אויבת של אהבה

פרק 13

אמבר

היה לי כול כך כיף אתמול עם נואה. הקפטן נואה, תיקנתי את עצמי וצחקתי. אשכרה, אני, אמבר וואנסטון, הייתי אתמול בקניון עם נואה הקפטן המפורסם מקבוצת הרוגבי. ולא רק זה, הוא גם גר עשרים צעדים בלחץ מהבית שלי. וואו. זה ממש מרגיש כמו סרט.

קמתי מהמיטה והחלתי בשגרת הבוקר שלי. שטפתי את פנים, צחצחתי שיניים ונכנסתי להתקלח. עברתי לשלב הטיפוח עם כמה קרמים ומסכות לפנים ואז לבסוף הכנתי לי ארוחת בוקר מפנקת, פנקייק עם שוקולד, תותים ושברירי אוריאו מעל. הדבר הכי טעים בעולם.

הרבה זמן לא הלכתי להחליק על הקרח. התגעגעתי לזה כל כך. לאווירה, להרגשה החופשית, התגעגעתי לשאוף את האוויר הקר ולחוש את הקלילות שעל הקרח. סיימתי לאכול, לקחתי את התיק ויצאתי עם חיוך על הפנים. המשכתי לסוף הרחוב, שם תמיד חיכו מוניות והנסיעה החלה.

~

הגעתי. עצרתי בכניסה. אוי. האוויר הזה. שאפתי נשימה עמוקה, חייכתי חיוך רחב והמשכתי פנימה. לא הרבה באים לפה, רק פעם ב.. עמוס פה, המקום הזה די ריק מאנשים, וזה מה שהכי כיף.

הלכתי לתאי הלבשה. שמתי את בגדי ההחלקה שלי, נעלתי את הלהבים הנקראים המחליקיים, אספתי את השיער לאחור לקוקו נמוך ורופף ונכנסתי להיכל הקפוא והמחליק.

עצמתי את עיניי, פתחתי את ידי לרווחה ופניי עטו חיוך עדין ורגוע. החלקתי על הקרח במהירות שגרמה לי לחוש כאילו אני עפה. שערי עף לאחור וחשתי את הקור על פניי. הרגשתי בעננים. התגעגעתי כל כך לתחושה הזו.

החלקתי במעגלים, קפצתי, הסתובבתי, הנפתי רגליים ועשיתי כל מיני תרגילים שלמדתי בהיותי באירלנד. המאמנת הקשוחה שהייתה לי אם להגיד את האמת קצת חסרה לי, וגם חברי לקבוצה. הם ללא ספק היו יותר מסתם עוד אנשים שאני מכירה. הם כבר היו משפחה. אנשים שראיתי כל יום. אם לא הם, אני לא יודעת איך הייתי שורדת שם. ההתעללות בבית ספר ללא ספק הייתה קשה, והמחשבה על ההחלקה על הקרח תמיד הייתה משפרת לי את המצב. אבל כשעברתי לפה. הכרתי אנשים מדהימים שתמיד סביבתי. ג'ס, ליאו, אימא ואבא, גיחכתי לעצמי. אפילו ג'סטין היה עד שלב מסוים ו.. נואה. נואה ללא ספק בן אדם שאני חייבת לו מעל ומעבר. הוא עשה בשבילי כל כך הרבה, והוא.. כזה יפה.. ומושך. אני לא מאמינה שהוא בכלל מדבר איתי. הפנים שלו פשוט משורטטות והוא כזה גבוה.. ו..

איבדתי את הריכוז לשנייה ונפלתי, "איה!" נפלט לי. נָחַתִּי על ברכיי והן היו מכוסות בדם. זה ללא ספק כאב אבל זה לא יעצור אותי מלהחליק, רק הגעתי. החלקתי לכיוון היציאה.

הלכתי לשירותים וקצת ניגבתי את הדם שזלג על ברכי, שלא ילכלך לי את המחליקיים, זה הזוג נעליים היחיד שלי מאירלנד. המחליקיים והבגדים שעכשיו אני לובשת מלבד תמונות, אילו הזיכרונות היחידים הממשיים שיש לי. ניקיתי את הדם, חבשתי את ברכיי וחזרתי להיכל.