Stairway To Heaven - l.s

חלק 6

כשאביו הגיע יחד עם אימו לאסוף אותו בחזרה הביתה, משהו בלואי היה שמח וסוער בו זמנית. לראות אותם יחד, כאילו והם מסתדרים ושהכל בסדר בניהם, היה משמח. עם זאת, כשהוא נכנס למכונית, הסערה היכתה בו במהירות. הם לא באו כדי לאסוף אותו יחד, וכדי לשאול אותו איך היה הטיול ואם הוא נהנה.

"נוריד אותך בבית, ומשם אנחנו הולכים לעורך דין. תשמור על הבנות, אל תצא."

אה הא.

שפתיו נמתחו לקו ישר.

אז זה באמת קורה. וגם, ממש עכשיו. וזה אפילו לא סוד יותר.

לואי מעולם לא התפלל כל כך חזק שהנסיעה תעבור מהר ובשקט.

'רוצה לבוא אלי?'

אתם מבינים? אין מצב שהוא ישאר לבד בסיטואציה הזו, במיוחד לא שכל האחיות שלו בבית והן הולכות לשאול אותו כל כך הרבה שאלות. זה יותר מדי בשבילו, ואם אלוהים רוצה שהוא יהיה שם בשבילהן, הוא חייב לגרום לנייל לענות בחיוב.

כשהמכונית פונה לרחוב שלהם, הוא מקבל הודעה חיובית מנייל.

"לואי, תהיה איתן ותרגיע אותן בבקשה. אני מקווה שזה לא יקח יותר מדי זמן.", עיניה של אימו משוטטות בשלו, הוא נותן הנהון קצר לפני שהוא יוצא וטורק את הדלת.

שילכו להזדיין.

לואי מחליט לחכות לנייל מתחת לבית, כדי שיעלו ביחד. לא עוברות יותר מעשר דקות, לפני שהוא מגיע עם הרכב האדום המקרטע שלו. הוא קיבל אותו בסוף כיתה י"א, לואי זוכר כמה נייל התלהב, שעכשיו לא יצטרך להיות תלוי יותר בלואי, אפילו שהרכב שקיבל היה משופשף לחלוטין, תא המטען שלו לא נפתח אף פעם והוא הוציא עשן בצורה בלתי רגילה. ובכן, בכל זאת הוא שרד כמעט ארבע שנים. די מפתיע.

נייל מצפצף פעמיים בהתרגשות, אך כשהוא שם לב לפניו של לואי, הוא מרצין, מכבה את המנוע ויוצא לכיוונו.

הם נכנסים לביתו, קבלת הפנים שלהם זה ארבעה פרצופים רטובים ומנוזלים. לואי לא יכול להתמודד עם זה. לא עכשיו, לא אף פעם. הוא בחיים לא היה האח הזה, הוא צריך לעכל את הסיטואציה קודם בעצמו.

הוא ממשיך ישירות למדרגות, כשיד קטנה תופסת את שלו.

"אבל למה?", דייזי שאלה בקול קטן, עינייה נוצצות. לואי פשוט מניד בראשו, משחרר את ידו ועולה למעלה.

הוא לא בטוח כמה זמן עלה מאז שהוא נשכב על מיטתו ובהה בתקרה, אבל אחרי כבערך ארבעים דקות, נייל עלה גם כן.

"טיפלתי בזה. בערך."

לואי פלט נשיפה ארוכה.

"תודה."

אלוהים.

"אני כזה אח גרוע."

הוא יודע שנייל רוצה לומר לו שהוא צודק, אבל הוא לא מסוגל לשמוע את זה, ונייל יודע.