משהו שלא סיפרתי

"הבטחתי"

(סופי)
היום בו הודיעו לסופי שהיא "לא ניתנת לשידוך" היה אחד מהימים הגרועים בחייה, כל מה שהרגישה בתוכה היה תערובת ענקית של בושה והרצון הנואש להתחבא במקום שאפילו הנסתרים לא יוכלו למצוא, איך תוכל לספר את זה לפיץ, איך תוכל לספר את זה למישהו בכלל.
רוב השבוע הייתה עסוקה בלהתעלם מחבריה ולחשוב על תירוצים לספר לכולם, עד שבסופו של דבר הבינה, שהיא חייבת למצוא תוכנית לפתור את זה, היא לא יכולה להישאר במצב הזה לנצח, אבל הייתה לה הרגשה שאם תדבר אם מר פורקל לא תצליח להוציא ממנו כלום(אני קראתי את הספר השמיני אם מישהו רוצה לדעת) היא לא רצתה לספר על כך לאף אחד, אבל היא ידעה שלא יכלה לעבוד לבד וגם עוד לא ידעה עד כמה מוכנה לספר על כך לפיץ, עלה במוחה רק אלף אחד,
"קיף" (שלא היה נעים לה להודות בזה) אבל הוא היחיד שכנראה יצליח לעזור לה לחשוב על תוכנית, כי בכל זאת מדובר פה על קצת עבירה על החוק וחוץ ממנה אין אף אחד אחר שממוחה בזה יותר מקיף. סופי הזמינה את קיף להיבינפיילד ואמרה לו שיחכה לה מתחת לעץ של קאלה, למקרה של שני זוג הורים חטטנים בבית.
כשהתקרבה שמעה את קיף מדבר אם רו על משהו, "כנראה עוד אחד מהתערבויות שלהם" חשבה לעצמה, אבל כשהתקרבה יותר שמעה אותו מדבר בעצם על משהו אחר...

"אפילו אם היא הייתה דוחה אותי כמו דקס", אמר אני חושב שמה שפשוט הכי היה עוזר לי זה לומר לה,"שאני אוהב אותה".

"קיף" אמרה סופי כשהבינה שמודבר בעצם בה.

כשהבחין בה קיף, חייך חיוך מאולץ וקודר,
"שלום פוסטר" הוא אמר כשעייניו נצצו מדמעות,
"שמחה לראות אותי".

"קיף אתה... אוהב אותי", אמרה סופי כשליבה דפק כמו משוגע וקולה בראשה צרח עליה להירגע ולא לתת לשום אלף שהוא לא פיץ לגרום לה להסמיק, אבל כמובן שזה היה מאוחר מדי.

קיף ניגב את עינייו ופרע את שיערו,
"אני מצטער פוסטר" אמר בקולו החיובי המזויף, "את אדירה אבל לא עד כדי כך אדירה בשביל הלורד שיערהורס"- רו גיחכה בשקט בצד משהו שנשמע קצת כמו "הורס זה מה שזה"

"ממתי", המשיכה להתעקש סופי, "למה לא סיפרת לי אף פעם".

קיף הסתכל אליה במבט עצוב, "אני חייב ללכת", אמר קיף לאחר רגע בפתאומיות.

"אתה לא יכול ללכת עכשיו, אני קראתי לך כי אני צריכה אותך", אמרה סופי.

"אני מצטער סופי אבל אני הבטחתי", אמר קיף.

"אוח רק לא הדבר המטופש הזה שוב",
אמרה רו באנחה מיואשת.

"על איזה הבטחה אתה מדבר?", שאלה סופי, היא התקרבה לקיף שהוציא מהשכמייה שלו את גביש הבית שלו, היא החזיקה ביד שלו לפני שיוכל לקרב את אחת הפאות לאור השמש.
"ברצינות קיף, אתה יכול לענות לי בכנות פעם אחת".
קיף שיחרר את איחזתו מידה ואמר, "אני מצטער סופי אני לא יכול להיות פה כרגע", הוא קירב את הגביש קרוב לאור השמש והלך אל תוך נתיב האור ורק אחרי שנעלם הבינה סופי, שלא קרא לה פוסטר כמו שנהג בדרך כלל.