תיה המקוללת

עליית גג

״מה יש לנו כאן...״ היא מחייכת ומלטפת גם כן את שיערי.
״כואבות לי הרגליים...אני יכולה בבקשה ללכת לישון?״ אני ממלמלת בבושה, אין מצב שאהפוך לצעצוע גם שלה.
״אחר כך״ היא מנפנפת אותי בחוסר אכפתיות, ״אז מה? את פה אפילו לא שבוע וכבר נכנעת לתשוקה שיש לך לבנות היפות שבבית?״ היא מחייכת בסיפוק ואני שותקת.
תשוקה? כל אחת מכן יותר מכוערת מהשנייה.
״איך את עובדת? את יוזמת לבד או מחכה לפקודות?״ היא אומרת בקול מעט נגעל.
״אני...אני לא אף אחד מהם, כי...אני לא...״ אני מכחכחת בגרוני במבוכה, ״אין לי תשוקה אליכן...״ אני לוחשת
היא מביטה בי בבלבול, מתנהגת כאילו זאת שיחה לגיטימית והגיונית לגמרי.
כאילו אני לא על הברכיים מולה רק עם הלבשה תחתונה באמצע הלילה.
״בואי שבי״ היא טופחת על הספה ואני לוחשת תודה, מתיישבת על הספה כשרגליי רועדות מכאב.
״את דומה לאבא שלך״ היא מלטפת את פניי וידה לאט גולשת אל צווארי, היא מניחה את ידה על צווארי, כמו דמוי חניקה.
אני מביטה בה בדממה, מתפללת שאבא יתעורר או יקום לשתות מים.
״שקטה ויפה, מה צריך יותר מזה?״ היא מגחכת
״אני יכולה ללכת לישון?״ אני לוחשת בתחינה
״תסתמי את הפה תיה, כשאגיד לך ללכת לישון את תלכי לישון,״ היא אומרת בכעס.
עכשיו אני מבינה מאיפה החינוך של שאנון מגיע.
״שמת גרביים בחזייה?״ היא צוחקת בלעג ואני מרגישה את פניי מאדימות
אני מנידה את ראשי לשלילה בבושה ומשפילה מעט את מבטי
״לא?״ היא מגחכת בחוסר אמון, ״תוכיחי״
אני מודה בליבי על כך שלא ציוותה עליי להוריד את החזייה, על כך שלא גילתה על הקללה שלי.
אני מנידה את ראשי לשלילה שוב, ״אני לא רוצה להיות עירומה מולך״ אני אומרת בנוקשות, בהלם מעצמי.
״את לא צריכה להיות עירומה מולי...״ היא ממלמלת בבוז וקמה על רגליה, ״אני אטפל בך בבוקר, את לא שווה את השעות שינה שלי״ היא נוזפת בי.
אני ממשיכה לשתוק ומסתכלת בעיניה.
״בואי אמצא לך מקום לישון בו.״ היא ממלמלת והולכת, לא מסתכלת לאחור.
אני ממהרת ללכת אחריה ומרגישה מבוכה אדירה שאני מסתובבת בבית לא שלי עם תחתונים וחזייה

״הנה, החדר הזה יתאים לך״ היא ממלמלת בגועל ופותחת את הדלת במגע מינימלי בידית.
אני בוחנת את החדר, הוא בסדר גמור.
מיטת עץ נמצאת במרכז החדר ושני חלונות נמצאים בתקרת החדר שבצורת משולש, מה שיוצר תאורה יפיפייה בחדר.
״עליית הגג, קלאסי בשבילך״ היא מגחכת ואני מתיישבת במיטה
״תודה״ אני לוחשת בחיוך ומכסה את גופי בעזרת השמיכה.
״את יודעת מה...״ היא ממלמלת ונכנסת לחדר, סוגרת את הדלת אחריה.
״אם שנאלי שלי רוצה שאת תהיי הזונה החדשה, אני לא אאכזב אותה.״ היא מחייכת ומתקרבת אליי.
״תשני עירומה תיה, ואל תצאי מהחדר בבוקר עד ששנאל תבוא לקרוא לך״ היא אומרת בחיוך מלא ביטחון ואני מהנהנת באיטיות, מורידה את ההלבשה התחתונה מתחת לשמיכה.

׳אמא׳ צוחקת ומתקדמת אל כיוון יציאת החדר, ״את רק חושבת שניצלת, חכי לבוקר״ היא צוחקת ברוע ויוצאת מהחדר בטריקת דלת.