תיה המקוללת

ארוחה משפחתית

לאחר שעות שבהן מאיה ושנאל לא הפסיקו לצוות עליי ציווים מעייפים וקשים, הגעתי למצב שמאיה סטרה לאגני ושנאל מצצה את השדיים שלי.
״אני צריכה ללכת״ מאיה ממהרת ומחבקת את שנאל, ״ביי כלבה קטנה״ מאיה צוחקת ומושכת בשערי.
כלבה אמא שלך.
״תלקקי את רגלי בחיבה כמו שכלבות עושות, שאדע שאת אוהבת אותי״ מאיה צוחקת ואני מלקקת את רגלה בגועל.
״זה מדהים! אבקש מאבא שלי שיקנה לי גם כזאת!״ מאיה מחייכת ויוצאת מהחדר.

אני מתנשפת בכאב על הרצפה, כל גופי כואב ומותש. אני מרגישה אחרי 30 אימונים קשים.
״תלבשי בחזרה את השמלה תיה״ שנאל מצווה ואני לובשת את השמלה בחזרה.
״נלך עכשיו לאכול ארוחת צהריים עם ההורים שלי ועם אחותי, את תשבי לידי ולא תגידי מילה אלא אם כן אצבוט את האיבר הפרטי שלך, ואז מותר לך לענות במידה ופונים אלייך, מובן לך כלבה?״ שנאל שואלת ברוע
״כן גברתי״
״את לא תאכלי דבר שלא אשים לך בצלחת, ולא תרימי את מבטך מהצלחת אלא אם כן אחד מההורים שלי יפנה אלייך״ היא מוסיפה לי עוד חוקים בחיוך מרושע.
״כן גברתי״ אני לוחשת
״בארוחה את לא תקראי לי גברתי ולא תצטרכי להתפשט ולרדת על ברכייך בראש מושפל אם אקרא בשמך, אבל אך ורק בארוחה!״ היא מרימה את קולה
״כן גברתי״ אני לוחשת שוב
שנאל קמה בחיוך ומחזיקה שוב בשורש כף ידי בחוזקה, ״קומי תיה״ היא מצווה ואני קמה.

תיה ליד אבי ואני לצידה, אבי יושב בראש השולחן ומולי ומול שנאל הילרי ואמא שלהן יושבות.
השולחן מלא באוכל ואני נאלצת לרסן את הרעב שבי ולהמתין ששנאל תשים לי אוכל בצלחת.
״מה עשיתן היום, בנות?״ אמא שלהן שואלת
״אני ותיה שיחקנו״ שנאל אומרת בחיוך תמים וצבוע
שנאל לוקחת את הצלחת שלי ושמה לי בצלחת קצת מכל דבר שעל השולחן.
״נחמד מצידך שנאל״ אבא אומר כששם לב שהיא מגישה לי אוכל.
כן, היא ממש נחמדה.
שנאל מחייכת לאבא ומתיישבת במקומה, אני מרימה בעדינות את המזלג מהשולחן ואוכלת בשקט, מרגישה לא בנוח עם השמלה החשופה שאני לובשת.
שנאל מלטפת את ירכי בידה ובאלגנטיות מכניסה את ידה מתחת לשמלתי.
היא מתחילה לעסות את הדגדגן שלי עם אצבעותיה בזמן שאוכלת ברוגע כאילו לא עושה דבר.
אני בולעת בכבדות את האוכל ומתפללת שהלילה יגיע כבר.
זה נעים, אבל לא כשאנחנו בשולחן האוכל וכל מי שיציץ מתחת למפה יראה מה שנאל עושה לי.
״תיה, איך היה היום הראשון שלך כאן?״ אבא שואל ואני מרימה את מבטי לעיניו.
שנאל צובטת את הכוס המגורה שלי וזה כל כך כואב שאני מרגישה כאילו צרחה עומדת להפלט מפי.
״ב...בסדר״ אני מגמגמת בקול צרוד מכאב
אבא בוחן אותי בבלבול וממשיך לאכול
״עדיין לא הכרנו״ אמא של הילרי ושנאל מחייכת אליי בצביעות
שנאל צובטת שוב את הכוס שלי וייבבה שקטה נפלטת מפי.
״כ...כן גברתי...״ אני ממלמלת בכאב, איני יודעת את שמה.
חיוך מתפרס על פניה והיא מביטה בי בהתנשאות, ״אמא, תקראי לי אמא״ היא מחייכת חיוך מלא בצביעות ואני מהנהנת באיטיות
שנאל לוקחת את המזלג שלה ומפילה אותו אל הרצפה.
״אופס...״ היא אומרת בצחקוק
״אבוש, תוכל להרים לי את המזלג?״ היא שואלת בהתחנפות.
אבא מתכופף אל מתחת לשולחן וכשמבחין בכך שידה של שנאל מתחת לשמלתי, אני מרגישה את נשימותיו המהירות על רגלי, הוא כועס.
אבא מרים בחזרה את המזלג לשולחן וחוזר לשבת במקומו.
״אחרי האוכל אני צריך לשוחח איתך תיה״ אבא אומר בקול נוקשה ואני מסתכלת בעיניו ביאוש
שנאל מגחכת בשקט וצובטת בחוזקה את הכוס שלי.
אני מחזיקה חזק את הסכום שבידיי ומהנהנת בכאב.
״אוקיי אבא...״ אני לוחשת בחשש