Dangerous Game [2]

פרק 36- דלי מים

ברונו-

מרגע שהשיחה נותקה כבר התנעתי את הרכב לכיטון הדירה, משהו לא בסדר. היא יושבת לה בנוחות על הכיסא ושותה קפה.

"קראת לי בזמן שאת שותה קפה בנחת?" לעזאזל, אני לא מבין את האישה הזאת.

בלה מנידה בראשה "לא, קראתי לך כי הייתי צריכה אותך".

המשפט הזה עושה לי משהו, ואני לא בדיוק יכול להצביע על מה. עיניה השחומות לא נראות שמחות, אני מייד מבחין בגופה הרועד.

אני מצמצם את המרחק שבנינו "ספרי לי".

"אין כלכך מה" היא עונה בחיוך, מסווה את הזעזוע שנראה על פניה.

"דווקא נשמע שיש הרבה" אני מתיישב מולה, רואה שגופה לא מרגיש בנוח.

"תניח לזה, רק רציתי שתהיה פה איתי. לא ראיתי אותך הרבה מאוד זמן" היא אומרת לי, מנסה לשנות את הנושא.

"עברת טראומה כשלא הייתי כאן?" אני מחליט לשאול בעצמי ולבחון איך היא מגיבה לזה.

בלה מתקשחת ומשלבת את ידיה "לא".

"אז פשוט היית צריכה אותי?" אני צוחק ללא שמץ של הומור, היא מפזרת את שיערה על פניה ולוקחת כמה למאחורי אוזנה.

היא כלכך יפה.

"קשה לך לשמוע את זה?" היא צוחקת.

"לא, זה פשוט שקר" אני מפסיק לצחוק, מרצין ומניח את ידי על רגלה "קדימה" אני מאיץ בה לספר.

"אחד השומרים שלך... הוא" היא עוצרת, רגלי קופצת מתחת לשולחן.

"תמשיכי" אני אומר.

"הוא ניסה לגעת בי" היא מסיימת, קור וצינה בקולה. אני מהנהן והשקט שלי לא מעיד על שום פאקינג דבר טוב.

"מי מהם" הקול שלי קטלני, אני הולך לטפל בבן זונה שניסה לגעת בה.

"זה לא רלוונטי" היא מתחמקת.

"רלוונטי מאוד, מי" אני רוצה לדעת מי הטיפש שחפר את הקבר לעצמו, אני אדאג שאפילו קבר לא יהיה לו.

אני אשרוף אותו פאקינג חי.

"אוליו" היא מושכת בכתפיה, אני קם מהכיסא מבלי לומר דבר והיא רודפת אחריי בדרך אל הדלת.

"לא, תעצור" היא מניחה את ידיה על זרועי, היא לא מתכוונת לשחרר "אני לא רוצה מוות על מצפוני".

"אני לא שואל את המצפון שלך מה הוא מתכוון להרגיש" אני מסנן בקור "לכי אל החדר, אני תכף חוזר".

"לא" היא החלטית, מרתיחה אותי יותר.

"עכשיו".

"אני שונאת אותך, תפסיק!" היא צורחת עליי, אני כבר בפתח של הדלת אחרי שהדפתי אותה בעדינות אל הספה.

"על זה נדבר אחר כך, יש לי דברים חשובים לטפל בהם כרגע" אני אומר בקור ויוצא.

תפסתי את אוליו, הוא התוודה והתחנן על חייו. שו דבר מזה לא הציל אותו מהאכזריות שבה השתמשתי. צליתי את עורו, שרפתי אותו בחיים בזמן שצרח והתחנן שאפסיק.