Stairway To Heaven - l.s

פרק 2

זה שש וחצי בבוקר כשלואי מתעורר במיטתו ומקלל את רצף ההודעות שנשלחות בפלאפון שלו. זה יכל להיות רק נייל. וכשלואי ראה שצדק, הוא נאנח והתחיל לפלוט רצף של קללות, עד שהתוכן של ההודעות אותן נייל שלח- תפסו את עיניו ועניינו אותו.

'בוקר טוב מותק, -כמעט- שנה טובה!'

שיט. זה באמת היום, מה?

'זוכר שליאם הזמין את זאין למסיבה, שהזמין אותי למסיבה, והזמנתי אותך נכון?'

לואי קרא את ההודעה ונשף, הוא לא ממש חשב שככה הזמנות עובדות. אבל המסיבות במעונות האוניברסיטה היו פתוחות כמעט לכולם, והיו קיימות בכל פינה, רק היה צריך לדעת לחפש ולהגיע לאחת טובה – עם אלכוהול איכותי, כמויות מספקות של גראס, ואנשים שווים. אז לואי הקליד בחזרה.

'כן, תתכונן לבכות בצד כשכל האנשים יפלו לרגליי'

נייל הגיב כמעט מיד, אך לואי כבר סגר את הפלאפון שלו והחל להתארגן לעוד יום לימודים והרצאות מפרכות.

בעודו יורד מטה, גבותיו מתקרבות אחת לשנייה במהירות והוא מחליק במדרגות, כי מה זה לעזאזל?

"אבא?"

הוא קורא, גורם לאביו להסתובב אליו במהירות עם פנים נפולות וקשוחות. משהו קורה, לואי יודע את זה כבר, אבל מתי לעזאזל יספרו לו מה נסגר עם המצב בבית הזה?

"תצא. שלא תאחר, אתה יכול לקחת את הרכב שלי היום.", הוא מלמל ונתן לו את המפתחות. לואי הביט עליו המום כי, אבא שלו? נותן לו לנהוג במכונית שלו?

"משהו.. קרה למכונית שלי?", הוא מלמל בשקט, מעט לא מבין.

אביו זרק אליו מבט תוקפני, שגרם לו להירתע, לפני שהשיב.

"החלטנו למכור אותה."

הם מה?

"מה זאת אומר-"

"-זאת אומרת שהחלטנו למכור אותה! צא ללימודים, תעשה כבר משהו מועיל!", הוא התפרץ, עיניו מתרחבות מיד אחרי זה, ומביעות מבט מתנצל. אך לואי כבר יוצא מביתו, מעט בשוק מהסיטואציה.

*

לואי ישב בחדרו של נייל, בזמן שזאין סירק את שיערו והתחיל לבכות מייאוש.

"חתיכת נקבה, כמה זמן לוקח לך להתארגן", נייל מלמל כשסנטרו מונח על ידיו ופיו נמחץ בין השתיים. לואי יושב לידו, מנענע מעלה ומטה את רגליו (שאינן נוגעות בריצפה). הוא הגיע לכאן כבר לפני ארבעים וחמש דקות, השעה של המסיבה אליה הם הוזמנו עברה לפני כמעט שעה (נייל הרגיע את לואי בכך שאמר שתמיד מגיעים שעה אחרי), והנה הוא עדיין פה, בוהה בזאין מנסה לסדר את השיער שלו (שלמען האמת כבר הסתדר יפה, אך כל פעם הייתה לו בעיה אחרת).

"ניסיון אחרון מאליק, גם אם זה ימצא חן בעינך וגם אם לא, אנחנו נצא", נייל הזהיר. זאין שלח לו מבט זועף דרך המראה והמשיך לסדר את שיערו.