Stairway To Heaven - l.s

פרק 7

הבוקר שלאחר מכן, היה בוקר מעונן. כשלואי התעורר והביט בחלון חדרו, טיפות ירדו, פעם גדולות ופעם קטנות, פעם הרוח משמיעה רעש חד, ופעם יש קרן שמש קטנה שמבצבצת. אמצע חודש מרץ, והכל מרגיש הפכפך. הוא התכופף לכיוון הריצפה, שם היה מונח מזרן, עם מצעים סגולים של אחת מאחיותיו, ותלתלים ארוכים וסבוכים. הוא מביט על הארי, על האופן שבו הוא נראה נינוח ושליו, על פיו שפתוח רק במעט ונושם נשימות קטנות ורכות, ידו שתקועה בין ירכיו וצורת העובר בה הוא ישן. לואי חושב שאולי קר לו. הוא מרים את שמיכת הצמר הלבנה, שזלגה אל מתחת למזרן והייתה סבוכה בין כפות רגליו של הארי, ולאחר מכן מכסה את הנער השני. נראה כי הארי ישן חזק. יום שלישי היום, השעה כבר כמעט שבע וחצי והם לגמרי אמורים לקום כבר ולהתארגן. לואי שוקל את האופציה שיחזור לישון, וכך פשוט יתפספס להם יום באוניברסיטה. הוא לא ידע אם הארי מסוגל לחזור, אם הוא בכלל רוצה. הוא מסתובב לצידו השני ומניח את השמיכה מעליו, יום בבית נשמע מדהים.

כשלואי עוצם את עיניו, הוא שומע קול התמתחות. עיניו נפערות ולאחר מכן הוא עוצם אותן כל כך חזק.

"פאק, שבע וחצי."

הוא ישן.

לואי ישן.

הארי מתיישב. ולואי יכול להרגיש את עיניו של הארי נעוצות בגבו.

כחכוח גרון.

"לואי?"

הוא באמת כמעט השלים עם העובדה שהוא נשאר בבית היום.

הוא מסתובב בעדינות אל כיוונו של הארי, משפשף את עיניו. (לואי מקווה שהארי לא הרגיש שכיסה אותו לפני שלוש דקות בדיוק.)

"מאוחר."

הוא מושך בכתפיו. לואי גונח. הוא רק רוצה לנסות.

"אולי נשאר היום כאן? בבית?"

הארי ממצמץ לכיוונו.

"ומה נעשה? חוץ מלפגוע בתעודה שלנו, כמובן."

לואי מגלגל את עיניו אחורה, ומתיישב. הוא מביט בו למשך זמן מה, חושב. הוא רוצה שהם ידברו. ידברו באמת. שהארי יסביר לו כמה דברים, ויספר לו סיפורים על העבר שלו. לואי לא רוצה ללחוץ עליו, אבל הוא מרגיש שאם לא יעשה זאת, הארי ישמור את הכל לעצמו. כמו שעשה עד עכשיו. וזה לא לטובתו האישית, לואי נשבע. הוא יודע שזה יכול לגרום להארי להרגיש, הרבה יותר טוב.

"נדבר?"

הארי חייך.

"על מה יש לדבר?"

זה כואב.

לואי מרגיש איך הלב שלו מתכווץ. הארי מכחיש. הוא מתכוון להתעלם לגמרי מכל מה שקרה אתמול.

"אתה יודע.."

"לא אני לא, על מה יש לנו לדבר? על הציון של העבודה שהגשנו? כי אם כן, אולי עדיף שנלך לאוניברסיטה ונדבר על זה עם הפרופסור."