,״ רועי אמר, חסר תקווה.
״לא אתה לא,״ מחיתי, אני לא יכולה להרגיש שוב את תחושת הפרידה הזו ממנו, ״אתה אדם טוב רועי, לא הייתה לך ברירה,״ הוספתי. זה נשמע כאילו ניסיתי לשכנע את עצמי יותר משלכנע אותו.
״שנינו יודעים שלא, לפחות אחד מאיתנו מאמין באמת,״ רועי אמר בקול קר ורגליי החלו לרעוד מעט, השעה שבה הוא מת הייתה השעה הקשה בחיים שלי ואני שמחה שגם אני עליתי מעלה כי אין לי מושג איך הייתי יכולה להמשיך בלעדיו.
״רועי בן שמואל, אתה נקרא לדין,״ המלאך אמר בקול סמכותי ורועי התנתק ממני.
״תודה גברי, היא באה איתי,״ רועי אמר בביטחון ותפס בידי, דלת נפתחה בפנינו ושנינו צעדנו אל תוך חדר ענק כמו בית משפט עם דלפק לבן וגדול.
נעמדתי בצד מעט, רחוק מרועי שהיה במרכז החדר. משום מקום הופיעו שני מלאכים, אחד מכל צד של הדלפק. אי אפשר היה לראות את הפנים שלהם, בדיוק כמו המלאך הראשון שרועי כמעט קרע לגזרים.
״הנידון, רועי בן שמואל,״ אחד מהם אמר בסמכותיות.
״מה העבירות שביצע?״ קול לא ברור נשמע ורועי עמד חזק ואיתן אל מול החבורה המאיימת של שני המלאכים והקול החזק.
״עבר חמישים ושתיים פעמים על הדיבר לא תרצח, עבר על דיבר כיבוד אב ואם, עבר על הדיבר לא תנאף כמה פעמים,״ אחד המלאכים החל לציין את הדברים שרועי ביצע וכל דבר שאמר גרם ללב שלי להתכווץ בכאב, כי לגן עדן שנינו יודעים שהוא לא יגיע.
לא ידעתי שכל כך כואב לי בלב עד שהרגשתי דמעה נופלת על זרועי.
״אבל הוא השתנה אדוני, תרגיש את הדאגה, תראה כמה הוא רוצה ללכת ולחבק את האישה המבוהלת שלו, אתה באמת תפריד בניהם?״ המלאך השני אמר ברוך ובאהבה וחייכתי לעצמי חיוך קטן ועצוב, כי הולכים להפריד בנינו.
״רועי בן שמואל, אני גוזר עליך שנה גיהנום עד שהנשמה שלך תיטהר והפחתה של חודשיים לאור השינוי,״ הקול העמוק והחזק גזר נחרצות והרגשתי את רגליי רועדוצ כאילו לא יכלו לשאת יותר את כובד משקלי, שנייה לפני שנפלתי רועי תפס בי בשתי ידיו וייצב אותי על הקרקע הרך כמו צמר גפן.
״זה בסדר, אנחנו בסדר,״ הוא לחש וחיבק אותי, לא יכולתי לקבל את זה, דחפתי את רועי ממני והתקדמתי כמה צעדים כשדמעות זולגות על פניי.
״לא הייתה לו ברירה!״ צעקתי וקולי הדבד בחלל החדר הגדול, ״איך אתה אלוהים הרחום והחנון יכול לעשות את זה לבן שלך כשאתה יודע שלא הייתה לו ברירה!״ המשכתי לצעוק ונפלתי על ברכיי, לא רציתי שוב להיפרד ממנו, פרידה אחת קצרה הייתה כואבת כמו אלף סכינים שננעצות במקומות שונים בגופי. אבל למשך שמונה חודשים שעליו יעבור גיהנום זה נשמע כמו סיוט שלא יגמר.
״אתם הולכים להיוולד מחדש, גלגול נשמות, אתם תיפגשו בגלגול הבא שלכם, אבל האהבה תהיה תלויה בכם,״ הקול הסביר ותקווה ניצתה בי. אני ורועי בעולם אחר? עולם מתוקן יותר?
״את רוני תצאי אליו עכשיו בעוד רועי יטהר ויצא לעולם הבא עם נשמה טהורה,״ הקול המשיך לספר וחיבוקו של רועי התחזק.
״שמעת תינוקת, אני ואת תמיד נהיה יחד, זו אהבה כנגד כל הסיכויים,״ רועי שוב לחש באוזני, כל כך הרבה תקווה ואופטימיות הייתה בו, אם הייתי במקומו קרוב למדי שהייתי פשוט בוכה ללא הפסקה.
״אנחנו ניפגש כי האהבה שלנו חזקה.״ הוא תפס בפניי והרים את ראשי אליו כך שאני מביטה בעיניו השחורות, ״את היחידה שאהבתי והיחידה שאוהב, אני ואת זה לנצח.״
~~

״רוני, הזמנה לשולחן שבע!״ צעקה אחת המלצריות ורצתי מהר לשולחן שבע, העומס היה מטורף וכבר הספקתי הערב לשבור שתי כוסות.
״שלום, מה תרצו להזמין?״ שאלתי בחיוך את חבורת הצעירים שישבה בשולחן הפינתי ביותר ולכן הייתי אמורה להתרוצץ בניהם ולבין עוד שולחן רחוק הרבה יותר.
״קודם כל לפני הכל תביאי לי בירה,״ אמר הבולט שבחבורה, עיניים שחורות, שיער שחור וקעקועים שמילאו כל חלק בגופו, הוא שידר סקס ואופל, הכי לא הטיפוס שלי אבל עדיין מושך בטירוף.
אספתי את שאר ההזמנות של שאר הגברים שסובבו את הגבר שלא הצלחתי להפסיק לנעוץ בו עיניים במשך כל הערב. אני נשבעת שאני מכירה אותו, בחיי שאני מכירה אותו.
כשנירגע קצת הלחץ במקום הסכמתי לעצמי להתיישב מאחורי הדלפק הארוך שממנו הגיעו המנות שלנו ולהביט בגבר השרירי והמקועקע ששתה את הבירה הקרה שלו בכיף וצחק בלי הפסקה, צחוק כל כל מוכר, עיניים כל כך חודרות שריתקו אותי לכיסאי כל פעם שרק העביר את מבטו אליי.
אני מכירה אותו, אני רק צריכה להיזכר מאיפה.

״ביי, מחר משמרת כרגיל!״ צעקה לי האחראית משמרת בזמן שלבשתי את מעיל הפרווה שלי ויצאתי מהמסעדה, קור מקפיא חדר לעצמותיי והידקתי את מעילי סביב גופי.
״אני מכיר אותך,״ שמעתי קול אומר והסתובבתי בבהלה. אותו הגבר עמד שם ועישן סיגריה, אוי אלוהים כמה שהמחזה הזה היה מוכר לי, התקרבתי אליו ללא פחד, הרגשתי בטוחה על ידו. הוא נשף את העשן קרוב לפניי, הוא כבר עשה את זה בעבר.
שלחתי יד ונגעתי בפניו המחוספסות מזיפים.
״רועי,״ אמרתי משום מקום את השם הראשון שקפץ לי לראש.
״רוני,״ הוא ענה והצמיד את מצחינו.
״אנחנו, זה לנצח,״ לחשתי.
--
אני פשוט מתה על זה, קיטשי ולא מציאותי בעליל בדיוק כמו שאני אוהבת ומכורה.
תודה רבה לכולכן וסורי שיבשתי אתכן לגבי הסוף, זה עדיין לא סוף סגור אבל הרבה יותר אופטימי ונעים מהקודם, מקווה שאהבתן ונהנתן מהסיפור ושתמשיכו לקרוא את הסיפורים האחרים שלי.
אין ולא יהיו קוראות מדהימות כמוכן.