משהו שלא סיפרתי

"אתה שווה את זה"

(קיף)
קיף שירבט ציורים במחברת שלו, אחרי כל מה שעבר בימים האחרונים הוא היה חייב לעשות משהו עם כל מה שבראש שלו, אולי הוא יצליח לעשות משהו הכרחי למרות הכל.
בזמן שרו לא הפסיקה לדבר ולדבר על שיטות העינוים שתעשה לקיף אם לא יעשה את "המהלך הבא" שלו עם סופי, לפתע לורד קסיוס הופיע בפתח הדלת.
"מה אתה רוצה?", שאל קיף בתקיפות.

"שום דבר ממך, רק רציתי להודיע לך על אורחת צעירה שבאה לכאן לכבודך", אמר לורד קסיוס והלך.

"ומעניין מאוד מי זה יכול להיות", אמרה רו בקול זדוני כאילו היא האחראית לזה. אפילו שקיף היה בטוח שהיא סתם צוחקת עליו.

הוא יצא לפתח הבית של חופי הנחמה וראה את סופי ממתינה לו יושבת על החוף, הוא התבונן בה לאיטו וכמעט שכח לקרוא בשמה כשהגיע.
פוסטר?", קרא קיף מאחוריה, וסופי העיפה מבט לעברו.

"מה את עושה פה?..."

סופי קפצה על קיף וחיבקה אותו חיבוק חזק.
"נפרדתי מפיץ", אמרה עם דמעות וקול בכי.

קיף היה מופתע לרגע, אבל נתן לה לבכות עליו.
"אל תדאגי פוסטר... אני לא הולך לשום מקום".

"תודה קיף", אמרה סופי. "תודה שאתה כאן בשבילי תמיד, תודה שאתה תמיד עוזר לי לא משנה כמה אני כועסת, אתה פשוט תמיד שם", אמרה סופי ביפחות.

קיף היה מופתע לרגע ממנה, היא נפרדה עכשיו מהחבר שלה והיא מודה לו?
"אין שום צורך להודות לי על כלום פוסטר, זה שווה להיות מעורב בחיים המוזרים שלך", אמר קיף וציחקק.

סופי צחקה גם אבל הצחוק שלה מהר מאוד חזר לבכי.
"אני מצטערת שכל הזמן אני כעסתי עלייך ולא שמתי לב כמה מדהים אתה, אני לא שווה את כל זה באמת", אמרה סופי.

"פוסטר אין לך שום דבר להתנצל עליו", אמר קיף והתנתק מהחיבוק שלהם". את הבחורה הכי מדהימה, מוזרה, יפה, ומגניבה שפגשתי מגיע לך כל הערך שיש בעולם, לעומתך אני הוא הפריק המוזר ש--"

"קיף!", קטעה אותו סופי באמצע, היא הביטה אל תוך עייניו של קיף והתקרבה אליו עוד כמה צעדים קדימה קרוב יותר ממה שהיו קודם שזה כבר היה מספיק, קיף לא יכל לזוז הוא לא ידע אם יכל אפילו לנשום, עייניו החלו להתרוצץ לכל כיוון שסופי התקרבה אליו יותר ויותר, מהחוף הנוצץ לעייניה הזהובות של סופי עד שבסופו של דבר החליט לעצום עיינים, ליבו התחיל להשתולל כמו משוגע כשהרגיש את שפתיה של סופי נוגעות בשלו ומהר מאוד בלי לחשוב הגיב אליה בחזרה, הלב והראש שלו היו בבלאגן והוא הרגיש שידורים הולכים וחוזרים של שמחה אושר וגם...

"קיף?" אמרה סופי.
היא ניתקה ממנו וקיף הרגיש מאוכזב לרגע ולאחר מכן הרגיש בילבול.

"פוסטר את?..."

"אתה שווה את זה, מגיע לך אפילו כל כך הרבה יותר, בחיים אל תמעיט בערכך", אמרה סופי וחייכה אליו. היא נתנה לו נשיקה בלחי והלכה.

קיף הרגיש מבולבל, הוא יכל להרגיש מסופי שעדיין הייתה פגועה מפיץ יותר ממה שהביעה, ועדיין הוא הרגיש אצלה עוד משהו שלא היה ברור לו כנראה משהו שהיה קשור למעשייה.
הוא לא זכר כמה זמן נמשכה הנשיקה שלהם, הוא הרגיש כאילו נזרק למקום נטול זמן ועצב, מקום ששיך רק לו ולסופי.
אבל הוא עדיין כעס על פיץ הוא לא ידע םמה אבל אם גרם לה לבכות כך אז כנראה שמגיע לו העימות המושלם בדיוק כמו שהיה צריך.
רו עשתה לידו קולות של נשיקות, וחיקתה את סופי, אני תמיד אחזור אלייך הלורד שיערהורס המתוק שלי", אמרה רו.
קיף התעלם ממנה והלך לחדרו למרות שהמשיך להתהות אם זה באמת קרה עכשיו או שזה היה עוד אחד מהחלומות שלו על פוסטר.
*******************************
סוף סוף עוד פרק, מקווה שאהבתם❤️✨️ ושוב פעם מצטערת שלקח זמן🙏
************************
תנו בכוכב☆