משהו שלא סיפרתי

"היית צריך לומר"

(סופי)
סופי חיכתה מחוץ לשערים הגדולים של אוורגלן כשסנדוור עמד לצידה.

"למה אתה לא אומר כלום?", שאלה סופי, "חשבתי שאתה שונא את קיף".

"ובכן שונא זו מילה חזקה, אבל כן אני מודה שאני לא מחבב את הנער או את הכינוים שלו, אבל זה עדיין לא מונע ממני לחשוב שהוא יהיה בן זוג הולם לך".

סופי החלה להסמיק לשמע המילים האחרונות.
"מה!!, אני לא חושבת על קיף בצורה הזאות, וגם אני חברה של פיץ".

סנדוור נאנח קלות,
"הלוואי שאלפים היו מצלחים לשלוט ברגשות שלהם, כי לומר את האמת מר וואקר הוא הרבה פחות צרות משאר הבחירות שלך".

סופי הסתכלה אליו בבילבול, "מה זה היה אמור להביע?"-חשבה לעצמה-

לבסוף (סוף סוף) פיץ הגיע עם ביאנה.

"חיכיתם המון זמן?", שאלה שומרת הראש של פיץ, גריזל שהופיעה מן הצללים.

"חיכינו מספיק", ענה סנדוור במקום סופי.

"היי סופי, לא ראיתי אותך המון זמן, משהו קרה?", שאלה ביאנה.

"אני..."

"אולי ניתן לה להיכנס קודם, במקום לתת לה לחכות", אמר פיץ.

פיץ הוביל את סופי לכיוון האחוזה הגדולה והמפוארת של הוואקרים, ואז אל החדר שלו שתפס לא מעט מרחב".

"אני כל הזמן שוכחת כמה המקום הזה גדול", אמרה סופי.

"תאמיני או לא אפילו אני שוכח לפעמים, במיוחד אחרי שגריזל גררה אותי איזה לסייר בכל המקום איתה כדי לוודא שהמקום בטוח", אמר פיץ.

"זה מגוחך, אוורגלן הוא כנראה הבית הכי מאובטח בעולם, אין מצב שמישהו יצליח לחדור פנימה", אמרה ביאנה.

"אין דבר כזה זהיר מדי", אמרו סנדוור וגריזל פה אחד.

מנגד רצונה החלה סופי להיזכר בקיף, או יותר נכון במשהו ספציפי יותר לגביו.

"אני יכולה לדבר איתך על משהו?", שאלה סופי את פיץ.

"אממ, אני חושבת שאני צריכה ללכת ל... למקום אחר, תקראו לי שתסיימו", אמרה ביאנה ורצה ליציאה.

"אני חושבת שגם אנחנו צריכים ללכת", אמרה גריזל.

"אני לא עוזב את סופי לשום מקום!", התעקש סנדוור.

"הוו קדימה אנחנו יכולים לשמור עליהם גם מבחוץ", אמרה גריזל וגררה בידה את סנדוור שהסמיק בסומק ירוק.

"על מה רצית לדבר?", שאל פיץ שנראה לחוץ.

"אני רק רציתי לשאול אותך משהו, לגבי הבטחה שאבא שלך קיים עם קיף?".

פיץ הביט בה מופתע, "זה ברור שרצית לדבר איתי על זה, בגלל זה גם כנראה התחמקת ממני לאורך כל השבוע", אמר פיץ.

"על מה אתה מדבר?", שאלה סופי.

"לא משנה", אמר פיץ מבוהל.

"פיץ עם יש משהו שאתה צריך לספר לי אז פשוט תגיד, אני לא רוצה שיהיה סודות בנינו".

"גם את לא מספרת לי הכל, אמר פיץ בכעס.

"אני משתדלת לספר כל מה שאני יכולה, אתה יודע כמה זה קשה לי, בבקשה", אמרה סופי.

פיץ נאנח והיסס לרגע.
"אני לא באמת יודע על מה הם דיברו אבל אני מכיר את אבא ואני מניח שהוא ביקש מקיף... הוא כנראה ביקש ממנו לשמור ממך מרחק".

"ואתה ידעת את זה!?!", שאלה סופי בכעס.

"אני פשוט מכיר את אבא שלי וכמה הוא אוהב להתערב בחיים שלנו, ואני ידעתי גם על הרגשות לקיף אלייך אז אני מניח שזה לא היה משהו שקשה כל כך לפענח".

סופי הייתה המומה הוא ידע לגבי הרגשות של קיף כלפיה ולא אמר כלום.

"אז לא אמרת לאבא שלך משהו, למה לא אמרת לי משהו?".

"מה הייתי צריך לומר, אני אוהב אותך סופי ואני יודע שזה לא הדבר הכי נכון לעשות אבל לא יכולתי לתת לקיף...."

"לתת לקיף מה?!, להצהיר את הרגשות שלו כלפיי?!, לזכות בי?!, אני לא מבינה אותך פיץ מה חשבת שזה משחק ואני הפרס?".

"אני לא מבין, יש לך רגשות לקיף עכשיו?, למה צריך לעשות מזה כזה עניין?!", אמר פיץ.

סופי קמה והביטה בפיץ מבט מאוכזב
"להתראות פיץ", אמרה סופי והלכה לכיוון הדלת.

פיץ הלך בעקבותייה.
"רגע את הולכת?!", אמר.

סופי לא הביטה לכיוונו הפעם, ופשוט ענתה לו.
"היית צריך לומר".
*********************
מקווה שאהבתם וסליחה שלקח לי זמן🙏
זה פשוט שהיה לי שבוע עמוס,
וחג שמח❤️✨️
**************
תנו בכוכב ☆