Dangerous Game [2]

פרק 66- מואנה (חלק 1)

ברונו-

"ברונו?" בלה מתכרבלת בין זרועותיי ומסרבת להתעורר, בדיוק כמוני.

מי אוהב לקום בבוקר?! תראו לי בן אדם אחד ואני אדאג להעביר לו מיליון שקל.

"ממ?" אני בקושי מגיב לה.

"אתה מוכן לעשות כל דבר בשבילי? לעשות כל דבר בשביל לשמח אותי?" בלה שואלת, גורמת לי לפקוח את עיניי.

"הכל, מה את צריכה יפה שלי?" אני קשוב, מתעורר כאילו הרגע שפכו עליי שני בקבוקי מים.

בלה מרימה את ראשה מחזי, שיערה הג'ינג'י מדגדג את סנטרי "אני רוצה שתחזיר את ליאם לעבוד אצלך בבר".

אני מופתע מהבקשה "זהו?".

היא מהנהנת.

"בסדר, עוד משהו?" אני שואל אותה, רוצה לעשות כל דבר שיגרום לחיוך יפה להימרח לה על הפרצוף.

"כן, תן לי את הטלפון שלי, אני צריכה להתקשר אליו.. הוא חושב שעזבתי מבלי להודיע" היא אומרת לי, אני מושיט לה את הטלפון שלה מהשידה שלצד ראשי.

היא מבצעת איתו שיחה קצרה, ובסיומה היא מחייכת "זהו, הכל טוב. תודה".

"שנרד לאכול?" אני שואל, בלה ואני מתארגנים ותוך כמה דקות כבר יורדים אל המטבח. סילביה ורפאל יושבים שם ומדברים בניהם. כשהם מבחינים בנו אנחנו מקבלים מנוד ראש קצר מרפאל, וחיוך רחב מסילביה.

"בוקר טוב" אני אומר לרפאל, רפאל מהנהן ומביט בבלה שלצידי הפוסעת לחבק את סילביה.

"איך אתה מרגיש?" הוא מתעניין לשם שינוי, כנראה סילביה הצליחה לנזוף בו כמו שצריך אתמול בלילה. שמעתי כמה צעקות אתמול, כנראה סילביה עשתה לו בית ספר.

"טוב" עוד לפני שאני פותח את דלת המקרר סילביה מזמינה אותנו לאכול יחד איתם את הפנקייקים שהיא הכינה.

הבחורה הזאת מכורה לפנקייקים.
איך היא לא משמינה?!

בלה מתיישבת לצידה ברצון, מתעלמת מנוכחותו של רפאל. אני מתיישב לצידו, מולה.
ויש הרבה שקט, הרבה חוסר נוחות שמורגש באוויר.

"איך היה הלילה הראשון שלך כאן?" רפאל שואל את בלה, היא מרימה אליו את עיניה מהצלחת שלה ומכווצת את גבותיה "דיברת אליי?".

"את רואה כאן עוד מישהי חדשה שהצטרפה אלינו? דיברתי אלייך" הוא עוקץ ונאנח בסוף המשפט, משלים עם העובדה שהיא חלק מאיתנו עכשיו.

בלה מגלגלת את עיניה "אין צורך להעמיד פנים שאתה מתעניין בי, תחזור לאכול".

וזאת בלה שאני מכיר, העוקצנית והצינית.
החצופה שלי.

רפאל שוב מוכה הלם מהטון ומצורת דיבורה, אך הוא שותק. אני משדל לבלה מבט מתחנן של 'תנסי להיות נחמדה יותר'. היא מחזירה לי הרמת גבה ספקנית ומגחכת.