חטופה

פרק 7- התנצלות

החלפתי את החזייה הקרועה לאחת אחרת, לקחתי חולצה ולבשתי גם אותה, בין כל פעולה שעשיתי ניסיתי לעכל מה שקרה לפני כמה רגעים?
דפיקה בדלת נשמעה ומהר מחיתי את דמעותיי שסירבו לחדול.
״רוני?״ מי אם לא רועי נכנס.
״צא מפה!״ דרשתי בקול יבבני ורועד.
״אוי, זאת לא אשמתי הייתי חייב לעשות את זה״ הוא אמר ונכנס לחדר, הייתי עם גבי אליו, לא העזתי להסתובב אליו.
״צא מפה!״ דרשתי בשנית, ידו נחה על כתפי והעפתי אותה ממני בכוח.
״תירגעי, את עוד תודי על זה״ הוא לחש באזני והתרחק, הסתובבתי באיטיות, אוספת כל טיפת כוח ואומץ שיש בי.
״להודות לך?!״ שאלתי בכוונה של שאלה רטורית.
״אתה פאקינג הרמת עליי יד!״ צעקתי והתקדמתי אליו בהליכה מהירה, הוא היה המום.
״אתה, הרבצת לי״ צעקתי והכיתי את חזהו בכל כוחי אבל זה נראה כאילו זה לא הפריע לו.
״תפסיקי״ הוא ביקש אבל רק העצמתי את חוזק המכה, נחושה להכאיב לו כמו שהוא הכאיב לי.
״רוני״ הוא אמר בקשיחות, רומז שוב לכך שאפסיק אבל שוב שמתי פס והמשכתי להכות אותו.
״אמרתי תפסיקי!״ הוא צעק ותפס בידיי, התחלתי לבכות והרגשתי שאם הוא ישחרר את ידיו מהאחיזה החזקה והכואבת הזו אני עלולה ליפול.
״תחזרי לישון, בבקשה״ הוא אמר לא ידעתי אם הוא פקד או ביקש, הוא הביט בי עם העיניים חסרות הרגש שלו, השתחררתי מידיו בעצבנות והמשכתי להביט בעיניו החלולות.
״לילה טוב״ הוא ניתק את המבטים ויצא מהחדר, נשארתי שם עומדת עוד כמה רגעים וסגרתי את הדלת אחריי.
~~

״אז גם את עברת את שלב ההקלטה?״ אמיליה אמרה ואיבקה מעל הטלוויזיה.
״את אומרת לי שלא רק אני עברתי את זה?״ שאלתי וקימטתי את מצחי.
״תגידי תודה שזו הייתה רק סטירה, עם אחרות הוא פשוט לקח סכין וחתך אותן בקטנה, אבל כמה שהן בכו לי״ היא אמרה בתור אחת שעברה את זה מספיק זמן, הזדעזעתי וצמרמורת עברה בעמוד השידרה שלי.
״איך הוא יכול לעשות דבר כזה? להיות כל כך אכזרי?״ שאלתי כאחת שלא מבינה, אם לי הוא סטר וזה שיתק אותי מה הוא עשה לאחרות?
״זה לא שהוא רוצה, זה מה שאומרים לו, הוא פשוט סוס עבודה״ היא הצדיקה אותי וביטלתי את דבריה בתנועת יד חדה.
״הוא אשם באותה מידה כמו הבוסים שלו״ אמרתי ברוגז ודחפתי כף של סלט ירוק לפי.
״יכול להיות״ היא משכה בכתפיה וחזרה למטבח בכדי לשטוף את הסמרטוט.
״תגידי את רוצה עזרה?״ שאלתי כששמתי לב למאמציה והנחתי את הצלחת הריקה בכיור, מתחילה לשטוף אותה.
״זה בסדר יקרה, אני תיכף מסיימת״ היא אמרה בזמן שהנחתי את הצלחת השטופה במדיח.
״שלום!״ רועי נכנס בצהלה לבית וישר השפלתי את ראשי לכיור, משחקת באצבעותיי.
״הי אמיליה״ אמר ונישק אותה בלחי, הוא התקדם למטבח ופתח את דלת המקרר.
״מה קורה?״ הוא שאל אותי והוציא בירה מהמקרר, התעלמתי ממנו והסתובבתי בכדי ללכת לחדר, כשעברתי מולו הוא תפס במפרק ידי ועצר אותי.
״שאלתי, מה קורה״ הוא חזר בשנית וניסיתי לשחרר את ידי ממנו, כשראיתי שזה לא עובד החלטתי לענות לו ולברוח לחדר כמו עכבר.
״בסדר״ סיננתי וברחתי לחדר, מתחמקת ממנו כמה שיותר מהר, אני לא אשקר אני עכשיו מפחדת יותר מאי פעם, שאולי הוא שוב ירים עליי יד, אולי אפילו חזק יותר מאשר פעם שעברה.
נכנסתי לחדר והתכוונתי לסגור אחריי את הדלת אך רגלו של רועי עצרה בעדי, מה הוא רוצה למען ה׳?.
שחררתי את אחיזתי מהדלת והלכתי למיטה, המקום בו אני מבלה את רוב שעות היום שלי, הזדחלתי אליה והוא נכנס אחריי.
״היום באים אליי כמה חברים״ הוא אמר ולגם מהבירה, אוי לא, בבקשה לא.
״נו ו...?״ ניסיתי לצאת מזה, לא להיקשר לעניין יותר מדי.
״ואני רוצה שתהיי שם״ הוא החזיר בפשטות, רציתי לומר לא, ממש לא בראש שלי להיות עם שיבוטים של רועי בזמן שאני הבת היחידה שתהיה שם.
״אתה מעדיף שאני אהיה שם עם פיג׳מה
או שגם חולצה שלך זה בסדר?״ שאלתי בחוצפה והוא נשם בכדי לרסן את עצמו.
״יש לך בגדים בג׳יפ שלי, רדי וקחי אותם״ הוא פקד עליי וזרק לי את המפתחות לג׳יפ שלו, לא הצעד הכי חכם שהוא יכל לעשות עד עכשיו.
״בלי שטויות רוני״ הוא אמר והנהנתי בהגזמה, כבר יותר מדי רעיונות קפצו לי לראש.
״חמש דקות את פה״ הוא אמר ברצינות ויצאתי מדלת הבית, הולכת לעבר המכונית.
ים מחשבות התרוצצו בראשי, להיכנס, להתניע את המכונית ולברוח, מצד שני אין לי לאיפה מאחר ואין לי מושג איפה אנחנו נמצאים, הסיכון שרועי יתפוס אותי גדול מדי ואני ממש לא רוצה לחשוב מה יקרה אם הוא יתפוס אותי.
שמתי לב שאני עומדת מול תא המטעןיותר מדי זמן והמפתחות עדיין אחוזים בידי הרועדת.
״קדימה אהובתי, נשארו לך שתי דקות״ שמעתי קריאה והרמתי את ראשי, רועי עמד במרפסת, מביט בשעונו ומחזיר את מבטו אליי, הוא בדק אותי החלאה.
״עדיין רוצה לנסות לברוח?״ הוא שאל וגיחך, התפקסתי מהר ופתחתי את תא המטען, הוצאתי את הקולב ועליו הייתה תלויה השמלה וקופסת נעליים, סגרתי את אותו ונעלתי את המכונית בחזרה, מרימה את ראשי בכדי לראות את רועי שכבר לא היה שם, נשמתי עמוק ועליתי חזרה.